זיו בלפר ז''ל

קורות חיים

זיו, ילדם הצעיר של נצחונה ושמעון בלפר, נולד בט"ז באב תשל"ב (27.07.1972) בחיפה. אח לאביטל.

גדל והתחנך בחיפה. מכריו מספרים על נער חייכן, צנוע, אהוב על הבריות עם לב של זהב.

בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך. אחותו אביטל מספרת על הקשר הקרוב ביניהם: "אח שלי היה נשמה טובה... דמות מרכזית במשפחה. דואג, אוהב ומסור״. במשך השנים סייע לתחזק את חוות הליצ'י המשפחתית.

במשך שנים רבות זיו היה הבעלים והמנהל של בית הקפה "טוק טוקי", מקום מפגש פופולרי ליד מרכז "חורב" בחיפה, ועם הזמן היה לדמות מוכרת ואהובה בעיר. לקוחותיו סיפרו על אדם לבבי שהכיר את הלקוחות, ידע מה כל אחד אוהב לאכול והתעניין בשלומם. גם כמעסיק התגלה כאדם אכפתי וטוב לב. סיפר מיכה: "זיו היה המעסיק הראשון שלי. הוא היה מאסטר בקפה. כולנו עבדנו אצלו בתור ילדים. הוא היה איש עם לב גדול, איש עבודה, למדתי ממנו המון על מוסר עבודה... כל השנים נשארנו בקשר. הוא היה כמו אבא שני בשבילי". עמיתיו בבתי העסק הסמוכים תיארו אדם נעים, חייכן וחם. סיפרה תדהר: "איש זהב, נעים ובר שיחה. תמיד שמח לשמוע מה חדש ומה נשמע, מפרגן לקולגות בלי אגו".

בלט כחבר טוב ונאמן, שאפשר לסמוך עליו, תמיד נכון לעזור ולהטות אוזן קשבת. סיפר אבי: "חבר אמיתי ברגעי אמת, שאפשר לדבר איתו על הכול והוא כמו כותל... עמדנו בקשר קרוב. היינו מתייעצים המון זה עם זה. בין האנשים הטובים ביותר שזכיתי להכיר".

נודע בחוש הומור, באהבתו לכלבים, בנתינה אינסופית ובאהבת הזולת. סיפרה חברתו סיון: "הוא היה הלב של ה"טוק טוקי" ושל כל השכונה... כל הזמן עוזר לאנשים. הוא היה מוציא מהפה שלו בשביל לתת לאחר".

אחרי שנים רבות בחיפה זיו עבר לגור בנהריה, בין היתר כדי לסעוד את אביו החולה, וטיפל בו במסירות רבה.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל כל הנמצאים באזור. בבוקר זה החלה מלחמה.

המלחמה התפשטה בימים הבאים גם לחזית הצפון. ארגון "חיזבאללה" שיגר מלבנון ליישובי הצפון עשרות מטחי רקטות וכטב"מים (כלי טייס בלתי מאוישים).

ביום שלישי, 12 בנובמבר 2024, שוגרו מלבנון יותר מעשר רקטות לנהריה. כשנשמעה אזעקה, זיו שהה בנגריה בצפון העיר יחד עם שמעון נג'ם, ששכר את המקום. השניים לא הספיקו להגיע בזמן למרחב מוגן ונהרגו מפגיעה ישירה של רקטה.

זיו בלפר נרצח מפגיעת רקטה בנהריה בי"א בחשוון תשפ"ה (12.11.2024), והוא בן 52. הובא למנוחות בבית העלמין החדש בנהריה. הותיר אחריו אב ואחות.

על מצבתו כתבו אוהביו: "חיוכו, רוחב ליבו ורגישותו לזולת ייזכרו בליבנו לעד".

כתב אור חברו: "שומע את הבשורות הקשות, קורא את כל ההספדים והלב מסרב להאמין. חברות של מעל לשלושים שנה עם שעות ארוכות של שיחות על כל נושא שבעולם, תמיד באווירה חיובית ותמיד ברוח טובה. זיו הוא חלק בלתי נפרד מהנוף של שכונת 'אחוזה', ואני לא מצליח לדמיין איך זה יהיה לעבור ליד ה'טוק טוקי' יום יום ולא לראות אותו עומד במקום הקבוע מאחורי הבר עם החיוך והמילה הטובה. זיו, נוח על משכבך בשלום. לי כבר ברור איפה אני אשתה את הקפה שלי בגן עדן".

עופר כתב: "זיוי שלנו, האהוב מכולם על כולם, שלקח את כל הילדים האבודים של חיפה בשנות התשעים ועד היום ונתן לנו בית, עבודה, כסף, למי שצריך עצה טובה, תמיד בחיוך, תמיד בשמחה לעזור, וכמובן סנדוויץ' עם ביצה בכל שעה ביום או בלילה. למדתי ממך כל כך הרבה. אתה תחסר כל כך, הלב מרוסק".

כתב מאיר: "זיו היה גיבור של החיים, מסוג הגיבורים השקטים... תמיד שידר אופטימיות ואת כוח החיים... נוח בשלום למרות שהחיים עדיין המתינו לך. תמיד תחסר לנו באופטימיות, בענווה ובלב העצום".