קורות חיים
עמית אסתר, בתם של אילנה אטיאס ומאיר בוסקילה, נולדה ביום כ"ב בחשוון תשנ"ו, (15.11.1995). אחות לסיאל.
עמית נולדה בקריית גת. כשהייתה תינוקת בת ארבעה חודשים הוריה נפרדו, והיא גרה עם אימה ועם אחיה הבכור, סיאל. מאז, דודה שמעון אטיאס שימש כאב עבורה, גידל והיה שותף משמעותי בחייה. עמית הרבתה להתייעץ איתו בכל צעדיה ולא פעלה ללא ברכתו. הקשר החם נמשך לאורך כל השנים, גם לאחר ששמעון הקים משפחה משלו.
עמית הייתה ילדה טובת לב, נבונה, מוכשרת ומלאת קסם אישי. היא התחנכה בבתי ספר בקריית גת, שם הייתה תלמידה מקובלת, חברותית ובעלת נוכחות כובשת.
היא בגרה והפכה לנערה ערכית ואהובה, מלאת חום ונתינה. רבים תיארו אותה כ"צדקת", שחיה את חייה בדרך התורה והמצוות, תמיד באהבה ועם חיוך.
במהלך השנים אספה סביבה חברות טובות ונאמנות שליוו אותה לאורך כל הדרך. החברות תיארו אותה כבעלת יופי ואופי הכובשים את הלב. "בחורה מדהימה, מוכשרת, מרשימה, מצחיקה ובעלת לב ענק."
לאחר שסיימה את לימודיה בהצלחה, התגייסה לצבא ושירתה שירות מלא ומשמעותי בחיל המודיעין.
לאורך השנים שמרה על קשר חם ואוהב עם החברים ובני המשפחה. אימה אילנה סיפרה שהיה לה לב ענק, "היא לימדה אותי מה זה אהבת חינם." אחיה סיאל סיפר: "עמית הייתה בן אדם טהור וזך. לא הייתה בה קנאה, ומעבר להכול היא הייתה כמו שמש – זורחת על כולם."
בזמנה הפנוי עמית אהבה מאוד לבשל. בקיץ 2023 הגשימה חלום, החליטה להתמודד והצטלמה לתוכנית הטלוויזיה "מאסטר שף".
בעמית היה פן רוחני מאוד, היא תמיד שאפה לחיות בעולמו של הקדוש ברוך הוא ולחזק בנות נוספות. עמית הייתה לציפור ללא גבולות, וחיה את חייה ללא פחד ומגבלה, "תחיה את היום ותשמח כאילו אין מחר" – היה המשפט שאפיין אותה במיוחד.
ביום שישי, ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, נסעה עם חברה לפסטיבל המוסיקה "נובה" שהתקיים בסמוך לקיבוץ רעים. כשהשתיים הגיעו לשם הן הצטרפו ל-3,000 החוגגים.
למוחרת, בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, על הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות, על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור.
המחבלים החריבו בתים ביישובים רבים, רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וחטפו לרצועת עזה מאות ישראלים. בהמשך התברר שחטפו גם גופות, וחלק מהחטופים נרצחו בהיותם ברצועת עזה .למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו באותו יום, בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.
בבוקר זה החלה מלחמה.
עמית וחברתה הצליחו לצאת עם זוג חברים נוסף ממתחם הפסטיבל, נסעו על כביש 232 והגיעו סמוך לעיקול מפלסים, שם נתקלו במארב מחבלים שירו על הרכב. בשעה 07:39 עמית התקשרה לדודה, שמעון, ואמרה לו: 'שמעון, אני מדברת בשקט, אני נמצאת ליד המסיבה, יש מחבלים סביבי שיורים פה. אני מסתתרת מתחת לרכב." דקות אחר כך מישהו הניע את הרכב שהיא הסתתרה תחתיו, ונסע. עמית התגלתה על ידי המחבלים, נורתה מטווח אפס, וברגעיה האחרונים, בעודה מדממת ורואה את המוות אל מול העיניים, מסרה לשמעון את המילים: "שמעון, ירו בי, אני מתה, אני אוהבת אתכם, תזכרו את זה תמיד!". מיד לאחר מכן ייחדה את שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם בקריאת "שמע ישראל" ונהרגה על קדושת השם. גופתה נחטפה לעזה.
המחבלים רצחו בהתקפה הזו כ-380 מבלים במסיבה, וחטפו עשרות לרצועת עזה.
במשך שבועיים נחשבה עמית לנעדרת ולא היה ברור אם היא עדיין בחיים, עד שהוגדרה כחטופה. כל אותה העת התפללו בני המשפחה וקיוו לנס, האמינו בכל ליבם שעמית שרדה ועודנה בין החיים, אך בחודש מאי 2024 חולצה גופתה מרצועת עזה יחד עם שלוש גופות נוספות, והושבה לארץ.
