יצחק צייגר ז''ל

קורות חיים

יצחק, בנם של שושנה ודוד, נולד ביום ח' בכסלו תשכ"ז (21.11.1966). אח ליעקב, אריה, גבריאל, דבורה ושמואל.

יצחק נולד וגדל בירושלים במשפחה שומרת מצוות. הוא התחנך בבתי ספר בעיר, גדל להיות נער ערכי, מסור למשפחתו ולחבריו. שתי התכונות שהיה מזוהה עימן ביותר היו כיבוד הורים ועזרה לזולת.

הוא סיים את לימודי התיכון ונכנס לישיבת ההסדר שעלבים. במסגרת זו התגייס לצבא, ושירת שירות מלא ומשמעותי.

לאחר שחרורו חי ועבד כמה שנים בקיבוץ חפץ חיים. בהמשך החל לעבוד בחברת "בזק". זמן קצר לאחר מכן נישא ועבר מירושלים ליישוב פסגות, יישוב קהילתי דתי בהרי בנימין, צפונית לירושלים. מנישואיו אלה נולדו לו שלושה בנים - אוריאל, יוסף ובנימין. הוא התגורר עם משפחתו ביישוב במשך שלושים שנה.

יצחק היה איש חסד בכל רמ"ח איבריו. לאורך השנים התנדב במקומות רבים: בזק"א, במד"א - כחובש רפואת חירום, במשטרה, בכיבוי אש, בארגון ידידים איחוד הצלה ובחברה קדישא.

חבריו ממועצת שומרון סיפרו כי היה פעיל פוליטית בענייני ארץ ישראל, הקפיד להצטרף לנסיעות לקבר יוסף - זכה להסיע לשם 47 פעמים, הסיע את מי שביקש לעלות לחוֹמש, והסיע אנשים לקברי צדיקים ולקברי אבות – במירון, בחברון ועוד.

ב-א' בסיוון תשפ"ב (2022), נישא בשנית ובאושר רב לשלומית, ועבר להתגורר ביישוב שבי שומרון. יצחק היה אדם משפחתי ואוהב, בעל, אב וסב אוהב, שנהנה להיות סב גם לנכדיה של שלומית רעייתו.

אשתו שלומית תיארה אותו כ"אדם של חסד ונתינה אינסופית. תמיד דאג לכל אחד, תכנן הכול מראש, בנה סוכה ב'בזק', ארגן תפילות, התנדב בכל מקום שצריך. הוא היה אדם עם לב רחב."

יצחק כל הזמן רצה להתקדם מבחינה רוחנית בשל מצב המדינה ולכן לקח על עצמו להתחזק במצוות וללמוד "שניים מקרא ואחד תרגום". הוא קנה תפילין מיוחדות ומהודרות כדי להדר במצוות הנחת תפילין, אך אלה הגיעו לביתו בשבעה עליו.

אשתו שלומית סיפרה שבנסיעותיו הרבות נהג להאזין לשיעורי תורה ובכל פעם שהלך לנוח היה מאזין, תוך כדי כך, לשיעור תורה כי אהב להירדם עם צליל לימוד התורה. בכל שבת הקפיד לסיים ספר תהילים שלם ועוד אחד עם קבוצה. היה מאוד מחובר לרבנים, וסייע להם בכל דרך.

ב-7 באוקטובר 2023, (כ"ב בתשרי תשפ"ד) החלה מלחמה בין ישראל לארגון הטרור חמאס, כתוצאה ממתקפת פתע שביצע החמאס שפעל מרצועת עזה.

בעקבות המלחמה התרבו פעילויות טרור של מפגעים בודדים בכל הארץ.

משמחת תורה תשפ"ד יצחק שירת במילואים, אף שהיה בן 57. שירת חמישה חודשים וחזר לעבודה באמצע חודש אדר א' תשפ"ד.

בבוקר יום חמישי, כ' באדר א' תשפ"ד, נסע יצחק מביתו לעבודה. בשובו הביתה אסף בדרך שני נערים שביקשו טרמפ. בהמשך עצר בתחנת הדלק ליד היישוב עלי. מחבל שהגיע למקום ירה ביצחק ובאחד הטרמפיסטים, הנער אוריה הרטום מדולב, בשעה שתדלקו את הרכב. יצחק הספיק לשלוף את האקדח כדי להשיב אש, אך הוא ואוריה נהרגו מירי המחבל.

עובד מסעדת "חומוס אליהו" שנמצאת בתחנה ירה על המחבל וחיסל אותו.

יצחק צייגר נרצח בפיגוע טרור סמוך לעלי בכ' באדר א' תשפ"ד (29.02.2024). בן חמישים ושבע במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות, ירושלים. הותיר אחריו אישה ושלושה בנים, נכדים, הורים, ארבעה אחים ואחות.

