יהודה סבא בושבוש שפירא ז''ל

קורות חיים

יהודה, בנם של ציפורה (פאני) ושלמה, נולד ביום ט' בחשוון תש"ט, (11.11.1948) בראשון לציון. אח ליוסי, גדעון ושושי.

הוריו של יהודה נישאו במחנה המעצר בקפריסין, לשם הגיעו אחרי שנעצרו על ידי הבריטים כמעפילים באונייה "מולדת" בדרכם ארצה. באפריל 1948 הגיעה המשפחה ממחנה המעצר לישראל והקימה את ביתה בראשון לציון. יהודה נולד כחצי שנה לאחר שקמה מדינת ישראל.

בשנת 1949 התפשטה מחלת הפוליו בישראל ויהודה נדבק במחלה. בזכות טיפולה המסור של סבתו רוזה הצליח להחלים אך נותר עם נכות.

כשהיה בן שש, עברה המשפחה לגור באשקלון ויהודה החל שם את לימודיו היסודיים. הוא התחנך בבית ספר העממי "כצנלסון". כשסיים כיתה ח' עברה המשפחה להתגורר באופקים. באותה תקופה לא היה באופקים בית ספר תיכון. שתי האפשרויות שעמדו בפניו היו ללמוד בפנימייה או לנסוע כל יום ללמוד בבאר שבע. יהודה לא הסכים לאף אחת מהאפשרויות הללו והחליט להפסיק את לימודיו. הוא הצטרף לסבו לעבודה בחלוקת בלוני גז ובשל אהבתו לספורט, החל לנהל את קבוצת הכדורסל "הפועל אופקים".

כשהגיע לגיל גיוס יהודה התגייס לצבא, במהלך שירותו התקדם לתפקיד רס"ר משמעת (נגד יחידה) באוגדת עזה. השירות שהיה משמעותי עבורו והסב לו סיפוק רב. חבריו ומשפחתו סיפרו שהיה רס"ר משמעת בלתי נשכח.

במהלך שירותו הכיר את רבקה, שהפכה לבת זוגו. ב-1971, בגיל עשרים ושלוש נישא לרבקה, בחירת ליבו והשניים הקימו את ביתם באופקים. במהלך השנים נולדו להם שלושת הילדים: זאב, צביה ובת-אל.

ב-1981 עבר עם משפחתו לאשקלון והחל לעבוד בחנות "המשביר לצרכן". בזמנו הפנוי המשיך לעסוק בניהול מועדוני ספורט ובמיוחד בכדורגל ובכדורסל, היה נוכח ופעיל בקבוצת הכדורסל "הפועל אופקים" ובקבוצת הכדורגל "הפועל אשקלון". כן היה אוהד של קבוצת "הפועל תל אביב".

יהודה היה אדם אופטימי מטבעו, היה לו הומור מיוחד ושמחת חיים. הוא היה עצמאי למרות נכותו, תמיד נחוש וחדור מטרה. כן היה מעורה מאוד בענייני אקטואליה, בקי בפוליטיקה הישראלית לגווניה.

יהודה היה מסור למשפחה הקרובה והמורחבת. תמיד שמר על קשר חם ואכפתי עם אחיו ואחותו, ודאג לרווחתם ולשלומם של אשתו וילדיו. הוא אהב לצאת עם המשפחה לטיולים, לבלות עם הנכדים, ותמיד תכנן את החופשה הבאה.

ביום שבת, בכ"ב בתשרי, חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023) בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות. המחבלים תקפו בסיסי צה"ל ובנסיעתם ירו בכל מי שנקרה בדרכם. הם רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

במהלך מתקפת הטילים נשאר יהודה בביתו, מאחר שלא יכול היה לרדת עם כיסא הגלגלים למקלט. גם יומיים לאחר מכן, ב-9.10.2023, המשיכו שיגורי הטילים ויהודה נשאר בבית עם רעייתו. באותו הבוקר נורה טיל מעזה לכיוון אשקלון ובניין המגורים של יהודה ורבקה ספג פגיעה ישירה. יהודה נפצע קשה. כעבור חודשיים שבהם היה מאושפז בבית החולים, נפטר.

יהודה שפירא (סבא בושביש) נפגע מירי של טיל על ביתו ב-9.10.2023, כ"ד בתשרי תשפ"ד, ונפטר בכ"ז בכסלו תשפ"ד, (10.12.2023). בן שבעים וחמש היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין באשקלון – גבעת ציון. הותיר אחריו אישה, בן ושתי בנות, נכדים ואחים.

על מצבתו כתבו אוהביו: "כשהנשמה מאירה גם שמיים עוטי ערפל מפיקים אור נעים" (הרב קוק) והוסיפו: "חדוות החיים, הנתינה והאהבה שהענקת יישארו בליבנו לעד. באה מנוחה ליגע."