קורות חיים
משה , בנם של מסו ופראג'י דעדוש, נולד בכ"ח בניסן תש"ח (07.05.1948) בטריפולי, לוב. הוא נולד שמונה ימים לפני הקמת מדינת ישראל וברית המילה שלו נחגגה יחד עם חגיגות קום המדינה בבית הכנסת הגדול בטריפולי.
בשנת 1951, כשהיה בן שלוש, משה ובני משפחתו עלו ארצה. המשפחה הגיעה למעברה בקריית אונו, שם הקימו את ביתם.
משה, שהיה הילד השני מתוך שבעה ילדים, עזר רבות להוריו בפרנסת הבית ובדאגה לשאר אחיו ואחיותיו.
מגיל צעיר, משה היה בוגר לגילו, בעל חוכמה, ענווה וכבוד רב לסובבים אותו.
בגיל 18 משה התגייס לצבא, במהלך שירותו הסדיר שירת במלחמת ששת הימים (1967), ובשירות המילואים שירת משה במלחמת יום הכיפורים (1973).
ברבות הימים, הכיר את תמר - היה מדובר באהבה ממבט ראשון, שכן אהבתו לתמר הייתה חזקה ואמיתית. לימים, אהבה זאת הייתה הבסיס לאהבה והאחדות של המשפחה אשר הקימו, המורכבת משלושת ילדיהם: עודד, אמיר ומיה.
הבית שמשה ותמר הקימו יחד היה בית חם , מבוסס על ערכים של כבוד לכל אדם באשר הוא אדם, אחדות, שלום, שמחה ואהבה. אותם ערכים שלפיהם חי משה את חייו, ושהנחיל לילדיו ולימים לתשעה הנכדים שזכה להכיר.
משה היה אהוב על כל הסובבים אותו, תמיד בחר לראות את הטוב, ליהנות מהרגע ולהוקיר גם את הרגעים הקטנים בחיים.
משה היה איש משפחה, פניו היו קורנות מאושר במפגשים משפחתיים, הוא ורעייתו תמיד היו מזמינים ומארחים את המשפחה באושר ובנתינה, בלי לבקש דבר בתמורה. על אף היותו של משה אדם מצליח שעבד קשה בשביל להשיג את כל מטרותיו, השאיפה וההצלחה הגדולה ביותר שייחס לעצמו היא המשפחה המאוחדת והאוהבת שהקים יחד עם אשתו האהובה.
ביום י"ד בסיוון תשפ"ד, 20.06.2024 משה הותקף ע"י שלושה מחבלים אשר ארבו לו בכביש מחוץ לקלקיליה. השלושה שלפו את אותו מרכבו בכוח, ונסעו עם הרכב מהנקודה, משאירים את משה בצד הדרך.
עובר אורח שעבר במקום עזר למשה והביא אותו לכוחות האזרחיים והצבאיים ששהו במעבר אליהו. לאחר ניסיונות רבים, נקבע המוות של משה בבית החולים מאיר בכפר סבא.
משה היה בן 76 במותו, והובא למנוחות בבית העלמין באור יהודה בי"ד בסיוון תשפ"ד.
כתבו אוהביו: "משה היה עולם ומלואו. אדם מיוחד, מלא בעומק, חוכמה, ענווה, שמחת חיים, שלווה ואהבה אינסופית. אדם שהחיבוק שלו היה מרפא את הלב, החיוך שלו מאיר את היום, והלב שלו - גדול מכדי שניתן יהיה להכיל את כל הטוב שבו.
לנצח יהיה בליבנו".