על מצבתו כתבו אוהביו: "ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, רודף צדקה וחסד, אוהב תורה ולומדיה, מוקיר רבנן ותלמידהון."

אלמנתו שלומית ספדה: "מי היה מאמין, יצחק שלי אהובי. קיבלתי מתנה ענקית מלאת אור לשנתיים בדיוק. היית האור שלי, נתת לי שמחת חיים. כולם אמרו לי שאני זוהרת והכול בזכותך. אשתדל להישאר כזו. עשית אותי מלכה. אחרי 20 שנות בדידות הכנסת לי אור ענק, ועכשיו מי יכין לי נרות שבת? מי יבדוק את החמץ? מי יגיד לי מילים חמות ומנחמות ומצחיקות כל פעם שאצטרך? הייתי אומרת לך שאני מתגעגעת אליך גם כשהיית לידי, ומה יהיה עכשיו? היית איש של נתינה וחסד, נרצחת על קידוש השם... תכננו להיות בפורים אצל אבא ואמא, שתקרא להם את המגילה. תכננו להיות שם בליל הסדר עם המשפחה שלי. היית אשף בכיבוד הורים. אני רוצה להיפרד ממך ולהודות לך על שנתיים קסומות מלאות אור, שמחה ונתינה. אשתדל להמשיך את הדרך שלך. אוהבת לנצח, שלומית".

בנו בנימין ספד: "כולם אומרים שאתה איש ואגדה, אבל אתה אגדה ואיש. כבר לפני שנים חברים שלך באו אליי ואמרו לי שצריך לכתוב עליך ספר. כמה הם צדקו. אין תושב בפסגות, בשבי שומרון ובכל יהודה ושומרון שלא פנה אליך לקבל עזרה, ולא עזרת לו. נמשיך את המורשת המיוחדת שלך, להתאחד, להתנדב, לעסוק בחסד ונזכור את כל מה שעשית למעננו ולמען אחרים. תודה על כל מה שעשית בשבילנו. אוהב אותך מאוד ומקווה שאתה שומר עלינו מלמעלה."

ספד לו בנו יוסף: "אבא יקר, עברנו הרפתקה לא קטנה שלימדה אותנו את הבנת החיים בצורה אחרת... אשמח להגיד לך תודה על דברים שילכו איתי לכל החיים – תמיד להיות שם למען האחר, לא משנה מתי ולא משנה איך, תמיד זמין ותמיד מגיע ראשון לעזור. כל אורח שמגיע להציע לו כוס מים ואף יותר מזה... תמיד להיות חיוביים, תמיד להאיר פנים... לא לשכוח שאתה לא לבד בעולם. יש תמיד מישהו שישמח שיושיטו לו יד ואנחנו צריכים להיות אלה שמושיטים את היד. זה ראוי להערצה אינסופית. תודה לך על זה... אבקש ממך דבר אחד, תשגיח עלינו עם האור הזה אני בטוח שאלוקים יקשיב לך. תודה, אבא, זכית."

ספד בנו אוריאל: "אני יכול לספר לכם מה קורה עכשיו אי שם בגן עדן. אבא שלנו מארגן צוות חילוץ... ועוזר לדוד המלך וליוסף הצדיק בכל מה שצריך כדי שהמסע שאנחנו עוברים ימשיך עכשיו... אבא תודה על כל מה שעשית בשבילנו. תודה רבה. עם ישראל חי. עם ישראל חי. עם ישראל חי."

ראש מועצת שומרון, יוסי דגן, ספד: "יצחק אחינו היקר, כמה אהבת כל חייך. אהבת את עם ישראל, את ארץ ישראל, את התורה. אהבת כל אחד שראית ברחוב. אם יש הגדרה שמתאימה לך במילה אחת - מתנדב. בשתי מילים - איש חסד. אנרג'ייזר של חסד ונתינה."

בכ' באדר תשפ"ה (20.3.2025), במלאת שנה לרצח, נערכה לזכרו ולעילוי נשמתו של יצחק הכנסת ספר תורה מרגשת בישיבת שבי שומרון. האירוע התקיים במעמד רבנים, בני משפחה, חברים וחברותות מהצבא ומהכולל, בהם רב היישוב פסגות ורב היישוב איתמר, אשר קידש את יצחק ושלומית בטקס נישואיהם. שלומית אלמנתו אמרה בטקס: "הערב הזה הוא ההנצחה הכי מכובדת ומיוחדת לזכרו של אהובי, שהיה איש של תורה ועשייה ברוכה. זכיתי להנציח אותו בהרבה דרכים, אך הכנסת ספר תורה היא המתנה הגדולה ביותר". והוסיפה – "תזכרו – אם עזרת ליהודי, אתה צייגר אמיתי! תהיו צייגרים!"