שיראל שרה גולן ז''ל

קורות חיים

שיראל שרה, בתם של מאיר ויפה גולן, נולדה ביום י"ד בחשוון תשס"ג (20.10.2002). אחות צעירה לליאור, נטלי, אייל וליזי.

היא נולדה וגדלה במושב פורת שבשרון, לאימה יפה, סייעת בחינוך המיוחד, ולאביה מאיר, בעברו חקלאי וכיום עובד מועצה.

שיראל, בת הזקונים, הביאה הרבה נחת ושמחה למשפחתה כשנולדה. הוריה סיפרו שהייתה "האור של הבית. קיבלנו אותה במתנה."

שיראל התחנכה בבית הספר היסודי הממ"ד ע"ש שכטרמן בכפר יעבץ. לאחר מכן עלתה לקריית החינוך "דרור", שבמושב בני דרור הסמוך למושב מגוריה. בשנותיה בתיכון הייתה מוכרת כנערה שמחה וחברותית ואהובה על סובביה.

משבגרה עבדה כסייעת לחינוך מיוחד בבתי ספר ובגני ילדים במועצה האזורית לב השרון, ותכננה ללמוד בהמשך תכשיטנות ובניית ציפורניים.

בזמנה הפנוי אהבה מאוד לעצב תכשיטים. היה לה ליין תכשיטים שנקרא על שמה "שיראל שרה".

שיראל שמרה על קשר חם עם אחיה ואחיותיה וגם עם המשפחה המורחבת. היא נהגה לנסוע לטיולים עם הוריה, ובילתה איתם זמן איכות. בבית לא ויתרה על הקוסקוס של אימה, יפה, ונהנתה מהפינוקים של אבא מאיר.

בני המשפחה סיפרו שהיא הייתה "ה-גיסה הקולית והמפונקת של עמוס, מור ואליאור", וכן הייתה דודה מושלמת לאחייניה - נויה, נעם, עופרי, גאיה, אסתר, רות, יוסף וניב. היא נהגה להרעיף עליהם הרבה חום ואהבה. השקפת עולמה הייתה לאהוב, להתרכז בעיקר ולא בטפל, וליהנות מהחיים, לחיות את הרגע.

בשנת 2020 הכירה את עדי גלעד ובין השניים התפתחה חברות עמוקה ואהבה גדולה.

בני הזוג התגוררו ביחידת הדיור שבחצר בית הוריה של שיראל. בזמנם הפנוי יצאו לבלות וליהנות בבתי קפה, בנסיעות לחו"ל, במסיבות, והספיקו לצבור חוויות משותפות רבות.

"היא הייתה ילדה של מסיבות", סיפרה אימה, יפה, "עם המון שמחת חיים, חברים שהיו באים לפה, עושים על האש, חוגגים ימי הולדת. לעדי ולשיראל היו חיים יציבים ביחד עד הנובה".

ביום שישי, ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, התארחו בני הזוג לארוחת ערב אצל חברים בפתח תקווה. שיראל הביאה לארוחה את סיר הדגים שאימא שלה, יפה, הכינה עבורה. לאחר ארוחת הערב הם נסעו לפסטיבל ה"סופרנובה" - מסיבת טבע ליד קיבוץ רעים. כשהגיעו לשם הם בילו במקום עם עוד כ-3,000 חוגגים.

למוחרת, ביום שבת, בכ"ב בתשרי, חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, על הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות, ועל מבלים במסיבות טבע באזור רעים ונירים. המחבלים תקפו בסיסי צה"ל ובנסיעתם ירו בכל מי שנקרה בדרכם. הם רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחלו להישמע יריות בשטח הפסטיבל, עלו שיראל ועדי לרכב של חבר כדי לצאת משם בהקדם. אחרי נסיעה של 50 מטר הם ירדו ממנו, "כי לשיראל הייתה תחושה לא טובה", סיפר אחיה, אייל. ובאמת, אחרי נסיעה קצרה, פגע טיל אר-פי-ג'י ברכב ההוא, ושיראל ועדי ניצלו בנס. מאותו הרגע אייל הנחה אותה לשתף מיקום בזמן אמת, להשתיק את הטלפון, ולאתר ואדי כדי להסתתר בו. בני הזוג המשיכו להימלט ובאזור נחל פטיש נתקלו בשוטר מהמסיבה שפינה משם מבלים ברכב שמצא בשטח. בסביבות השעה 9:30 דיווחה לאחיה שהם חולצו בשלום ושהגיעו לכפר מימון.

