אברהם מונדר ז''ל

קורות חיים

אברהם, בנם של אמונה ודוד, נולד ביום כ"ב בכסלו תש"ה (08.12.1944). ילד שני במשפחה, אח קטן לאריה, אח גדול לשושנה (שושי).

אברהם גדל והתחנך בגבעתיים, למד בבית ספר יסודי ובתיכון בעיר.

כנער, שימש כמדריך בקן רמת גן של תנועת הנוער "השומר הצעיר", והצטרף לגרעין "צבר" של התנועה. ב-1962, כשהיה בן 17, הגיע עם הגרעין להתיישב בקיבוץ ניר עוז שבנגב המערבי, סמוך לחלקה הדרומי של גדר הגבול עם רצועת עזה.

בגיל 18 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בצנחנים, בגדוד 66 חטיבה 55.

אחרי השחרור, ב-1966, נשא לאישה את רותי, אהבת חייו, אותה הכיר במסגרת הגרעין. השניים הקימו את ביתם בקיבוץ וטיפחו אותו באהבה.

בשנה שלאחר נישואיהם, פרצה מלחמת ששת הימים (10-5 ביוני 1967). אברהם, שהשתתף בקרב על גבעת התחמושת בירושלים, נפצע במלחמה ואיבד בה חברים רבים, והדבר השפיע עליו עמוקות. המלחמה, כתבה בתו, צילקה את נפשו והגבירה את חרדתו למשפחתו ולחייהם סמוך לרצועת עזה, ובכל סבב ירי הקפיד שיהיו במקלט או בממ"ד.

שנתיים לאחר המלחמה, ילדה רותי את בתם הבכורה, קרן. ארבע שנים לאחר מכן נולד בנם, רועי – ובשתי הלידות אברהם לא נכח כי היה במילואים. אברהם היה איש משפחה מסור, חם ודאגן. אדם נעים ואהוב, בעל לב ענק, רגישות אינסופית וחוש הומור ייחודי, שהאהבה שרחש למשפחתו ולסביבתו קרנה ממנו החוצה. אברהם ורותי סיפקו לאורך השנים בית חם לילדי החוץ אסתי אפרים וזאב בוך , לחברי גרעין, למתנדבים ולמשפחות חדשות שהגיעו לקיבוץ כגון בית ראשון במולדת.

בצעירותו עבד אברהם בגד"ש ובנוי בניר עוז, במשך שנים שימש כרכז קניות ובהמשך עבד שנים ארוכות כאחראי של המרלו"ג (מרכז לוגיסטי) במפעל הצבע של הקיבוץ, "נירלט". ניר לט היה עבורו בית שני, הוא אהב את עבודתו והסדר במחסן שימש כמראה לאופיו הקפדן. היה גאה בהצלחה ובהתרחבות של המפעל, למרות שעם הקדמה הטכנולוגית קצת התקשה. חבריו מספרים שהיה איש חרוץ ומתמיד, שלא בחל בשום עבודה והפגין דבקות מעוררת השראה בכל תפקיד שמילא. כשפרש לגמלאות, עבד בקומונה (מחסן הבגדים) ובמכבסה של הקיבוץ.

אברהם פיתח משנות השבעים של המאה העשרים את תחביב איסוף הבולים, והיה בקשר עם אספנים בכל העולם. הוא אהב מאוד לשיר ולשמוע מוזיקה. היה חבר במקהלות, בהן הפליא בקול הטנור הנעים שלו, והתרגש משירים ומשילוב הרמוני של קולות. עוד נהנה לפתור תשבצים וידע להקריא טקסטים וסיפורים באינטונציה מושלמת, בשילוב של קריצה וחיוך.

מגיל צעיר אהב ספורט ובעיקר כדורגל, נהנה לשחק ובעיקר כאוהד של קבוצת "הפועל תל אביב" ושל הקבוצה הבריטית "מנצ'סטר יונייטד". בבית נהג לעקוב אחרי המשחקים – תחילה ב"שירים ושערים" ברדיו ובהמשך בטלוויזיה, והדביק את כל משפחתו בחדוות הצפייה.

ב-2014 נולד נכדו, אוהד, בנם של בתו קרן ובן זוגה אבי זכרי, והפך את אברהם למאושר באדם. אברהם הרעיף עליו את אהבתו, הוא נהנה להביט בו ישן, התמוגג מכל משפט שיצא מפיו ולא הפסיק להתגאות ולהשוויץ בו. הרבה לשוחח עם נכדו ולהקריא לו שירים וסיפורים, וכך העשיר מאוד את שפתו ואת יכולותיו של הנכד, בכל הזדמנות שכתב ברכה לחג או יום הולדת לבתו הזכיר בהודיה גדולה את ה"אוצר" שזכה בו בדמותו של נכדו אוהד.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש ; בהמשך התברר שחטפו גם גופות, וחלק מהחטופים נרצחו בהיותם ברצועת עזה.

למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

אברהם היה בביתו שבניר עוז יחד עם אשתו רותי, בתם קרן ונכדם אוהד, שהגיעו לביקור לרגל החג. הוא הסתגר בתוך עצמו בשתיקה רועמת עד לשלב שמחבלי חמאס פרצו לביתם. הוא שהתהלך עם מקל ביום יום קם בגבורה להחזיק את דלת הממ"ד בניסיון להגן על משפחתו, אך ללא הצלחה.

