תפריט נגישות

יורם מצגר ז''ל

בן בלה ויצחק
נולד בז' באב תש"ג, 8/8/1943
התגורר בניר עוז
חלל פעולת איבה
בה' באדר א' תשפ"ד, 14/2/2024
מקום אירוע: ניר עוז
נחטף לרצועת עזה בכ"ב בתשרי תשפ"ד, 07/10/2023
הושב לישראל בט"ז באב תשפ"ד, 20/08/2024
הובא למנוחת עולמים בקיבוץ ניר עוז
אזור: בית העלמין המקומי
הותיר: אישה, שלושה בנים ונכדים
יורם מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 90

קורות חיים

יורם, בנם של בלה ויצחק, נולד ביום ז' באב תש"ג (08.08.1943).

בכיתה י"א עזב את לימודיו בתיכון, והצטרף לחבריו בגרעין עובד בקיבוץ עמיעד שבצפון.

בשנת 1961 התגייס לצה"ל, לגדוד 50 של נח"ל מוצנח. שירת שירות מלא כלוחם, ולאחר מכן, במהלך שירות המילואים, שירת בגדוד 66 של הצנחנים.

במלחמת ששת הימים (יוני 1967) שירת בתאג"ד בקרב בגבעת התחמושת והיה בין החיילים הראשונים שנכנסו לרחבת הכותל בירושלים העתיקה. במלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973) התנדב למילואים בצנחנים, לאחר שהיה פטור כי עבד בשב"כ, לחם בקרב בעיר סואץ וכן היה חוקר שבויים.

בהיותו בגרעין הנח"ל הכיר את תמי (תמר צדוק) והם היו לזוג. בגיל 22, מעט אחרי שחרורו משירות סדיר, הם נישאו והקימו בית בשיכון צעירים בפתח תקווה. שם נולדו בניהם גיא ורן.

אחרי שעבד כמה שנים במשרדי מס הכנסה, ב-1970 החל יורם לעבוד בשב"כ (שירות ביטחון כללי) והמשפחה עברה לגור בקריית ארבע. בשנת 1974 עברו לקיבוץ ניר עוז, בעקבות חבר טוב מהשב"כ.

יורם אהב מאוד את החיים בקיבוץ. אחרי שפרש מהשב"כ היה ממקימי מפעל הצבעים המקומי "נירלט", מנהל הייצור ובהמשך מנהל השיווק. כן שימש תקופות כמנהל הקהילה והאקונום של הקיבוץ. חבריו סיפרו שהיה איש נעים וחייכן, שתמיד גרם לכל אדם להרגיש מייד בבית.

בקיבוץ נולד בנם השלישי של תמי ויורם: ניר. יורם ותמי חינכו את ילדיהם על ערכי השיתוף והאחווה הקיבוציים, וגידלו אותם להיות אנשים טובים וערכיים. "אבא לימד אותנו לדבר בביטחון גם כשאנחנו לא יודעים על מה מדברים", סיפר בנו ניר. היה ליורם הומור מיוחד, הוא תמיד הצחיק את הילדים ואת שאר בני המשפחה. בכל שיחה שילב פתגמים בערבית או ביידיש, בדיחות אינסופיות ומשעשעות שסופרו שוב ושוב לאורך השנים.

יורם היה הבשלן במשפחה. בשבתות חורף היה משקיע בחמין טעים, לשמחת כולם, ובכל הזדמנות כבש ירקות בצנצנות. "הוא נהג להכין מטעמים לבני המשפחה, וצנצנות החמוצים המפורסמות שלו עמדו בשורה בחצר ביתו", סיפרו חבריו מהקיבוץ.

יורם היה חובב היסטוריה. הוא אהב לקרוא וצבר ידע נרחב בנושאים רבים, בהם היסטוריה, מוזיקה, פוליטיקה ועוד, שבהם נהנה לדון בשיחות עמוקות עם החברים, המכרים והמשפחה. מאוד אהב חידות, תשחצים ותשבצי היגיון, והיה יושב שעות כדי לפתור הכול.

במרוצת השנים נישאו בניו, ושלוש הכלות שהצטרפו למשפחה הפכו לבנותיו לכל דבר. הוא ניהל קשר חם וקרוב עם הילדים, ועם הזמן, כשהפך לסבא לנכדים, לא היה גאה ממנו. הוא בילה עם שבעת הנכדים זמן איכות יקר, סיפר להם בדיחות, סיפורים, לימד אותם פתגמים חדשים, ונהג להכין להם "סנדוויץ' פרצוף" מיוחד.

יורם היה איש פעיל מאוד. גם לאחר פרישתו הקפיד ללכת מדי יום למוסך, כדי להכין ארוחת בוקר לפועלים, וקפה להפסקת עשר. "בלי מניירות של איש שיווק ובלי ענייני כבוד", סיפרו חבריו.

הוא היה חבר טוב ונאמן ששימר חברויות במשך עשורים ותמיד עמד לצידם של חבריו, בכל מצב, גם אם לא התראו שנים. עם חברים טובים הקים בקיבוץ יקב, שם נפגשו מעת לעת ושתו יין. יורם נהג לומר בחיוך שהבקבוק השני תמיד טעים יותר. חיים חברו תיאר: "אצל יורם, אין רגע דל. מצבור עצום של ידע וסיפורים".

