קורות חיים
אידה, בת חייקה ויחיאל קלייזמר, נולדה בברית המועצות, בעיר חמלניצקי-פרוסקורוב שבאוקראינה, בו' באב תר"ף (21.07.1920). היא הייתה בת למשפחה בה היו דורות של רבנים, ואביה יחיאל היה מנהל תזמורת ומנצח מהגדולים והחשובים בזמנו. אידה, אחיה יצחק ואחותה דבורה למדו יחד בבית הספר היהודי בשפת האידיש, ורוסית כשפה נוספת.
כשהחלה מלחמת העולם השניה נמלטה אידה, בעצת קרובי משפחה, מאוקראינה לדרום ברית המועצות, וכך ניצלה. כל בני משפחתה וקרוביה נרצחו בידי הנאצים והאוקראינים, ונקברו עם שאר יהודי העיירה בעמק סמוך, בתוך היער.
אידה שרדה את תלאות המלחמה ולא חזרה לגור באוקראינה, מפני שלא נשאר איש מהמשפחה הענפה וגם בית המשפחה המפואר נבזז ונהרס ע"י הגויים המקומיים. היא עברה לגור במוסקבה, נישאה לבנדיקט בורוכוביץ והביאה לעולם שלושה ילדים: איה-קלאודיה, בוריס ואירנה.
המשפחה ניהלה בסתר חיים יהודיים מסורתיים בברית המועצות וקיוותה לעלות ארצה, אך במשך שנים סרבו השלטונות לאשר להם לעלות לישראל. בעקבות מכתב שהמשפחה כתבה לשלטונות, מכתב שהוברח ופורסם בעיתונות העולמית, אושרה בקשתם לצאת מברית המועצות, וזאת בהתראה של חמישה ימים בלבד.
אידה ומשפחתה עלו ארצה ב- 07.07.1970, בטרם החלה העלייה הגדולה מברית המועצות לישראל, והם נאלצו להתמודד מול כל קשיי הקליטה ללא תמיכה של קרובים או בני משפחה בארץ. המשפחה התגוררה בבת ים. אידה עבדה במעון ילדים, והייתה אהובה מאוד על כל צוות העובדים וילדי המעון.
ביום ראשון 27.06.1976 המריאה אידה בטיסת "אייר-פראנס" משדה התעופה בן-גוריון לעבר פריז, צרפת. המטוס נחת נחיתת ביניים באתונה, שם עלו עליו מחבלים שזמן קצר לאחר מכן חטפו אותו. יעד הטיסה השתנה מספר פעמים, ולבסוף נחת המטוס באנטבה שבאוגנדה.
באוגנדה שוחררו הנוסעים הזרים. הנוסעים היהודים וצוות המטוס, כמאה איש, הוחזקו כבני ערובה בשדה התעופה הישן במשך שבוע ימים.
במוצאי שבת 03.07.1976 שלחה ממשלת ישראל כוחות לוחמים למבצע שבסופו שוחררו החטופים והגיעו לישראל, מבצע שמוכר כ"מבצע אנטבה". באותו לילה, ו' בתמוז תשל"ו (04.07.1976), במהלך השתלטות חיילי צה"ל על המחבלים נורתה אידה בשוגג ע"י חיילינו ונהרגה במקום. ארבעה אנשים נוספים נהרגו בפעולת החילוץ.
אידה הייתה בת 55 במותה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בחולון.
אידה הותירה חלל גדול בחיי בעלה, ילדיה וכל אוהביה.