אפרת סרנגה ז''ל

קורות חיים

אפרת, בתם הבכורה של מזל ואליהו ישראל, נולדה ביום ט' בניסן תשמ"א (13.04.1981) בבאר שבע. ילדה ראשונה במשפחה, אחות גדולה לורד ודוד.

אפרת, שכונתה בפי כל אפי, גדלה והתחנכה בבאר שבע. תחילה למדה בבית הספר היסודי "רימון", משם עברה לבית הספר "אשכול" ובתיכון למדה בבית הספר "מקיף ו'", בו הצטרפה למגמת האומנות.

אחרי שעות הלימודים, הייתה חניכה בתנועת הנוער "הצופים".

מגיל צעיר בלטה בחוכמתה ואובחנה כמחוננת. היא זכתה במקום ראשון בתחרות איות באנגלית שנערכה בבית הספר, ובכיתה ד' הצטרפה לתוכנית מיוחדת ללימודי ערבית למחוננים.

אפרת אהבה מאוד מוזיקה, וניחנה בשמיעה מוזיקלית מצוינת. כשאחיה, דודו, היה בן 10, הכינה לו קלטת של שירים והדביקה אותו באהבת המוזיקה. לימים, דודו החל לעסוק בתחום והקים אולפן, ואפרת הייתה הראשונה לשמוע כל מוזיקה שהוא יצר.

עם סיום התיכון התגייסה לצה"ל והשלימה שירות מלא.

ביום שחרורה מהצבא, הוציאה ויזה לארצות הברית וקנתה כרטיס טיסה. למשפחתה סיפרה על הטיסה רק יום לפני כן. היא הייתה עצמאית מאוד, מלאת ביטחון ובעלת תשוקה אדירה לחוות את החיים.

במשך כשנה וחצי התגוררה בארה"ב ועבדה בעגלות מכירה בקניונים, תחילה במיאמי ובצפון קרולינה ובהמשך בקנדה. משם, חזרה לארץ לזמן קצר וטסה שוב לעבוד בעגלות מכירה, הפעם באנגליה.

כשאחותה, ורד, בישרה לה שהיא בהריון, אפרת חזרה מיד לארץ. המשפחה הייתה ערך עליון עבורה, היא תמיד הציבה אותם בראש סדר העדיפויות והייתה קרובה מאוד להוריה, לאחיה ולאחותה ובעיקר לאחייניה. "היה חיבור שאי אפשר להסביר במילים בין הילדים שלי לבין אפרת", סיפרה אחותה, ורד.

אחרי חזרתה לארץ, עברה אפרת להתגורר באילת ושימשה כמאבטחת בטיולים. בין היתר, עבדה באבטחת סיורים של פרויקט "תגלית", המחזק את הקשר בין בני נוער יהודים בתפוצות לבין ישראל. במקביל, למדה צורפות במכללה האקדמית "ספיר" בשדרות.

כשהכירה את אופיר סרנגה, ניצתה בין השניים אהבה גדולה. ב-2017 התחתנו, תחילה התגוררו יחד בתל אביב ובהמשך עברו לבת ים. אפרת עסקה במכירות ומקום עבודתה האחרון היה מוקד המכירות של בית הספר לאיפור "איל מקיאג'".

אחרי בעלה ומשפחתה, הדברים החשובים ביותר בחייה של אפרת היו טבע, אומנות ומוזיקה. בעיקר אהבה לצאת למסיבות מיוחדות בארץ ובעולם, לרקוד ולאסוף חוויות.

היא התנשאה לגובה של 181 סנטימטרים, שכל כולם שמחה ואהבה. עם חיוך גדול ואופטימיות נצחית התגברה על אתגרים לא מעטים בחייה, תמיד הייתה בהודיה על מה שיש לה, לא רדפה אחרי העולם החומרי והעריכה את הדברים הפשוטים ביותר בחיים.

האמת, הצדק והיושרה הנחו אותה, מעולם לא עיגלה פינות ועמדה מאחורי כל דבר שעשתה ואמרה. קרוביה תיארו אותה כאישה גדולה מהחיים, שתמיד הפיצה סביבה אור וחיזקה את כל סובביה. "כל מי שפגש אותה פעם אחת בחיים זכר אותה, כיוון שהיא הייתה מאוד מיוחדת" , סיפר אחיה, דודו.

המוטו שלה היה: "תהיו שמחים, תהיו טובים", ומעל לכול – "תהיו בני אדם".

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

מיומה הראשון, התפשטה המלחמה לזירות נוספות והתנהלה גם מול כוחות "ציר ההתנגדות" - ארגון הטרור חיזבאללה בצפון, החות'ים בתימן ואיראן שעומדת מאחוריהם.

ב-13.06.2025, אחרי מספר עימותים ישירים בין ישראל לאיראן, החל מבצע "עם כלביא", במסגרתו תקפה ישראל את פרויקט הגרעין האיראני ואת מערך הטילים הבליסטיים שלה. בתגובה, שיגרה איראן מאות טילים וכטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) לכל רחבי הארץ.

בלילה שבין שבת לראשון (15.06.2025), פגע טיל איראני פגיעה ישירה בבניין בו התגוררו אפרת ואופיר בבת ים. במשך 17 שעות חיפשו אחר אפרת בהריסות הבניין, עד שנמצאה ללא רוח חיים. בעלה, אופיר, ניצל.

מפגיעת הטיל נהרגו באותו הלילה שמונה בני אדם נוספים.

אפרת סרנגה נהרגה בביתה בבת ים ביום י"ט בסיוון תשפ"ה (15.06.2025), בעקבות פגיעה ישירה של טיל בליסטי שנורה מאיראן. בת 44 הייתה במותה. הובאה למנוחות בבית העלמין החדש בבאר שבע. הותירה אחריה בעל, הורים, אח ואחות.

על מצבתה חקקו אוהביה את הפסוק: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג', פסוק י"ז).

משפחתה ספדה לה: "לא חשבנו שיש חושך כזה גדול שיכול לכבות אור גדול כמו אפרת".

אחותה הקטנה, ורד, כתבה: "לא מסוגלת לחשוב שאת אינך כאן יותר. האישה עם החיוך הרחב ושמחת החיים התמידית, תמיד תמשיכי לחיות בתוכי ולהיות חלק ממני. געגועים למה שהיה ולעולם לא יחזור... אוהבת אותך אחותי לעולמים".

ספד אחיה דודו: "את כל כך חסרה לי אחותי הגדולה, השותפה שלי לדרך, המלאך השומר שלי. בדיוק כמו שהיית שומרת עלי ודואגת לי בכל רגע מאז שנולדתי, וגם כשכבר גדלתי והפכתי לאבא תמיד דאגת לי כמו אחות גדולה אמיתית. האחות הגדולה הכי טובה בעולם, האחות הגדולה שלי!

אני אוהב אותך ומתגעגע כל כך. יהי זכרך ברוך, אהובה שלי".

"בת דודתי היקרה", כתבה הגר, "לא להאמין שככה נקטפת, כמה אהבה נתת לי ולאחי הקטן, אזכור אותך לעד".