"אבא היה מלח הארץ", סיפר בנו רן, "נלחם בארבע מלחמות. הוא היה איש שיחה מהמדהימים שאתם מכירים, ותוך דקות היה מתחבר לאנשים ומנהל איתם שיחה על כל נושא שבעולם, עם חיוך תמידי על פניו".

בשבת, כ"ב בתשרי, במהלך חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות. המחבלים תקפו בסיסי צה"ל, רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, ובעת שבילו במסיבות, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

לקיבוץ ניר עוז חדרו מאות מחבלים ובעקבותיהם אזרחים עזתיים, שעברו מבית לבית, טבחו בתושבים וגרמו להרס ולחורבן, כאשר עד לשעות אחר הצהריים המאוחרות לא הגיעו למקום שוטרים או חיילים.

כשהחלו האזעקות יורם ותמי שהו בביתם. כעבור זמן קצר פרצו מחבלים אל הבית והוציאו את בני הזוג בזה אחר זה. יורם הוצא ראשון מהבית ותמי הוצאה אחריו, ושניהם נחטפו לרצועת עזה.

מעל ל-40 חברי קיבוץ ופועלים זרים נרצחו באותו היום ויותר מ-70 נחטפו לעזה.

יורם פגש את אשתו, תמי, במנהרות החמאס. השניים היו יחד בידי ארגון הטרור במשך 53 ימים עד שתמי שוחררה בחודש נובמבר 2023 במסגרת עסקה. היא התקשתה להיפרד ממנו, אך יורם אמר לה: "תמי, לכי, הילדים מחכים לך."

תמי התראיינה לתוכניות שונות על תקופת היותה חטופה, ואחרי שסיפרה על קשייה סיפרה על בעלה, שהצליח לתפקד היטב גם בתנאים אלו: "יורם תפקד שם כמו יורם. הוא חבר של כולם... דיבר עם החמאסניקים, ישב הרבה עם המנהיג שלהם, סיפר לו דברים, שמע ממנו שאשתו בהיריון... ניהל דיונים ארוכים עם בכירי החמאס שהגיעו למנהרות, על ירושלים, על ההיסטוריה ועוד, דיונים שהתלהטו מאוד... יורם לא יודע לסתום את הפה".

יורם שרד כחטוף של החמאס כחמישה חודשים, בהם הודות לידע שלו בערבית תקשר עם החוטפים והיווה דמות מרכזית בין החטופים. כך הצליח לקבל מעט מידע מהחוץ, לדאוג לצרכי חבריו ולהגן על חטופים אחרים בשעת הצורך.

ב-14 בפברואר 2024, במהלך פעילות צה"ל בשכונת ח'אן יונס בעזה, הוא נרצח. ביוני 2024 נמסרה למשפחתו ההודעה הרשמית כי אינו בין החיים ובאוגוסט 2024 הובאה גופתו ארצה עם גופותיהם של חמישה חטופים נוספים.

יורם מצגר נחטף מביתו שבקיבוץ ניר עוז בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), ונרצח בה' באדר א' תשפ"ד (14.2.2024). הוא הובא למנוחות בבית העלמין שבקיבוץ ניר עוז. בן שמונים היה במותו. הותיר אחריו אישה, שלושה בנים ושבעה נכדים.

אלפי אנשים ליוו אותו בדרכו האחרונה עם דגלי ישראל. תושבים רבים לבשו חולצות עם סיסמת הקיבוץ, "לא עייפֵי דרך כי אם מפלסי נתיב״, נחושים להמשיך ולבנות את ניר עוז.

בנו ניר ספד: "אבא יקר ואהוב שלנו, נחטפת מאיתנו באכזריות לפני 321 ימים. שם פגשת את אימא במנהרות של חאן יונס. נחמה קטנה שהיית עם אימא והיית עם חברים עד שנרצחת בדם קר... אם אבא היה פה עכשיו והייתם מבקשים ממנו לתאר את המצב במדינה במשפט אחד הוא היה אומר, 'בשל מחסור בסוסים אצילים שמו את האוכפים על כלבים'.

נוח על משכבך בשלום, אבא, אנחנו נמשיך לשמור על אימא ועל כל המשפחה."

כלתו אילה ספדה: "אהבת אותי כאילו הייתי הבת שאין לך. תמיד השקעת בארוחות שישי, לימדת אותי לאכול חצילים, פינקת אותי בעגבניות ירוקות כבושות. היית איש שיחה ותמיד היית שם עבור הנכדים, סליחה שלא הצלחנו להשיב אותך בזמן. לא הגיע לך בשום צורה לסיים ככה את חייך."

ספדה לו נכדתו: "הכינוי 'סבא' התיישב על סבא יורם בטבעיות רבה. שכחנו את העובדה שהייתה לו תקופה שהוא לא היה סבא. לא היה משעמם איתו... היה מספר על הכניסה לסואץ ב-73' והכניסה לירושלים ב-67'. חיים עשירים ומלאים בהיסטוריה של המדינה שקרתה הרבה לפני שהיינו פה. הוא אהב לבשל ואמר לי שגם אני אהיה בשלנית מצוינת".

אנו עושים כל מאמץ לדייק במידע המופיע, ומתנצלים אם אירעה טעות.
אם ברצונכם להעיר או לתקן פרטים בדף זה, אנא
צרו קשר.
בניית אתרים: לוגו חברת תבונה
פיתוח מאגרי מידע לוגו חברת דידקטי