סיון שדה ז''ל

קורות חיים

סיון, בנם הבכור של רחלי ואסף שדה, נולד בי' באלול תשס"ו (03.09.2006) בקיבוץ כפר מסריק. אח לעידו ויואב.

גדל והתחנך בקיבוץ כפר מסריק שבגליל המערבי, דור רביעי למשפחת חקלאים ממייסדי הקיבוץ. כילד, גדל בין השדות, קפץ על מארזי כותנה וינק מסבו ידע חקלאי נרחב. הוא התחנך על ערכים של אהבת האדם, העם והארץ.

נער יפה תואר, צנוע, חברותי ופעלתן. למד בבית ספר יסודי "גוונים" ובתיכון "בית חינוך אופק" במועצה האזורית מטה אשר. מורתו רוני סיפרה: "נער של ערכים, של אמת. תמיד ידעתי שכל מילה שלך היא אמת... והלב שלך - לב ענק, רגיש ומלא באהבה". מגיל צעיר גילה עצמאות ומנהיגות.

בן מסור להוריו, אוהב ואהוב על אחיו ועל משפחתו המורחבת בקיבוץ כפר מסריק ובקיבוץ יד מרדכי. נער מוקף חברים, עם חיוך על הפנים, הומור טוב ושובבות.

בקיץ 2024, עם סיום לימודיו הצטרף לענף הגד"ש (גידולי השדה) של הקיבוץ. עד מהרה התגלה כאדם אחראי, בעל מוסר עבודה גבוה שלא פוחד מעבודה קשה. חברים מהגד"ש סיפרו: "סיון השתלב בצוות בטבעיות בזכות המורשת המשפחתית שלו, וגם בזכות האופי שלו. הוא היה תמיד נכון לכל משימה. צנוע, חרוץ, ובעיקר שובב גדול". הוא עמד להתגייס לצה"ל וחלם על שירות קרבי בסיירת צנחנים.

בשנה וחצי האחרונות של חייו סיון חווה אהבה גדולה וזוגיות מרגשת עם דני, בת הזוג שלו. הוא היה רומנטיקן ועשה לדני מחוות יצירתיות ומפתיעות.

סיון אהב לחיות על הקצה, לפרוץ מסגרות ולא חשש לקחת סיכונים. בספר המחזור של התיכון הוא כתב: "מי שמפחד להסתכן, מסתכן בחיים של בינוניות". בלט כאדם נחוש שידע להסתדר בכל מקום. הוא צלח אתגרים בזכות עבודה קשה ודבקות במטרה, ותמיד עשה זאת בדרך שלו. סיפרה אימו רחלי: "לא דאגתי לך, כי סמכתי עליך... תמיד ידעתי שתסתדר כי אתה יצירתי ברמות".

בחיוכו הרחב, בטוב ליבו ובמשובת הנעורים שלו הפיץ אור ושמחת חיים בכל מקום. "מגנט של אנשים", כדברי בני משפחתו, שידע לדבר בגובה העיניים ולהגיע לליבו של כל אחד, מקטן ועד גדול. היה חבר טוב ונאמן, מלא נתינה, נכון תמיד להושיט עזרה. סיפר לירי חברו: "הוא היה כמו אח עבורי, ולא רק במילים. אין אנשים כמוהו... בעל לב ענק, אדם שהשאיר רושם עמוק על כל מי שפגש".

בשעות הפנאי אהב לטייל, לעסוק בפעילויות אקסטרים ולבלות עם המשפחה, עם החברים ועם דני בת הזוג.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל כל הנמצאים באזור. בבוקר זה החלה מלחמה.

בימים הבאים התפשטה המלחמה גם לחזית הצפון. ארגון "חיזבאללה" שיגר מלבנון ליישובי הצפון עשרות מטחי רקטות וכטב"מים (כלי טייס בלתי מאוישים).

במהלך תקופת המלחמה סיון סיים את לימודיו והחל לעבוד בגד"ש. בנוסף, התנדב להכין ארוחות לחיילים שיצאו להתרעננות.

