דביר שרביט ז''ל

קורות חיים

דביר, בנם של איילה ומוריס, נולד ביום כ"ו בטבת תשמ"א (02.01.1981) בראשון לציון. ילד שני במשפחה, אח לשחר.

אחרי שהוריו התגרשו האב נישא בשנית ונולדו אחיותיו תהילה ושרה.

גדל והחל את חינוכו בראשון לציון. בבית הספר היה אהוב מאוד ותמיד מוקף בחברים טובים שליוו אותו גם בהמשך הדרך.

כשהיה כבן 14 עבר להתגורר עם אביו בקריית ארבע. בהיותו בן כ-16 עבר להתגורר בגבעת שמואל הצטרף לישיבת "אור דוד" בבני ברק. כעבור זמן עזב את הישיבה והחליט לצאת לדרך חדשה, אך המשיך להיות מחובר בקשר עמוק למשפחתו שבחברון, לחברים, לעיר ולאתרים שבהם נהג לבקר.

מגיל צעיר דביר עבד בתחום המסעדנות – אפייה ובישול, ניהול חנות, כספים עובדים ועוד. כן עבד בתחום החשמל ובמיזוג אוויר. היה מוכשר ויצירתי, מהיר תפיסה, זריז וחרוץ. הייתה לו יכולת ניהול מצוינת, ידע לעבוד תחת לחץ ולפתור כל בעיה שצצה. בכל עבודה שעבד בה, מנהליו סמכו עליו וקידמו אותו בתפקיד.

כעבור מספר שנים החליט ללמוד את תחום הקונדיטוריה. הוא נרשם לקורס קונדיטוריה בבית הספר הבינלאומי "אסטלה - כיתת אומן לקונדיטוריה".

ב-2014 עבר להתגורר באילת, והשתלב כקונדיטור במאפיות ובתי מלון באילת ובים המלח.

דביר התערה בסביבה בקלות ויצר קשרי חברות רבים. בדרום הכיר את רויטל יהוד, צעירה מקומית, והם הפכו לחברים טובים. השניים החליטו לשכור דירה יחד כשותפים, ותמכו זה בזה בתקופות קשות. כשרויטל חלתה במחלה קשה, דביר טיפל בה במסירות עד שהחלימה.

באותה עת אימץ שלושה כלבים מגזע בולדוג אמריקאי - גוני, מיקה ואורקה, והתמסר לגידולם. הוא חלם לפתוח בעתיד מקום טיפולי עם כלבים, עבור ילדים ומבוגרים.

ב-2019 חידש את הקשר עם בת ציון, שהכיר בנעוריו, והשניים היו לבני זוג.

ב-2023 החליט לעבור לגור קרוב לאהובתו בת ציון, המתגוררת בצפון. בעקבות כך עבר עם שלושת הכלבים לקריית שמונה, וגם רויטל עברה לגור בעיר.

דביר אהב את אזור הצפון, ואהב מאוד את קריית שמונה. הוא נהנה לאכול במסעדות טובות בעיר, נהנה מהטבע, מהנופים והנחלים, נהנה לצעוד במסלולי ההליכה השונים ולטייל בטבע עם כלביו במשך שעות רבות. בכל פעם שנתקל בילדים ומבוגרים שהראו פחד מהכלבים, היה קשוב וסבלני ולימד אותם להתגבר על הפחד שלהם.

בני משפחתו סיפרו שהיה אדם צנוע וערכי, "איש של מעשים טובים בלי לחפש תשומת לב או הכרה." הוא אהב לצחוק להצחיק, לשיר ולשמוח, ונהג לחקות דמויות שונות מסרטים ישראליים מוכרים.

היה בדביר רוך מיוחד כלפי בני אדם ובעלי חיים, הוא הקרין סביבו המון רגישות ואכפתיות.

בשבעה באוקטובר 2023 פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת טרור על ישראל המלווה בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בעקבות כך החלה מלחמה.

המלחמה בדרום התפשטה עד מהרה גם לצפון, אל מול החיזבאללה בלבנון. רוב התושבים מיישובי הצפון התפנו מבתיהם בשל ירי אינטנסיבי של רקטות וטילים, שגרמו לנזק רב ברכוש ולאבדות בנפש.

בזמן המלחמה דביר ורויטל המשיכו לגור בקריית שמונה. דביר נרתם למען החיילים שהגנו על גבול הצפון, ובכל פעם שפגש חיילים בעיר, ניגש אליהם והתעניין לשלומם ובמצבם, ודאג להם לכל צורכיהם - לארוחות חמות, לאוכל, לתספורת ואף למקלחת חמה.

בצוהרי יום ז' בתשרי תשפ"ה, 9 באוקטובר 2024, יצאו דביר ורויטל לטיול עם הכלבים. דקות בודדות לאחר מכן נשמעה אזעקה ולאחריה נחת מטח של רקטות וטילים על קריית שמונה. השניים לא הספיקו להגיע למרחב מוגן, טיל התפוצץ בסמוך אליהם והם נהרגו במקום, עם כלביהם.