עמית אסתר בוסקילה נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל ה"נובה" באזור רעים ונחטפה לרצועת עזה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בת עשרים ושבע בהירצחה. היא הובאה למנוחות בי"א באייר תשפ"ד (19.5.2024) בבית העלמין בקריית גת. הותירה משפחה.
אימה אילנה ספדה: "התפללתי לבורא עולם בתחנונים, אני זכיתי בך - בבת צדיקה. 28 שנים זכיתי בך, לגדל, להיות לצידך. הפרח המפואר שלי, ילדה של פעם בחיים. עטפת אותי באהבה אינסופית, את ההשראה שלי. את הנשמה. סמל לדוגמה לנצח נצחים. לא נוותר לבני העוולה שלקחו אותך ממני... תתפללי עלינו משמיים, את כל עולמי. זכיתי לילדה לתפארת מדינת ישראל".
דודה שמעון ספד: "אני לא מאמין שאני עומד כאן היום אחרי תקופה כל כך ארוכה שבה קיוויתי והתפללתי שבמקום שנעמוד כאן נחגוג לך את מסיבת ההודיה. עמית שלי אין לי דרך לתאר ולהסביר את החוסר והאובדן שלך. כמה חסרה תהיה הכניסה מלאת החיים שלך, החום, האהבה, החיבוק הענקי שהיית מביאה בכל פעם שהיית נכנסת אליי הביתה. כמה יחסרו לי השבתות, החגים עם השמחה והאושר שאת מכניסה איתך. החיים בלעדייך לא יהיו אותו דבר, את צדיקה, טהורה וקדושה. הזיכרון שלך יהיה חקוק בכל צעד ונשימה... אוהב ותמיד אוהַב, דוד שמעון."
סיאל אחיה ספד והוסיף: "היא הייתה קרן שמש. כל צעד שהציבה לעצמה היא כבשה. אחותי את חזקה כמו סלע, איתנה ועקשנית. רק אני יודע כמה היית לוחמנית, כל החיים אכזבו אותך הסובבים ואת נלחמת, רצית להגשים את העולם. מי ימלא את הבית בשמחה? נהרגת בשל היותך יהודייה גאה, מילותייך האחרונות היו 'שמע ישראל'... היית השמש. בעין דומעת ולב מפורק, אומר לך אחותי את לי אור, את לי הכול. מבטיח שלא אתקדם בלעדייך, מהיום ועד הנצח - אני אותך כבר לא עוזב".
חברתה הטובה עדן וסלי ספדה: "חזרתי בתשובה בשבילה, בזכותה, והחזרתי עוד בנות רבות בתשובה, בנות שלקחו על עצמן צניעות ושמירת שבת, הכול בזכותה. לא האמנתי שיכול להיות סוף רע. הייתי בטוחה שנתפלל ונשמח בסעודת ההודיה שלך, שנחתן אותה, ושיהיו לה ילדים צדיקים."
להנצחתה של עמית, משפחתה ערכה אירוע מרגש בתמוז תשפ"ה, יולי 2025, שנקרא: "ממשיכים את האור של עמית". באירוע פירטו על פרויקט הנצחה בעל אופי רוחני שנועד להמשיך ולהנציח את דרכה: הקמת מקווה טהרה וכתיבת ספר תורה, ברוח אישיותה המיוחדת של עמית. הוחלט על הקמת מקווה הטהרה בעיר שבה נולדה, קריית גת. "עמית נפרדה מבורא עולם במילים האחרונות 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד', שנייה לפני שירו בה היא אמרה את המילים האלה... היא צדקת..." סיפר דודה שמעון, והוסיף: "הדרך של עמית הייתה אמונה, טהרה, קדושה, תורה, מצוות, חסדים ומעשים טובים. מגיע לה שנחזיר לה אור ואהבה בעולם שלה."
סיאל אחיה הוסיף: "גופתה נחטפה למשך זמן רב ולאחר מבצע נועז הושבה לקבורת ישראל .בנס גלוי, שבה שלמה וטהורה, לבושה בבגדיה וענודה בתכשיטיה, עצמותיה לא נרקבו ונגע קרב לא באָהֳלָהּ. בעבור מידותיה הטובות, עין טובה ולימוד זכות, גופה לא נרקב, וכפי שכתב החכם באדם 'חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה'" (משלי י"ד, ל').
בחייה הקצרים, כתבו בני המשפחה, הפיצה עמית אור ואהבת ה' לכל ישראל. עלתה בסערה השמיימה והותירה אותנו עם זיכרון כואב של דמותה הנערצת. יהי זכרה ברוך, וזכויותיה יעמדו לשמירתנו.