ביום רביעי 6 בנובמבר 2024 לפנות ערב יצא סיון במסגרת עבודתו לשדות הקיבוץ כדי לפתוח את מערכת ההשקיה של גידולי הברוקולי. בשעה 18:02 נורה מטח רקטות לעבר הגליל המערבי. עם הישמע האזעקה, יצא מרכבו ותפס מחסה בתעלה בצד הכביש. רקטה פגעה בשטח חקלאי מטרים ספורים ממנו והוא נהרג מפגיעה ישירה.

סיון שדה נרצח מפגיעת רקטה בקיבוץ כפר מסריק בה' בחשוון תשפ"ה (06.11.2024), והוא בן 18. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ כפר מסריק. הותיר אחריו הורים ושני אחים.

על מצבתו כתבו אוהביו: "לא נשכח את החיוך שלך", ציטטו מהשיר "ילד השדה" שכתבו גדעון כפן וזאב טנא: "הייתי פעם ילד השדה, אף פעם לא בוכה" והוסיפו את המשפט המזוהה עימו "הולך על הקצה כדי לא לתפוס מקום".

אימו רחלי ספדה: "נותרתי ללא מילים, רק עם כאב עצום... אני לא מאמינה שאתה כבר לא איתנו. זה לא הגיוני, לא נתפס. הילד שלי היה מלא חיים, והוא לא בחיים. תמיד ידעת הכי טוב מה הכי טוב בשבילך. החיים איתך תמיד היו מעניינים ומאתגרים... תמיד אהבת אקסטרים ואמרת שאתה חי על הקצה. בבקשה תעשה פעלול אקסטרימי ותחזור אלינו. סיוני שלי, אני יודעת שהיית שמח ומאושר וזה מרגיע אותי מאוד. אני כל כך אוהבת אותך, סיוני, ואני לא רוצה להיפרד. אתה הראשון שהפך אותי לאמא. אוהב אותך לעולמי עד".

אביו אסף ספד: "אני מודה לך על מה שלימדת אותנו. אנחנו בזכותך אנשים טובים יותר. אני מבטיח לך שנחייך כמה שיותר. אתה המצפן שלי לכל החיים".

כתבה דודתו נועה: "תודה על כל מה שלימדת אותי, ברגישות שלך ובדרך שלך... אני סומכת עליך שתשלח לנו כוחות, חיוכים, רגעים מצחיקים וסימנים שאתה עדיין רואה כל אחד מאיתנו בדרך המיוחדת והרגישה שלך... אני אוהבת אותך, סיוני, ואוהב אותך תמיד עם לב שבור ועם חיוך".

חברו עומר כתב: "הגעגוע רק הולך ומתרחב וכל דבר קטן מזכיר לי אותך. הכאב שלא עובר ומלווה אותי כל הזמן רק מזכיר לי כמה מילאת לי את החיים, ושום דבר לא יוכל למלא את החלל הריק העצום שהשארת אצלנו. לא אשכח איך תמיד ידעת למרוח לי חיוך על הפנים בכל סיטואציה... ילד נשמה עם החיוך הכי יפה בעולם".

משפחתו של סיון פתחה עמוד אינסטגרם לזכרו remember_sivan_sade ובו מועלים זיכרונות ותמונות מתחנות חייו השונות.

פלוגה בחטיבת הנח"ל נקראה "פלוגת שדה" על שמו. הוריו של סיון נפגשו עם חיילי היחידה ושיתפו אותם בסיפור חייו.

לזכרו של סיון הופקה מדבקה עם הכיתוב "ילד שדה הולך על הקצה כדי לא לתפוס מקום" – גם בשל חיבתו של סיון לאקסטרים, להתנסויות ללא פחד, וגם כי סיון היה צנוע ונתן מקום לכולם.

המשורר דודו פלמה כתב לזכרו של סיון את השיר "כי יימצא חלל באדמה": "סיון ירד אל השדה/ ולא שב ממנו לא שב/ והשדה שנשבר לא יכול עוד להכיל את כאב/ עלומיו שֶׁכָּלוּ של סיון/ בשדה נעוריו שממנו לא שב./ ובכה השדה ובכה העולם/ כי סיון היפה שירד לשדה לא שב ממנו לא שב".