תרצה פולונסקי תשבי ז''ל

קורות חיים

תרצה, בת רחל ומשה תשבי, נולדה בחדרה בכ"ב בכסלו תרצ"ה (29.11.1934). בת בכורה למשפחה בת 11 נפשות. הוריה עלו מתימן והיו ציונים גדולים, אשר הנחילו לה את רוח הציונות והאידיאליזם. תרצה למדה בחדרה, ובהגיע עת לימודי התיכון בחרה, כפורצת גבולות באופיה, ללמוד בתיכון בקיבוץ מעברות, השייך לתנועת השומר הצעיר.

מיד בתום לימודי התיכון למדה תרצה את מקצוע ההוראה, ובמקביל כבר עבדה בפועל כמורה בפרדס חנה.

לאחר מספר שנים התגייסה לצבא, ושוב, כאופיה פורץ הגבולות, שירתה ב"גבעתי", במחזור הראשון בו בנות שירתו ביחידה קרבית. בתקופה זו, בקורס מדריכי ספורט, הכירה תרצה את בעלה לעתיד, אחיקם פולונסקי, בן מושב כפר חיים שבשרון.

עם שחרורה מצה"ל חזרה לעסוק בהוראה, ולחנך דורות של תלמידים.

בשנת 1956 נישאה תרצה לאחיקם ועברה להתגורר עמו בכפר חיים. בשנת 1957 ילדה את בתה הבכורה סמדר, ב- 1961 ילדה את בנה אביב, בשנת 1965 נולד שי, ב- 1968 נולדה עירית ובשנת 1973 ילדה את הבת מיכל.

תרצה המשיכה לחנך וללמד תלמידים, ובמקביל הרחיבה את משפחתה, גידלה את ילדיה לתפארה והייתה אשת איש ובעלת בית למופת. ריחות תבשיליה ומאפיה היו מגיעים לכל רחבי הכפר, וחברותיה התכנסו לטעום ולקבל מתכונים.

האומרים שתרצה הייתה אשת חיל, התכוונו לכך שמעבר לכל המתואר הייתה יד ימינו של בעלה בחקלאות, סייעה לו והייתה המנוף להצלחתו. גם בכל עיסוקיו בספורט הייתה יד ימינו, לכל תחרות בארץ ובחו"ל ליוותה אותו והייתה הרוח החיה שמגבה אותו ומחזקת אותו בכל אשר הלך.

עם התבגרות ילדיה השלימה תרצה את השכלתה והרחיבה את ידיעותיה גם לכיוונים של טיפול אלטרנטיבי, ועוד. זאת בנוסף להשקעתה המתמדת במשפחתה, בילדים ובנכדים. מספרת בתה סמדר: "אימא השקיעה ותמכה בכל אחד מילדיה כאילו היה בן יחיד. עודדה את כולנו ללמוד ותמכה בנו בזמן לימודינו, ויש לה תרומה מרכזית בקריירה של כל אחד מילדיה. הייתה מעורבת בחיי 11 נכדיה, עם כל אחד ידעה מה אהבותיו המיוחדות ותמיד שמחו הם לקראתה".

ביום שישי כ"ה באייר תשס"א (18.05.2001), בשעה 11:26, התפוצץ מחבל-מתאבד פלסטינאי בכניסה לקניון השרון בנתניה. בפיגוע נפגעו עשרות אנשים. חמישה בני אדם נרצחו, בהם תרצה שהגיעה למקום לקניות.

תרצה הייתה בת 67 במותה, הותירה אחים ואחיות, בעל, ילדים ונכדים. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר חיים. בני משפחתה, הנושאים את זכרה בכל אשר יפנו, חרטו על מצבתה את המלים "דמותך נצורה בלבנו לעד".

כתבה הבת סמדר: "עד ליומה האחרון הייתה פעילה, שכן גילה היה רק נתון אך לא בעל השפעה. אימא לימדה ולמדה, עסקה בספורט יום יום, טיפלה בבית, בבעלה ילדיה ונכדיה. אף אחד לא יוכל לתאר עד כמה האבדה השאירה בחיינו חור גדול ושחור".

רבים מתלמידיה של תרצה מכל השנים, אף מהשנים הראשונות בפרדס חנה, אשר זכרו אותה ואת השפעתה עליהם הגיעו לבית המשפחה לבכות את מורתם האהובה.