יהלי גור ז''ל

קורות חיים

יהלי, בתם הבכורה של שמרית ואלעד, נולדה ביום י״א בחשוון תשס״ט (09.11.2008). ילדה ראשונה במשפחה, אחות גדולה לעלמה, עידו והילל.

יהלי גדלה והתחנכה במושבה פרדס חנה-כרכור, למדה בבית ספר יסודי ״מרחבים״ ובתיכון ״אתגרי העתיד״ בחריש.

ילדה מלאת אור וקסם, טובת לב, חברותית, חכמה, סקרנית ושאפתנית.

בתיכון, בחרה לשלב בין שתי מגמות שונות לחלוטין זו מזו – פילוסופיה וחינוך גופני. מצד אחד, אהבה מאוד ספורט, נהנתה לרוץ והשתתפה ב״מרתון תל אביב״ וב״מרתון חדרה״. מצד שני, אהבה לשאול שאלות, לחשוב לעומקם של דברים, ללמוד ולהתפתח.

על החוויה שלה במגמת הפילוסופיה כתבה: ״אני מתחברת לנושאים של אמונה ורוחניות, גם היהדות והתפיסה של היהדות לאלוקים, הפילוסופיה של הנפש, החיבור בין הגוף לנפש, משמעויות ואמת, ההבדל בין השפה והדיבור. ההבדל בין משמעות המילים ובין המחשבה, השימוש, הדיוק והביטוי של השפה. ממש מעניינים אותי הגבולות של הזמן והזמן עצמו״.

מוריה סיפרו שהייתה ״נערה זוהרת, ממגנטת, עם חיוך נבון ועיניים מאירות. מלאת חיים, ערכית, חדה, עצמאית, חברת אמת... אהבה ליהנות מהחיים, הייתה מוקפת חברות וחברים, הותירה חותם בכל מקום שנגעה בו. לומדת, מסורה, חוקרת, מאמינה וחולמת״.

אחרי שעות הלימודים, יהלי שימשה כמדריכה בתנועת הנוער ״השומר הצעיר״. גם בקן הייתה אהובה ומוערכת מאוד, אהבה את חניכיה ואת עבודת ההדרכה והשקיעה בכך רבות. מהחניכים ביקשה שיקראו לה ״אחותי״ והצהירה: ״אני אחותכם הגדולה״.

הרכזים שליוו אותה סיפרו: ״יהלי תמיד ידעה לדרוש את הדברים שחשובים לה ולעשות הכול כדי שהם יקרו. היא הייתה דמות מפתח ומובילה, בוגרת, ערכית ומעוררת השראה״.

את נוכחותה של יהלי אי אפשר היה לפספס. ילדה של שמש וחופש, מלאת שמחה והומור, שאהבה את החיים, צבעה אותם בשלל צבעים, חיה את הרגע והפכה כל חוויה לאירוע בלתי נשכח. היא אהבה את הים, נהנתה לטייל, צחקה, רקדה והרימה את האנרגיות ומצב הרוח בכל הזדמנות.

הייתה בה רגישות אדירה, שלא פעם הביאה אותה לכדי דמעות, בעיקר כשראתה אנשים שמזלם לא שפר עליהם. באהבה ובחמלה רבה לזולת, עשתה בחייה חסדים רבים, הפיצה סביבה טוב והרבתה בנתינה. תמיד שמה לב לאחר, דאגה שכולם יהיו בסדר, ידעה לעודד חברים ברגעים קשים ולשים את עצמה בצד למען מישהו שזקוק לה.

מעולם לא דיברה רעות על אף אדם, לא כעסה או נטרה טינה, והשתדלה להתרחק כשאחרים כעסו בסביבתה. הייתה לה יכולת להעצים את סובביה ולגרום לכל מי שנמצא לידה להרגיש מיוחד ואהוב.

חברותיה סיפרו שהייתה ה״פסיכולוגית״ של החבורה – תמיד תמכה והקשיבה לכולן בסבלנות אינסופית ובהכלה עמוקה. ״כל קושי שהיה לי, כל דבר שקרה לי, ישר הייתי באה, מדברת איתה שעות ויוצאת עם חיוך ענק על הפנים״, סיפרה חברתה, שירה.

בשנת הלימודים תשפ״ה (2024/25), שנה שהתנהלה בצל המלחמה שהחלה ב־7.10.2023 מול חמאס ברצועת עזה ומול חיזבאללה בלבנון, הייתה יהלי תלמידת כיתה י״א. במהלך השנה התייעצה עם מלווי ההדרכה שלה בתנועת הנוער איך לשוחח עם חניכיה על המלחמה ועל החטופים, איך לדבר איתם על שאלות שעולות כמו מה המשמעות של יום העצמאות כשיש חטופים בעזה. במחצית השנייה של השנה, עמדה לצאת ל״שבוע גדנ״ע״ (גדודי נוער), בו הייתה אמורה לעבור עם חבריה הכנה לקראת הגיוס לצה״ל.