דביר שרביט נהרג מפגיעה של רקטה בקריית שמונה בז' בתשרי תשפ"ה, (09.10.2024), בן ארבעים ושלוש במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחברון. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח.

אביו מוריס ספד: "היה איש של תורה, הלכה וחסד. תמיד למד ותמיד היה עוזר לאנשים... זה כאב לב עצום וקשה לעכל את זה. הוא גבר יפה גבוה. קשה לי מאוד לעכל את הבשורה."

ספדה אימו איילה: "דביר בני היקר. הקדוש ברוך הוא הראה לי את שמך, דביר, לאות לקדושה ומחויבות אליו. כפי שהרגשתי והבנתי זכינו לימים ותקופות נפלאות של חיבור וקרבה, אהבה, רעות, צחוק, הומור ושנינות. וגם הרבה ריחוק וניתוק. הכול קיבלתי באהבה וגעגוע וחיכיתי לך תמיד. זכית לחוות אהבה, זוגיות, אמון, אמונה, ותוכניות למשפחה וילדים. הגעת עד הבאר וכמעט שתית. ה' אלוקים צבאות אסף אותך אליו לבית עולמו באחת. כמו שבאת, כך עלית חזרה אליו, אל אבינו שבשמיים לגנזי מרומים.

"זכיתי שבחרת בי להיות אימא שמתאימה עצמה אליך ורק אליך. זכינו כולנו להיות איתך כמה שאפשרת, והאהבה רק גוברת והולכת... היית חזק ומדהים ונשארת כזה בתור נשמה עוצמתית שיש לה תפקיד עכשיו יותר במרומים מאשר כאן על האדמה. קשה הפרידה אבל החיבור הנשמתי חי, חי, חי ונוכח בהסתרה בתעלומה והפתעה כמו שהיית בחייך. אוהבת אותך, דביר בן איילה."

אחיו שחר ספד: "דביר היה איש צנוע ואיש של אמת, אוהב את כולם וכולם אוהבים אותו. איש חסד, בכל מקום שהיה אהבו אותו, נתנו לו את המפתחות לכל דבר... אתה נבחרת משמיים להיכנס ישר לגן עדן, איך זכית, עקפת את כולנו. דביר היה איש אמת, עקשן באמת שלו בצורה חזקה. הנחמה שלנו הוא שאתה נכנס ישר לגן עדן. זו הנחמה האמיתית."

ספד קרוב משפחתו, מאיר בן שטרית: "דביר, אהבת את התורה, את המערה ואת הישיבה. את הסדר של יום חמישי, שבתות... יקירי, הינה עמדנו במילה, הבאנו אותך לחברון. גם בתעודת זהות לא שינית את הכתובת שלך, מאהבתך למקום... איבדנו אדם מדהים שכל כולו לב ענק, שאוהב לעזור ואוהב צדק. אנחנו מרגישים בחלום רע, אבל לצערנו זו המציאות האיומה שלנו."

אסטלה, מכיתת האומן שבה למד, ספדה: "אני זוכרת היטב את הפעם הראשונה שכף רגלו של דביר דרכה בבית הספר... מייד ראו עליו שמדובר בטיפוס יוצא דופן. תמיד דיבר עם סלנג ייחודי ותמיד עם חיוך וזיק בעיניים... בדרכו שלו מצא מסילות ללב כל הצוות והתלמידים... אנחנו זוכרים אותו בחיבה גדולה. נוח על משכבך בשלום דביר יקר."

ספדה לדביר בת ציון, אהובתו: "שושי שלי, אהוב שלי, כמה קרובים היינו להגשמת החלום, כמה קרובים. נגענו וחיינו את החלום, כמה צחוק והשתובבות ושמחה הבאת לנו לבית, כמה זיכרונות, טיולים, נופים, שירים ומלא חוויות, עליות וירידות, אבל תמיד חזרנו. חיינו את החלום, את האהבה שלי ושלך, והכול היה כמעט מושלם. רציתי עוד ולתמיד, רציתי יותר, רק אתה ואני לא משנה איפה, לא משנה איך, העיקר שנהיה.

"ואיך אפשר בלעדיך החצי שלי, איך אפשר בלי הצחוק שלך והשירים שהמצאת ושרת לי, הארוחות המפנקות שבישלת ופינקת בלי סוף... אהבה שלי, תודה לך על שנים בשנות העשרים שלנו ועל עוד שמונה שנים אחרונות שלנו יחד ובייחוד על השלוש השנים האחרונות. תודה על דרך משותפת של למידה, צמיחה, אהבה וזוגיות שמשלימה אחד את השני. המילים שלך מלוות אותי בכל שבריר שנייה, מבטיחה לך שאמשיך להאמין בדרך שלי, אמשיך ללכת עם האמת שלי ולצעוד קדימה... אוהבת אותך לנצח אהובי."