אברהם נפל על ברכיו מחוץ לממ"ד הבית וראה כיצד המחבלים חוטפים את אהובי נפשו רותי, קרן ואוהד לעזה. בהמשך, נחטף גם הוא באכזריות על אופנוע, נפל פעמיים בדרך לרצועה ונפצע ברגליו ובידיו.

סמוך לזמן חטיפת אברהם בנו, רועי, שהיה בביתו שבקיבוץ, נרצח על ידי מחבלי החמאס.

בניר עוז נרצחו באותו היום 47 מתושבי הקיבוץ, ו-76 נחטפו לעזה.

אברהם הוחזק במשך חודשים ארוכים במתחם תת-קרקעי בחאן יונס, יחד עם חטופים נוספים. בסוף נובמבר 2023, שוחררו רותי, קרן ואוהד מהשבי, במסגרת עסקת החטופים הראשונה בין ישראל לחמאס. אברהם שמע בשבי על שחרורם והתרגש עד עמקי נשמתו.

לאחר כחודש, עם כניסת צה"ל לאזור חאן יונס הועבר אברהם יחד עם שישה חטופים נוספים למנהרה אחרת צרה ועלובה, שתנאי השהייה בה היו קשים אף יותר.

אברהם נרצח בשבי ב-14 בפברואר 2024, בהיעדר מודיעין מספק חיל האוויר הפציץ את תת הקרקע באזור חאן יונס בו הוחזקו החטופים. ב-20 באוגוסט 2024 במבצע משולב של כוחות הבטחון אברהם הוחזר כחלל לקבורה בארץ. חמישה מן החטופים עימם הוחזק בשבי הושבו גם הם כחללים באותו מבצע.

אברהם מונדר נחטף לרצועת עזה על ידי מחבלי החמאס ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), ונרצח בשבי ביום ה' באדר א' תשפ"ד (14.02.2024). בן 79 היה בהירצחו. הובא למנוחות ביום י"ז באב תשפ"ד (21.08.2024), בבית העלמין בקיבוץ ניר עוז. הותיר אחריו אישה, בת ונכד, אח ואחות.

בנו, רועי, שנרצח בניר עוז בשבת 7.10.2023 והובא לקבורה חודשים קודם לכן בבית העלמין בקיבוץ מצר בטקס ללא משפחתו הגרעינית, הועבר לבית העלמין בניר עוז ונקבר באותו יום לצד אביו.

על מצבתו של אברהם חקקו אוהביו את המילים: "בעל, אבא, סבא, אח, דוד אהוב ומסור. יפה מבפנים ומבחוץ, ישר דרך, צנוע וחרוץ, אהוב על כל סובביו, אשר שירים שלובים בחייו. אהבתך טמונה בנו, נחפש בנו את האור שלך. נישא את זכרך וקולך כל עוד חיים אנחנו, עד לאין סוף".

אשתו, רותי, ספדה לו: "אהובי, אנחנו מכירים 62 שנים. חיינו יחד בהרמוניה 58 שנים. גידלנו ילדים, טיילנו. צפינו בכדורגל ובמכבי תל אביב בכדורסל. באהבה ובכבוד. היית אדם ישר ומסור לכל אוהביך. אהבת מאוד את אוהד, הנכד. אהבת לשיר ושרת בחגים, אהבת את נט קינג קול ואריק איינשטיין. היית כל כך רגיש והיו שירים שהביאו אותך לדמעות. היית אבא אוהב, איש משפחה. גרמת לי להרגיש אהובה ומוערכת. אנחנו מתגעגעים אליך כבר תקופה ארוכה ואתה חסר לי ולנו".

בתו, קרן, ספדה: "אפשר היה לשמוע את המחבלים בקיבוץ יורים, צועקים, משחיתים בבית, באים להורגנו. ואתה אבא, שעד רגע זה התכנסת בדממה בכורסת הטלוויזיה – קמת בשקט להחזיק את ידית הממ"ד. האבא שפוסע עם מקל נעמד להחזיק את הידית ולהגן עלינו. זמן קצר אחר כך הם פרצו...

"היית אבא צנוע וישר דרך, פדנט ומסודר, לא משאיר שום משימה למחר, חרוץ, מרובע ודייקן להחריד, והכי דאגן שיש... בהתמדה לאורך חיי היית כותב לי את הברכות הכי אוהבות בכל חג ובכל יום הולדת, בכתב יד יפהפה ומוקפד. מנסח עבורי את המילים הכי מרגשות, פורט על מיתרי ליבי, בכל פעם מחדש מושיט לי את ליבו ואהבתו, שאדע שהוא לצידי תמיד ובכל מצב".

אברהם מונצח באתר ההנצחה של המועצה האזורית אשכול, באתר ההנצחה הלאומי לאזרחים ותיקים חללי המלחמה ובאתר ההנצחה בגבעת התחמושת, שם לחם.

עמוד לזכרו נפתח באתר noflim.