קורות חיים
עזרא, בן אליהו ופולינה משה, נולד בארץ ישראל בכ"ד בסיוון תרצ"ג (18.06.1933), כאחד מתאומים, למשפחה בת 14 נפשות. אחרי שנפטר תאומו בגיל ארבעה4 חודשים, היה עזרא לבבת-עינה של המשפחה - ילד חייכן ובעל נשמה טובה, שעזר בכל מקום שנתבקש.
את לימודי היסוד עשה בבית הספר 'אליאנס' בנווה צדק, תל אביב. כשסיים את בית הספר נרתם לפרנסת המשפחה ועזר לאביו, שהיה עמיל מכס. בהזדמנות זו נפגש עם סוחרים ערבים מהסביבה. אחרי תקופה עבר לעבוד כשליח בבנק לאומי שברחוב הרצל בתל אביב, והיה אהוב על כולם.
כשהתגייס לצבא שירת תקופה ממושכת באילת. גם כאן התבלט בכישוריו החברתיים, היה חבר טוב וחבריו מספרים כי התבלט כ"מסמר" בכל מסיבה ואירוע. הוא נקשר מאוד למקום, ומרחבי הערבה קסמו לו מאד. כשהשתחרר, חזר לעיר, מלא תקוות ותוכניות אופייניות לאדם צעיר שבונה את עתידו.
שבועיים אחרי שחרורו מהצבא התקיימו חגיגות באילת, במלאת חמש שנים להגעת צה"ל לשם במלחמת העצמאות, ועזרא נענה בהתלהבות להזמנה. מאחר שאחיו לא יכול היה להתפנות ולהתלוות אליו לחגיגה, הזמין את ידידו יוסף פוליטי והשניים נסעו באוטובוס.
ביום רביעי י"ב באדר ב' תשי"ד (17.03.1954), בשעות אחר הצהריים, נסעו עזרא וידידו באוטובוס שהחזיר את החוגגים מאילת לתל אביב, ובו כ- 15 נוסעים. סמוך למעלה עקרבים, כ- 20 קילומטרים מדרום-מזרח לדימונה, נפתחה עליהם אש תופת ממארב של מסתננים. כשנפגע נהג האוטובוס, עלו התוקפים ופתחו באש ישירה על הנוסעים. 11 נוסעים וחיילים מלווים נהרגו, ובהם עזרא וידידו יוסף.
אחיותיו של עזרא מספרות כי לפני הנסיעה עבר בין האחיות הנשואות לומר שלום - ההיתה זו נבואת לב?...
בן 21 היה במותו. עזרא הובא למנוחות בבית העלמין בקריית שאול, תל אביב.
עם מותו, אומרת המשפחה, נדם קול הצחוק שאפיין את ביתם, שנותר בלא עליצותו של עזרא ושמחת החיים שלו.