עודד ליפשיץ ז''ל

קורות חיים

עודד, בנם של בלהה ויצחק, נולד ביום ג' באייר ת"ש (11.05.1940) בחיפה. אח לתלמה.

הוא גדל כשברקע מתחוללת מלחמת העולם השנייה, וכשהיה בן 8, חווה כילד את תקופת מלחמת העצמאות והקמת המדינה.

עודד היה ילד רגיש, נבון וצנוע. הוא התחנך בחיפה, למד ב"בית הספר הריאלי", וספג ערכים של ציונות ואהבת הארץ. בנעוריו היה חניך בתנועת "השומר הצעיר".

משבגר וסיים את לימודיו התיכוניים, התגייס לגרעין של הנח"ל המוצנח. ב-1958 הגיע לקיבוץ ניר עוז הצעיר שאך הוקם באוקטובר 1955, ושם הכיר את יוכבד ברוך ששירתה עימו. בין השניים התפתחה אהבה וקשר זוגי יפה.

יחד עם חבריהם, הפכו עודד ויוכבד את המקום מבסיס צבאי והתנחלות נח"ל לקיבוץ.

כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1960, נישאו יוכבד ועודד ובנו את ביתם בקיבוץ ניר עוז.

הקיבוץ הפך למפעל חייו. הוא השתלב בחקלאות, ובמהלך השנים כיהן כמזכיר הקיבוץ וכגזבר. לאורך עשורים רבים עיצב את דרכו של הקיבוץ יחד עם יוכבד.

לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים: ארנון, יזהר, שרון ועמרי. עודד חינך את ילדיו על ערכי השיתוף והאחווה הקיבוציים, וגידל אותם להיות אנשים ערכיים. כאיש שמאל, האמין בכל ליבו בשלום ופעל למען המטרה ללא לאות. הוא היה נאמן לדעותיו, ולעיתים, סיפרו בני משפחתו, היה פורץ בנאום אקטואלי, לרוב דברים נחרצים וביקורתיים נגד הממשלה, אך עם זאת ידע להקשיב לדעות של אחרים ולתת להם מקום.

עודד ויוכבד היו נשואים במשך 67 שנים. עם השנים הפכו גם לסבא וסבתא לאחד-עשר נכדים ולנינה, כולם מחוברים אליהם מאוד. להבדיל מהנכדים הגדולים שחוו ילדות בקיבוץ - לנכדים הקטנים, שגדלו בעיר, הנוף החקלאי והמרחבים הפתוחים היו הרפתקה ובילוי ייחודי עם סבא עודד האוהב והמפנק. כשהנכדים הגיעו לביקור הוא נהג להכין להם ארוחת בוקר, הסיע אותם בקלנועית של יוכבד והסתובב איתם ברחבי הקיבוץ, הראה להם את הטרקטורים או האורווה והסביר להם הכול בסבלנות ובאהבה. בקיץ היה עורך להם "קייטנות", מסביר על החי, הצומח ועל האדם, או עובד איתם בסדנת נגרות.

נכדתו מאיה סיפרה: "היינו מגיעים לקיבוץ די הרבה וישנים שם כל סוף השבוע, כל שבת בבוקר סבא היה מטייל איתנו. כשהיינו הולכים לבריכה בקיבוץ ויוצאים מהמים, סבא היו מחכה לנו עם מלא פינוקים שהביא. הוא גם לימד אותי לנגן פסנתר... בונה לנו אוהלים מכיסאות בתוך הבית. הכי אהבתי להסתתר בפנים."

עודד מצא שפה משותפת עם כל אחד מהנכדים, מכל גיל. לנכדיו הבוגרים יותר סיפר אודות הוותיקים של קיבוץ ניר עוז, על המלחמות שלחם בהן ועל האידיאולוגיה שבה האמין. זמן האיכות שלו עימם הותיר בנכדים זיכרונות יפים – זיכרון מהסבא עם הכובע והעט בכיס החולצה.

עודד היה אדם סקרן ואיש שיחה מעניין. "בכל פעם שהיה איזה עניין בארץ, מדיני או ביטחוני, הייתי נוסעת לסבא לשמוע מה יש לו לומר. הוא היה אדם מאוד חכם. תמיד עזר לי בעבודות לבית הספר... היה לו ידע מטורף. גם בספרות, בהיסטוריה, בכל פן אקטואלי. על כל דבר היה לו מה להגיד," סיפרה נכדתו נגה.

בזמנו הפנוי אהב לטפל בגינת הקקטוסים שטיפח בחצר ביתו, או לפתור תשבצי היגיון. הוא היה יושב שעות כדי לפתור הכול. בהמשך לימד גם את הנכדים איך לעשות זאת.