ביום חמישי, 27.02.2025, נסעה אחרי הלימודים עם אחת מחברותיה כדי לקנות דברים לקראת שבוע הגדנ״ע ולקראת חג הפורים המתקרב. כשסיימו את הקניות, הגיעו לתחנת האוטובוס בצומת כרכור, שם חיכו לאוטובוס חזרה לבתיהן.

בעודן עומדות בתחנה, הגיח לפתע רכב במהירות ופגע בהן בעוצמה. ברכב נהג מחבל תושב ואדי ערה, שניסה להימלט מהמקום ונוטרל קילומטרים ספורים משם.

יהלי סבלה מחבלות בגפיים ומפגיעת ראש חמורה. היא פונתה לבית החולים ״הלל יפה״ בחדרה במצב אנוש, ומשם הועברה במסוק לבית החולים ״שיבא – תל השומר״. במשך שישה ימים נאבקה על חייה, עד שנקבע מותה.

בפיגוע נפצעו 13 אנשים נוספים, שניים במצב קשה, אחד במצב בינוני והשאר במצב קל.

יהלי גור נפצעה אנושות בפיגוע דריסה בצומת כרכור ביום כ״ט בשבט תשפ״ה (27.02.2025), ומתה מפצעיה ביום ה׳ באדר תשפ״ה (05.03.2025). בת 16 הייתה בהירצחה. הובאה למנוחות בבית העלמין בפרדס חנה. הותירה אחריה הורים, אחות ושני אחים.

על מצבתה חקקו אוהביה את המילים ״נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ״ (מתוך מגילת אסתר, פרק ב׳, פסוק ט״ו) והוסיפו: ״בת יקרה, אחות טובה, ילדה של חסד ואמת, חכמה, אמנית, נשמה צנועה, מלאת כוחות, אור ואמונה. נזכרך לעד עמוק בליבנו ובנשמתנו״.

קרוביה כתבו: ״להכיר את יהלי זו הייתה זכות גדולה, גם אם רק לזמן קצר. היא הייתה נערה יוצאת דופן, כזו שנכנסת ללב ברגע ונשארת שם לתמיד... העיניים של יהלי תמיד נצצו – לא רק מאור, אלא גם מתשוקה לחיים, מסקרנות בלתי נגמרת, מאהבה אמיתית לכל מה שסביבה... יהלי הייתה אהבה בהתגלמותה. אהבה טהורה, כנה, עוטפת, שרק רצתה להעניק לאחרים ולשמח את מי שסביבה.

״למרות שהייתה רק בת 16, יהלי חיה חיים שלמים. היא לא חיכתה שדברים יקרו – היא יצאה לחפש אותם. היא רצתה לחוות, לגלות, להעז, לדחוף את הגבולות, לצחוק עד שכואבת הבטן ולרקוד עד השעות הקטנות. היה בה שילוב נדיר של אומץ, שמחת חיים וחום אנושי שאין לו תחליף. כל מי שהכיר אותה ידע שאיתה – אין רגע דל, אין שגרה אפורה, רק חוויות שנחרטות עמוק בלב... אוהבים אותך יהלי, ומתגעגעים אלייך בכל יום מחדש״.

חברתה, אדל, כתבה: ״לא עובר יום שאני לא חושבת עלייך, על הצחוק שלך, על איך היית תמיד מצליחה להאיר כל מקום, על האכפתיות שלך ועל הדרך שלך לגרום לי להרגיש שתמיד יש לי מישהי לצידי. אני זוכרת כל רגע, כל חיבוק, כל שטות שלנו יחד. היינו שם יחד באותו יום שהעולם נעצר, שתינו פחדנו, אבל היית אמיצה, כמו שתמיד היית... אני מבטיחה לזכור אותך לא דרך הכאב אלא דרך האור שלך״.

משפחתה של יהלי, בשיתוף עם תיכון ״אתגרי העתיד״ שבו למדה, הקימה את ״הקרן החינוכית לזכרה של יהלי גור״. הקרן מעניקה לעשרות מתלמידי בית הספר סבסוד ללימודי נגינה, ומקיימת מרתוני הכנה לבגרויות במקצועות שונים.

גינה לזכרה של יהלי הוקמה בפרדס חנה-כרכור, סמוך לצומת שבו נרצחה. הגינה נחנכה בטקס מרגש שנערך בתאריך יום הולדתה ה־17, 09.11.2025.

עמוד לזכרה נפתח באינסטגרם, תחת השם remember_yeheli_gur.

עמוד הנצחה נוסף נפתח באתר memoriz.plus.