אברהם פיש ז''ל

קורות חיים

אברהם, בן פייגה ומיכאל, נולד בברית המועצות, בעיר קרסנוירסק שבסיביר, בי"א באייר תרצ"ז (22.04.1937). גדל בתנאים קשים – אביו נשלח ע"י שלטון סטלין מאוקראינה לסיביר הקפואה, האם נסעה בעקבות האב עם בתם הקטנה ראיסה ואברהם נולד בסיביר.

למרות נתוני פתיחה קשים אלה, אברהם היה ילד מאושר ותלמיד מצטיין בבית ספרו. הוא סיים בהצטיינות את לימודיו במכון הממלכתי הפדגוגי של קרסנוירסק, בפקולטה לפיזיקה. לאחר מספר שנים החליט להמשיך באקדמיה, וסיים את לימודיו לתואר השלישי בביופיזיקה.

במשך שנים עבד בשלוחה בסיביר של האקדמיה למדעים בברית המועצות. במשך 28 שנים עסק במחקר מדעי. הוא השתתף במספר משלחות מדעיות-ימיות וחקר תופעה שנקראת ביולומיניסצנציה – תופעה הקשורה לתאים חיים המחוללים אור. תוצאות מחקריו התפרסמו ב– 95 מאמרים. בהמשך דרכו, עבד שנים רבות כראש מעבדה גדולה לפיזיקה באקדמיה למדעים. ד"ר אברהם פיש היה גם אחד המייסדים העיקריים של האוסף "לומינוס בקטריה", אוסף בעל ערך מדעי רב.

אברהם היה נשוי באושר לגלינה, ואב מסור למאשה ולתמרה. היה בעל אוהב ואהוב, ואב דואג. מגיל צעיר הוא אהב לקרוא ספרים, ובמשך חייו ליקט וצבר ספריה פרטית ענפה. הכיר שירים אינספור בעל-פה, אהב לשיר ואף הצטיין בכך. אברהם השתתף בהופעות בקרב חבריו הרבים, ובפעילויות ציבוריות מקומיות.

בפתחה של 1990, לאחר פגישה מקרית עם רב מירושלים, החל להתעניין בלימודי תורה. בהמשך דרכו הוא חזר בתשובה והחליט שכל היהודים חייבים לחיות בישראל. ביחד עם משפחתו, כולל חמותו, אברהם עלה ארצה בדצמבר אותה שנה והותיר מאחור את כל שבנה. בשל גילו המבוגר יחסית לא יכל לשרת בצה"ל, וראה כחובתו האישית להקים את ביתו באחד היישובים ביהודה ושומרון, כתרומה למדינה. הוא הקים בית בנוקדים שבצפון יהודה, כן החל לעבוד באוניברסיטה העברית בירושלים בתחום שהיה קרוב למומחיותו.

לאחר שבע שנים בירושלים פוטר אברהם, עקב קיצוצים. במשך שנה הוא ניסה למצוא פרנסה אך התקשה בכך. ביחד עם שני שותפים הקים חוות כבשים בסמוך לנוקדים, ובשלוש השנים האחרונות לחייו עבד גם כמדען ייצור בחברה הטכנולוגית "ננוניקס סופרטיפס".

אברהם, למרות הכול, היה תמיד שמח בחלקו. אהב את ישראל, שמח ללמוד תורה אצל מורים מכובדים, שמח שנולדו לו נכדים-צברים. למרות שהיה מודאג מהמצב הביטחוני, לא ידע פחד. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה הוא נהג לנסוע עם דגל ישראל שהתנוסס על רכבו.

ביום שני י"ג באדר, תענית אסתר תשס"ב (25.02.2002) עזב אברהם את עבודתו בהקדם כדי להספיק להגיע לבית הכנסת – חג פורים היה מהאהובים עליו. הוא נסע עם בתו תמרה, שהייתה בחודש תשיעי להריונה, עם נכדתו בת החמש, קרין, ועם שכנו אהרן גורוב. כ– 500 מטר לפני היישוב פתחו מחבלים בירי על הרכב הנוסע. אברהם ואהרן נרצחו במקום.

תמרה, הבת של אברהם, נפצעה מכדור בבטנה אך עוברה לא נפגע. הנכדה קרין לא נפגעה מהירי, אך נפגעה בנפשה בהיותה עדה לכל האירוע ונדרשה לזמן החלמה רב.

אברהם היה בן 65 במותו. הותיר אחות, אישה, שתי בנות ונכדים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר עציון.

כשעתיים לאחר מותו של אברהם ילדה בתו תמרה בת, שנקראה לזכר סבה – אביה נטע.

סמוך לחוות הכבשים שהקים אברהם נטעו תושבי נוקדים חורשה על שמו.