אפרים (פרג'י) מימוני ז''ל

קורות חיים

אפרים (פרג'י), בן שמחה, נולד ביום ט"ו בשבט תשי"ח (05.02.1958). אח לשישה: סוניה, חיה, דניאל, ישראל, משה ובריג'יט.

אפרים גדל במושב זוהר שממערב לקריית גת למשפחה של חקלאים. בילדותו אהב לטייל במושב, בשדות ובמרחבים.

הוא התחנך בבית הספר היסודי האזורי ביישוב נהורה (מרכז כפרי נהורה). כשהגיע לגיל תיכון עבר ללמוד ב"אורט ימי" באשדוד.

כנער נהג לעזור להורים לעבוד בשטחים החקלאיים וטיפל בכל הקשור למשק. בשעותיו הפנויות שיחק כדורגל בשתי קבוצות - ב"הפועל בני לכיש" ובקבוצת הבוגרים במועדון הכדורגל של שדרות.

בגיל 18 התגייס לצבא. לאחר הטירונות בבה"ד 4, עבר הכשרה ושירת כלוחם קרבי. בהמשך עבר קורס מפקדים ושימש כמפקד טירונים בבסיס.

לאחר שהשתחרר מהצבא חזר לעבוד בחקלאות עם הוריו.

באותו זמן הכיר את אילה ובין השניים התפתחה זוגיות יפה. בתום תקופת היכרות הם נישאו והקימו את ביתם במושב זוהר. אפרים ואילה הקימו משפחה לתפארת ונולדו להם ארבעה ילדים: עמירם, אמיר, ספיר ואהרון.

אפרים היה אדם שמח ואוהב, אדם של נתינה שתמיד היה שם לסייע ולעזור, ולשמח את מי שזקוק לכך. מדי שנה בפורים היה נוהג ללכת לבית הספר האזורי בנהורה, לחלק שקיות הפתעה ומשלוחי מנות לילדים. ברוח זו חינך גם את ילדיו – לתת מכל הלב ולהיות אנשים טובים. מדי יום כיפור, כשהיה חוזר עם הילדים מבית הכנסת, היה נוהג לשאול אותם מה הם לקחו איתם מהיום הזה. בנו אמיר היה אומר: "לקחתי על עצמי להיות בן אדם טוב יותר".

לאפרים היו הרבה חברים שאהב לפנק בכל הזדמנות. אשתו אילה סיפרה, "ידעתי שאם אני מתחילה בבית עם ארוחה בקטנה, זה יהפוך לארוחה ענקית כי הוא תמיד היה מזמין חברים".

הוא היה פעיל פוליטית, דומיננטי, בעל דיבור רהוט, והיה מוכר לרבים במועצה כאיש של עשייה. עם השנים התקדם מקצועית בעבודה וקיבל תפקיד במשרד הכלכלה, היה נציג היישוב במועצה.

אפרים תמיד שמר על קשר חם עם כל בני המשפחה והיה קשור מאוד לילדיו. לשמחתו הרבה, גם לאחר שבגרו ונישאו, הם נשארו לגור במושב, ובמרוצת השנים זכה להיות סבא לנכדים.

במרץ 2016 חווה טרגדיה כשבנו אמיר, ששירת בשב"כ, נהרג בתאונה מבצעית בגבול עזה. המשפחה עברה תקופה קשה ומטלטלת ואפרים התקשה לעכל את האסון. מאדם מלא חיים הפך לאדם כבוי שהקדיש את כל זמנו להנצחת בנו. הוא הרצה בבתי כלא ובבתי ספר וסיפר את הסיפור של אמיר, יצא עם משלחת השב"כ לפולין כנציג המשפחות השכולות, ופעל בדרכים שונות להנצחתו.

בנו עמירם סיפר: "יש ציפור שנקראת קוליברי, יונק הדבש, היא חייבת לנופף בכנפיים כמעט בלי הפסקה, כי ברגע שהיא קצת עוצרת זה לא בריא ללב שלה וקצב הלב שלה יורד באופן דרסטי. היא חייבת להיות כל הזמן בתנועה. אבא פשוט היה כזה. מאז שאמיר נהרג הוא לא הפסיק להתעסק בו, להתעסק בשכול. כל הזמן בתנועה, כל הזמן בעשייה, בדיבורים. אחרי 7 באוקטובר הוא עצר במכה. הוא לא היה שם - אבל ממש לא. הוא לא דיבר, לא אכל. כמו הציפור הזאת – ככה גם אבא".

לאחר שבנו נהרג, בתוך הקושי והאבל העצומים, אפרים אמר למשפחתו שהוא לוקח על עצמו להיות בן אדם טוב יותר, בעקבות האמירה של אמיר מהעבר.

ביום שבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, על הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות, ועל מבלים במסיבות טבע באזור רעים ונירים. המחבלים תקפו בסיסי צה"ל ובנסיעתם ירו בכל מי שנקרה בדרכם. הם רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

אפרים נחרד ממראות מתקפת 7 באוקטובר, שהחזירו אותו לתקופה שבה שכל את בנו אמיר. מאותו יום היה מצוי במתח נפשי רב, הרגיש לחץ והתקשה לתפקד.

כעבור שלושה ימים, בשעת לילה מאוחרת, הרגיש לא טוב ואיבד את ההכרה. הוא נלקח לבית חולים, אך בשעת בוקר מוקדמת ביום שלישי 10 באוקטובר הוא נפטר.

אפרים (פרג'י) מימוני מת בעקבות פעולת איבה בכ"ה בתשרי תשפ"ד (10.10.2023) והוא בן שישים וחמש. הוא הובא למנוחות בבית העלמין במושב נגה. הותיר אחריו אישה, שני בנים ובת, נכדים, אחים ואחיות.

על מצבתו כתבו אוהביו: "אדם עם נשמה טהורה, לוחם במלוא מובן המילה, היה לנו הזכות להיות רעייתך וילדיך, אוהבים אותך לעד"; "ומצא חן ושכל טוב בעיני ה' ואדם" (משלי, ג', ד').

בנו עמירם סיפר: "אבא היה אישיות מאוד מאוד מוכרת באזור. איש של אנשים. הוא עסק בפוליטיקה, היה חבר מרכז במפלגת העבודה והיה מאוד מעורב. בן אדם מאוד מאוד ורבלי, לא היית יכול לעצור אותו. הוא יכול לספר לך סיפורים ואתה מהופנט במשך שעות. הדבר הראשון שסימל אותו זה איש משפחה, אבא לתפארת. היינו בית שכל הזמן מארח. זכיתי להיות איתו 43 שנים.

אני בטוח שהוא ואמיר ביחד עכשיו. אני בטוח שהם ביחד. כשאני צריך אז אני מרים את העיניים ומבקש משניהם שיעזרו לנו פה. אבא שלי הכי מאושר בעולם כרגע".