עמירם קופר ז''ל

קורות חיים

עמירם, בנם של שרה וישראל, נולד ביום י"ח בכסלו תרצ"ט (11.12.1938) בחיפה. ילד ראשון במשפחה, אח גדול לאורה ולגרשון.

עמירם גדל והתחנך בחיפה, למד בבית ספר יסודי ובחטיבת ביניים בעיר, ואחרי שעות הלימודים היה חניך בתנועת הנוער "השומר הצעיר". חלומו היה להיות חקלאי ולהקים קיבוץ בנגב. כשהיה בן 15, החל ללמוד בבית הספר החקלאי "כדורי" בגליל התחתון, סמוך לכפר תבור.

בגיל 18 הגשים את חלומו, הצטרף לגרעין "ניר עוז" של תנועת "השומר הצעיר" והפך לאחד המייסדים של קיבוץ ניר עוז, השוכן בנגב המערבי, סמוך לגדר הגבול עם רצועת עזה.

באותה התקופה הכיר את נורית, שהגיעה לקיבוץ עם גרעין "צבר". השניים התאהבו, נישאו זה לזו והביאו לעולם את בנם רותם, בתם רוית ובנם לוטן. בנוסף, אימצו ילד בן שמונה בשם ישרוליק קלבו, שהפך לחלק בלתי נפרד מהמשפחה.

עמירם היה איש משפחה מסור, אדם חיובי ואופטימי שהרעיף על קרוביו חום ואהבה. בנו לוטן סיפר כי בכל יום הולדת של אחד מבני המשפחה, נהג עמירם לכתוב ברכה מלאת חרוזים ושמחה, "שמספרת את סיפור חיינו ומדגישה את הדברים הטובים שקרו ואת מה שבאמת חשוב בחיים".

עמירם אהב את ניר עוז בכל ליבו ופעל בכל דרך אפשרית על מנת לתרום לשגשוג הקיבוץ ולהתפתחותו. לאורך השנים עבד במגוון תפקידים חקלאיים בקיבוץ, ובמקביל השלים לימודים לתואר ראשון ושני בכלכלה חקלאית בפקולטה ברחובות.

ככלכלן, מילא שורה של תפקידים בכירים. הוא שימש כמרכז המשק, היה חבר בהנהלת הקיבוץ, ניהל את מפעל הצבע של הקיבוץ "נירלט" והיה חבר דירקטוריון המפעל. בנוסף, שימש במשך כ-25 שנים כמנהל הכספים והבקרה של מפעלי חבל מעון.

לא פעם, פרסם עמירם מאמרי דעה בעיתונות הקיבוצית, בהם הביע את עמדותיו הכלכליות והפוליטיות והעביר מסרים של שלום ושוויון. למרות המתיחות הביטחונית הרבה באזור, תמיד האמין בשלום ומעולם לא חשב לעזוב את ניר עוז.

גם בשיא הקריירה ובגיל מתקדם, לא הפסיק להתפתח וללמוד והחל לימודי דוקטורט בכלכלה באוניברסיטת "בן-גוריון בנגב" בבאר שבע.

לצד משיכתו לעולם המספרים, היה עמירם איש של מילים ומגיל צעיר עסק בכתיבה. לאורך חייו חיבר עשרות שירים ופזמונים, שאת רובם גם הלחין, הוציא שני ספרי שירה וספר שירי ילדים.

אחד משיריו המפורסמים הוא השיר "שיבולי פז" אותו כתב עמירם בשנת 1960, לכבוד חג החומש של ניר עוז (חגיגות חמש שנים להקמת הקיבוץ). השיר זכה להכרה בכל רחבי הארץ, בוצע על ידי "הגבעטרון", הפך לשיר המזוהה עם חג השבועות וללהיט ברחבות ריקודי העם.