למעלה מ-380 מבאי המסיבה נרצחו באותו בוקר, ועשרות נחטפו לרצועת עזה.

מהרגע שחזרה מהפסטיבל, התקשתה שיראל לחזור לעצמה וסבלה מפוסט-טראומה.

חודש לאחר מכן יצרו בני משפחתה קשר עם המאבטח שהציל את חייה, השוטר רס"ר אל-הוזייל, והודו לו בהתרגשות. "המפגש היה מאוד מרגש חיבוקים, נשיקות, חיוך על הפנים, היא הייתה מוארת", סיפר אל-הוזייל, "אחיה אמר לי, 'מהיום שם המשפחה שלך זה אל-הוזייל–גולן'. שיראל שידרה שהכול בסדר ודיברנו על איך שהיא תתחיל את החיים, תלמד משהו. היא נתנה לי מתנה, תליון סנפיר של לווייתן, שמסמל עוצמה, אור וכוח. אני עונד אותו עד היום".

אך האירוע הטראומטי המשיך להפוך את חייה על פיהם. היא התקשתה מאוד בתפקוד היומיומי וחשה אשמה על שניצלה. שיראל הייתה אמורה להתחיל בלימודי צורפות, אך לא הייתה פנויה נפשית ורגשית להגשים את חלומותיה. הזיכרונות מפסטיבל הנובה הציפו אותה.

בחודשיים הראשונים היא קיבלה סיוע מהמדינה והגיעה למתחמים של שורדי הנובה – לחוות רונית, לרשפון, וגם ליער הסודי בקפריסין. בפברואר 2024 טסה עם בן זוגה להודו ולתאילנד כדי לנוח מאווירת המלחמה בארץ.

לאחר שחזרה הוצעו לה טיפולים שונים אך למרות זאת מצבה הלך והידרדר. כל אותה העת תמכו בה בני המשפחה באהבה רבה, אך שיראל לא יכלה לעמוד בכאב ובקושי הנפשי.

בי"ח בתשרי תשפ"ה, (20.10.24), יום הולדתה ה-22, שמה קץ לחייה.

שיראל שרה גולן הובאה למנוחות בבית העלמין בתל מונד. הותירה אחריה הורים, שני אחים ושתי אחיות.

על מצבתה כתבו אוהביה: "רקדה את שיר החיים עד הסוף".

אביה מאיר ספד: "שיראל, תנוחי, הייתה לך שנה קשה מאוד...לכי בשלום ותנוחי על משכבך בשלום."

אחיה אייל ספד: "השם שלך מתאר אותך, שיר-אל, כמה אהבת לשמוע מוזיקה, כמה אהבת לרקוד. השכינה יצאה ממך והלאה... בפעם הראשונה נשמנו לרווחה בשבעה באוקטובר, כששיראל שלנו הצליחה להינצל מהתופת בגוף, אך הנפש הטובה, האהובה והרכה שלך – לא הצליחה להינצל מהזוועות שחוותה ולהתגבר על מה שעברה ע"י החלאות, תתי-האדם האלה. ועכשיו נגמר לה האוויר.

שיראל הייתה דמות של אור, של נתינה ושל אהבה אינסופית. כל מי שהכיר אותה ידע שמדובר באדם שמעניק מכל הלב מבלי לצפות לתמורה. שיראל לא רק אהבה את הקרובים אליה אלא הייתה עמוד תווך עבורם. היא תמיד ידעה להושיט יד תומכת, להקשיב ולהיות שם בזמן אמת. החיוך שלה שהאיר כל חדר שאליו נכנסה, היה סימן ההיכר שלה. גם ברגעים קשים תמיד שמרה על אופטימיות ועל רוח חיה. היא השאירה חותם עמוק בכל מי שהכיר אותה... החיים של שיראל נקטעו מוקדם מדי אך המורשת שלה תמשיך ללוות אותנו. הדרך שבה היא חיה את חייה, אהבה את הקרובים אליה ועשתה טוב לאחרים, היא השראה לכולנו. היא לימדה אותנו מה זה אומר באמת לאהוב ולהעניק לאחר.

שיראל יקרה, את תחסרי לכולנו, אך תמיד תישארי בליבנו, חלק מאיתנו. יהי זכרך ברוך."

משפחתה כתבה: "אנחנו זכינו בנצח של זיכרונות יפים ממך. השארת חותם ארוך ובלתי- נשכח. האהבה שלך הייתה מתנה לעולם הזה. תודה על 22 שנים של אושר, אנחנו מבטיחים להמשיך לרקוד עבורך, איתך ובשמך. רקדת את שיר האל עד הסוף."