- נר
-
הודלק ע"י מש' פולונסקי
בתאריך 24/04/2020,
ל' בניסן תש"פ
ביום 18/5/2001 יום שישי בבוקר, תרצה פולונסקי, נרצחה בפיגוע של מחבל מתועב בקניון נתניה, בזמן שעשתה קניות לשבת.
אמא נלקחה מאיתנו באופן כואב ופתאומי, באכזריות בלתי נתפסת, בלי יכולת להיפרד, ממש באמצע החיים, שהשתנו לכולנו ברגע אחד.
מאז, החיים של כל אחד מילדיה לא חזרו למה שהכרנו, הכל השתנה ומועקה קבועה מלווה אותנו באופן תמידי.
רגעים של שמחה תמיד מהולים גם בעצב, על כך שאמא לא איתנו ולא זכתה להנות ולראות את המשפחה גדלה ומתרחבת.
יום הזיכרון השנה הוא כמובן מיוחד ושונה.
מגיפת הקורונה גרמה לנו לעצור לרגע מהמרוץ המטורף של החיים, להעריך את הדברים הפשוטים, לחזור אחורה לעולם שהיה פחות מורכב,
ולעשות גם חשבון נפש...
הפשטות מקבלת עוצמה ויופי, היא מביאה איתה געגוע גדול לעבר ומעלה זכרונות מימים אחרים.
אחד המאפיינים הבולטים אצל אמא היה הפעלתנות האדירה שלה, היא אהבה את החיים וחיה אותם בקצב מהיר,כאילו ידעה שזמנה קצוב והיא רוצה להספיק כמה שיותר.אמא עבדה עם אבא במשק באריזת פרחים ומשם המשיכה לעבודתה כמורה אחה״צ.
השתתפה בחוגי העשרה כגון בישול, זמרה, ציור, קדרות, תפירה, יהדות ועוד.היה בה מנוע פנימי אדיר ללמוד ולהתפתח מתוך סקרנות גדולה ובעיקר מתוך רצון לחוות דברים חדשים.יחד עם אבא אחיקם הם כבשו את הגלובוס, מאירופה דרך יפן ועד אוסטרליה,
תמיד עם חיוך וחיבור מיידי לאוכלוסיה המקומית.
מחסום השפה לא היה קיים עבורה, היא תמיד ידעה באמצעות אנגלית בסיסית והרבה הסברים עם הידיים,
לתקשר באופן מופלא ולהתחבר רגשית לתושבי המקום. גם לאחר שיצאה לפנסיה, אמא לא הורידה את הקצב, התנדבה בכל מקום אפשרי ובעיקר בסיוע לקהילה האתיופית.מבחינתה היתה זו שליחות ציונית עצומה וגם סגירת מעגל, כאשר בגיל 18 לימדה עברית עולים חדשים עם קליטתם בארץ, כולל במחנה שהיה ממוקם בקיבוץ מעברות, ממש לידינו.
אמא נלקחה מאיתנו מוקדם מידי והשאירה לנו צוואה - להפיק מחיי היום יום את המקסימום ולתמוך ולסייע לאלו הזקוקים לכך.
יהי זכרך ברוך אמא יקרה.