ב-2023, יזם עמירם פרויקט מקיף להסדרת הפנסיות של חברי הקיבוץ. הוא הוביל את הפרויקט במטרה לעשות סדר, לייעל את המערכת ולהבטיח את עתידם הכלכלי של החברים, אך לא זכה להשלים אותו.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

עמירם היה בביתו שבניר עוז כשהחלה המתקפה, והסתגר בממ"ד עם אשתו נורית כשמחבלי החמאס פשטו על הקיבוץ. אחרי שעות ספורות, פרצו מחבלים לביתם וחטפו את שניהם לרצועת עזה.

בניר עוז נרצחו באותו היום 47 מתושבי הקיבוץ, ו-76 נחטפו לעזה.

עמירם ונורית הוחזקו יחד במנהרות, לצד חטופים נוספים. כעבור 17 ימים, שוחררה נורית בתיווך מצרי יחד עם חטופה נוספת, מסיבות הומניטריות ורפואיות. עמירם נשאר בשבי ושרד בתנאים קשים, עם מעט מאוד מזון ומים וללא כל טיפול רפואי.

בדצמבר 2023 התקבל אות חיים ממנו בסרטון שצולם על ידי שוביו. ב-3.6.2024 התקבלה ההודעה כי עמירם נהרג בשבי וכי הוא מוחזק כחלל בידי חמאס.

ב-30.10.2025, יותר משנתיים לאחר שנחטף, הוחזר ארונו לקבורה בארץ.

עמירם קופר נחטף לרצועת עזה מביתו בקיבוץ ניר עוז ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), ונהרג בשבי חמאס בתאריך משוער 12.2.2024 . בן 85 היה במותו. הובא למנוחות ביום י"א בחשוון תשפ"ו (02.11.2025) בבית העלמין בניר עוז. הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, נכדים, נכדות ואחות.

אשתו, נורית, ספדה לו: "לכתוב על קופר בלשון עבר מוזר לי ביותר. הגעתי לניר עוז בגיל 18 כחברה בגרעין 'צבר'. עוד לפני שהכרתי את קופר שמעתי על בחור אחד בגרעין 'ניר עוז' שכותב שירים ושורק מנגינות. אהבתי את שיריו. בהמשך הכרנו, התאהבנו והקמנו משפחה. קופר היה בעל למופת ואבא חם ואוהב לילדיו ולנכדיו.

"חיינו חיים מלאים וטובים בניר עוז, היינו תמיד יחד, בלתי נפרדים. אפילו במנהרות היינו יחד. חלקנו את אותו המזרן ואת המזון המועט שקיבלנו, וקיווינו לחזור הביתה בחיים. זוהי אבדה גדולה לכולנו. החיים בלעדיו בודדים. אתה חסר לי מאוד ואני מתגעגעת באהבה רבה".

נכדו, אור, ספד: "כמה אני מתגעגע אליך. כמה שאני מתגעגע לחיים של לפני. שהיינו יושבים לארוחות שישי כל המשפחה, לבדיחות המצחיקות שלך שתמיד העלו לי חיוך על הפנים, לסיבובים בקיבוץ בקלנועית שקראנו לה ביחד 'קקה-מייקה', אבל בעיקר לחיבוק החם שלך, שתמיד חימם לי את הלב... סליחה שלא החזרנו אותך הביתה בחיים. סליחה שלקח כל כך הרבה זמן עד שתחזור בארון. סליחה אם לא נתתי לך מספיק חיבוקים".

עמירם מונצח באתר ההנצחה של המועצה האזורית אשכול ובאתר ההנצחה הממשלתי לאזרחים הוותיקים חללי המלחמה.

בוויקיפדיה נכתב ערך על עמירם.

לרגל יום הולדתו ה-85 של עמירם, שחל בעודו בשבי, בתאריך 11.12.2023, הלחין המוזיקאי מיכה שטרית את שירו של עמירם "שמש של יום", והקליט אותו מחדש. השיר ניתן להאזנה ביוטיוב ובפלטפורמות המוזיקה השונות.