דניאל דני אסולין ז''ל

קורות חיים

דניאל (דני), בן מקסים ושבה (לידיסיה), נולד במרוקו בי"ח בטבת תשי"ד (24.12.1953). אח לאודט, אילנה וגבי. בהיתו בן שלוש שנים עלתה המשפחה לישראל, והתיישבה באשדוד. למד בבית הספר היסודי "מוריה" ובתיכון מקיף ב'.

בתום לימודיו התגייס דני לצה"ל ושירת בצנחנים, ביחידת "עורב". לאחר שחרורו החל לעבוד בנמל אשדוד. עבד שנתיים כסוור, ומאז ועד מותו היה מכונאי מנופים בנמל.

בשנת 1978 נישא דני לנגבה, אותה הכיר כאחות של חברו לשירות הצבאי. בני הזוג הקימו את ביתם באשדוד. בחודש מאי 1979 נולדה הבת אדווה, ובפברואר 1986 הבן ניס.

דני היה אדם משכמו ומעלה, מלא שמחת חיים, נערץ על כל הסובבים אותו וידוע בטוב ליבו וברצונו לעזור בכל עת. נאמנותו ומסירותו למשפחה ולעבודה לא ידעו גבול. תמיד היה במרכז העניינים, דואג לכולם ומעניק אהבה וסובלנות לכל סובביו מכל הלב.

הוא היה עמוד התווך של הבית, וכדבריו – "הגב של המשפחה". תמיד שימש כאוזן קשבת וכאיש שיחה שידע לומר את הדבר הנכון בזמן הנכון. דני הירבה לארח אנשים, וביתו תמיד היה פתוח לרווחה. אהב לרקוד ולשמוח, ובאירועים משפחתיים היה "מסמר הערב". את הרגעים המאושרים בחייו נהג להנציח בצילום, ותמיד היו באמתחתו תמונות של המשפחה.

דני היה אדם ציוני וידוע באהבתו למולדת. כל השנים הוא עשה שירות מילואים מלא, בגאווה ובמסירות. הוא תמיד היה אדם מאורגן, ששם לב לפרטים קטנים כגדולים. היה ידוע באהבתו לסדר ונקיון, בבית וגם בעבודה. דני אהב להיות פעיל בכל שעות היום, להיות במרכז העשייה, ולא ראה את עצמו מבזבז זמן בשינה או בבטלה.

נגבה, רעייתו של דני, נזכרת בגעגוע בבעל אוהב ומסור שילדיו היו כל עולמו. ילדיו של דני יזכרו אותו תמיד כאב שהיה חבר ומורה לחיים. הנמל היה עבור דני בית שני, וחבריו מעידים שהיה טיפוס נינוח ומרגיע, אדם שלקח את החיים בקלות, בעל הליכות ונימוסים. אדם שהיה מודל לחיקוי כבן זוג, כהורה וכעובד למופת.

באמצע שנת 2003 נולד נכדו הראשון של דני, עידו. לאושרו בהיותו לסב לא היה גבול. בכל הזדמנות היה מראה את תמונת נכדו, ונהג לומר שהוא יראה להרבה סבים איך מפנקים נכד.

ביום ראשון כ"א באדר תשס"ד (14.03.2004), סמוך לשעה 16:30, הצליחו שני מחבלים-מתאבדים להיכנס לנמל אשדוד כשהם מוסתרים בתוך מכולה. אחד המחבלים פוצץ את חומר הנפץ שעל גופו ליד קבוצת עובדים שעמדו ליד מקום עבודתם, מחסן חלפים ותיקונים. בפיצוץ נפצעו רבים, נרצחו שבעה עובדים ובהם דני.

דקות ספורות לאחר מכן פוצץ המחבל השני את חומר הנפץ שעל גופו בסמוך. מפיצוץ זה נרצחו עוד שלושה אנשים.

דני היה בן 50 במותו. הותיר אישה, בן, בת ונכד, אם, אח ושתי אחיות. הובא למנוחות בבית העלמין באשדוד.

ספד לדני בנו: "אבא היקר. כל כך הרבה כאב, צער ודמעות השארת לנו עם לכתך. האובדן קשה מנשוא, ונראה בלתי אפשרי. המוות לא מתחבר לי אליך, הנוכחות שלך מלאת חיים ושמחה. היית אדם מאושר ושמח בחלקו, היית עבורנו כל מה שיכולנו לבקש – אבא נפלא, בעל מסור וסבא אוהב, אך בעיקר היית לנו חבר..."

ספדה הבת אדווה: "... אבא. קשה לתאר איך נמשכים החיים בלעדיך. אתה היית החיים עצמם, איש משפחה מושלם, חבר של כולם, מרכז העניינים בכל מקום, איש של קירוב לבבות ושלום. היית מלאך ונשארת מלאך.

שמור עלינו ובקש עלינו בשמים רחמים, ובקש כוח לאימא ולמשפחה להמשיך. אנו מבטיחים שנזכור וננציח אותך בכל דרך, ולמרות שעידו לא זכה להכיר אותך הוא תמיד יידע מי זה סבא דניאל..."