עודד היה איש פעיל מאוד. גם לאחר פרישתו הקדיש זמן לעשייה חברתית, לעיתונות, לקידום זכויות מיעוטים ולמאבק לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מדי פעם נפגש עם חבריו הטובים מהקיבוץ, אך בעיקר נהנה מזמן משפחתי יקר.

בחג סוכות תשפ"ד הגיעו רבים מבני המשפחה והנכדים להתארח אצל עודד ויוכבד. כולם בילו יחד ונהנו לאורך כל החג.

בשבת, כ"ב בתשרי, במהלך חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות. המחבלים תקפו בסיסי צה"ל, רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, ובעת שבילו במסיבות, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

לקיבוץ ניר עוז חדרו מאות מחבלים ובעקבותיהם אזרחים עזתיים, שעברו מבית לבית, טבחו בתושבים וגרמו להרס ולחורבן.

כשהחלו האזעקות עודד ויוכבד שהו בביתם. כעבור זמן קצר פרצו מחבלים אל הבית, עודד ניסה לסגור את דלת הממ"ד, אך המחבלים ירו בידו. יוכבד נלקחה על ידי המחבלים על טוסטוס בעוד עודד שכב בפתח הבית מעולף ומדמם. לאחר מכן החוטפים הלבישו את עודד בגלבייה וגם הוא נחטף לרצועת עזה.

מעל ל-40 חברי קיבוץ ופועלים זרים נרצחו באותו היום ויותר מ-70 נחטפו לעזה.

עודד היה כלוא במשך 20 יום עם חנה קציר, שכנתו מהקיבוץ. השניים היו יחד בידי ארגון הטרור הג'יהאד האסלאמי, עד להירצחו של עודד בשבי בי"א בחשוון תשפ"ד (26.10.2023).

יוכבד אשתו וחנה קציר שוחררו בנובמבר 2023 במסגרת עסקת שבויים.

בפברואר 2025 נמסרה למשפחתו של עודד ההודעה הרשמית כי אינו בין החיים, וגופתו הובאה ארצה.

עודד ליפשיץ נחטף מביתו שבקיבוץ ניר עוז בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), ונרצח בי"א בחשוון תשפ"ד (26.10.2023). הוא הובא למנוחות בבית העלמין שבקיבוץ ניר עוז. בן שמונים ושלוש היה במותו. הותיר אחריו אישה, שלושה בנים ובת, נכדים ואחות.

על מצבתו כתבו אוהביו: "חלוץ, עיתונאי, ואיש של צדק מוסר ושלום, א מענטש; נלחם למען עולם אנושי יותר ולמען המדינה אשר הפקירה אותו", והוסיפו מילים משירו של נתן אלתרמן "קץ האב": "כי האב לא ימות. כי הוא אב לאין קץ. כי שאולה ירד חיים."

אלפי אנשים ליוו אותו בדרכו האחרונה כשהם אוחזים דגלי ישראל.

בנו יזהר ספד: "אבוש, סליחה שלא הייתי בשבילך ב-7 באוקטובר, שניסית להגן על אמא לבד, שעברת מוות בעינויים בגוף ובנפש בעזה, כמו חבריך לקיבוץ."

נכדתו נגה ספדה: "סבא, הרוח שלך נמצאת בתוכי ואמשיך בדרכך, שהיום היא הכרחית יותר מתמיד."

נכדתו מאיה סיפרה: "הייתי הכי רוצה שיזכרו שהוא היה סופר-סבא, הסבא הכי טוב בעולם".

נכדו דקל סיפר: "הוא מאוד האמין בפתרון שמאפשר לחיות במשותף עם הפלסטינים, בצורה כזאת או אחרת, בעיניי הוא היה איש של חזון והבנת הסיטואציה במלואה. לי יש תחושה שמתייחסים לשמאל בתור ערימת אנשים נאיביים שלא מסוגלים לראות את המציאות כפי שהיא ובוחרים להתעלם מכל הרמזים עד שנופל עליהם אסון. אז לא. סבא היה איש שהבין במאה אחוז את המציאות. הבין מול מה הוא עומד, מה הוא עושה, ועדיין בתוך כל זה הייתה לו התקווה והחזון לייצר מציאות שונה."

שגריר גרמניה בישראל, שטפן זייברט, ספד: "עודד ליפשיץ, איש שלום ופיוס עם הפלסטינים, אזרח גרמני, נחטף ונהרג על ידי חמאס... ליבי עם משפחתו. יהי זכרו של האיש העדין הזה ושל החיים האלה ברוכים."