ישראל דקר דקי חדד ז''ל

קורות חיים

ישראל דקר (דקי), בנם של פורטונה ודוד סולומון, נולד בי"ז בתמוז תשכ"ח (13.07.1968) בירושלים. אחיהם הקטן של אברהם, מרדכי, עזרא, אבנר, משה, אסתר ומרים.

גדל בבית שמש. מילדותו היה חביב ודומיננטי. ילד שובב עם לב זהב. כשרוני ואהוב על כולם.

במאי 1995 הוא נשא לאישה את מירב, אחרי שש שנות חברות. בני הזוג הקימו ביתם בבית שמש. בשנים הבאות נולדו שתי בנותיהם, קורל ושוהם. בשנת 2021 עברו להתגורר בשכונת כרמי גת שבקריית גת, בבית חלומות שדקי עיצב את כולו בשתי ידיו ובכישרון רב. אהב לארח בביתו, ועד מהרה כל השכנים החדשים התמגנטו אליו. בעל ואבא מיוחד, שמשפחתו היא כל עולמו! אהב לטייל עם אשתו ובנותיו בארץ ובעולם, ליהנות, לפנק את בנותיו ואשתו ולחיות את היום.ההוא היה שחקן ודי ג'יי באירועים וכונה דקי בום - היחיד שהופך אולמות בשבילך. היה הרוח המפיחה חיים בכל מקום! איש שמח ומשמח, רחב לב, נדיב, עושה מצוות וחסדים ומתנדב בכל מקום. באירועים היה יורד לקהל ורוקד איתם. דקי היה הילד הנצחי בכל מקום בעולם, התחבר עם כולם מקטן עד גדול ללא הבדל דת גזע ומגדר.

אהב לארח את כולם וביתו היה צפוף לרווחה. לקוחות כתבו עליו: "אם היינו יכולים לתת לך מתנה היינו נותנים לך לראות את עצמך כפי שאנשים רואים אותך כי אתה קרן השמש המאירה את כולם באהבה ובתמימות וללא אינטרס!"

מאז 2013 עבד דקי גם כמנהל מחלקת הרכבה במפעל מתכת בכפר מנחם, עם פנסיונרים שאהב ודאג להם כבן.

אהבתו העיקרית מנעוריו הייתה המוזיקה והמשחק. תפקידו האחרון כשחקן, כמה חודשים לפני מותו, היה עובדיה בהצגה "ילדי המעברה". סיפרה הדר, בימאית ההצגה: "הפעם הראשונה שפגשתי את דקי הייתה כשהגיע לאודישן. הוא רק נכנס לחדר והאנרגיה השתנתה... הוא היה מטאור אנושי, עפנו עליו. הוא הצטרף לקורס אצלנו בבית הספר למשחק ומאז הכול היסטוריה... הוא נבחר לשחק את עובדיה, דמות מרכזית שמספרת את סיפורה של המעברה מעיניים של מי שעלה לארץ עם ציפיות גדולות ומצא את עצמו בהישרדות יומיומית. זה ריגש אותו מאוד, תפרנו את התפקיד מחדש עבורו... במופע עצמו הקהל עף עליו, מחיאות הכפיים היו סוערות במיוחד, בדיוק כמו שמגיע לו".

"דקי היה האהוב באדם", כתבה רעייתו, "איש שמח ומשמח. אב ובעל למופת, נדיב מצחיק ואוהב לארח". אשתו ובנותיו היו כל חייו ועולמו, עם שפע עיסוקיו הקפיד להיות בעל ואב מסור ונוכח במשפחה. אהב מאוד גם את לוקה, הכלב המשפחתי. אהב ליהנות, לטייל עם המשפחה, לאכול במסעדות, לארח ולעזור לאנשים והקפיד לכבד כל אדם. במשפחה המורחבת הוא היה זה שמגבש את כולם, מארח ומשמח כדי שכולם יחייכו. אהוב על כולם, הרבה לעשות בסתר חסדים ומצוות ולעזור ככל שנתבקש".

הוסיפה לספר רעייתו: "היה לך חום ואהבה לכל מי שפגשת. גם כשהתעצבנת, מעולם לא נטרת טינה ותמיד אחרי דקה שכחת בכלל וניסית ללמד אותי תמיד לא לקחת ללב ולסלוח מהר... בכל מקום שנכנסת נכנסה השמחה – אנשים היו מחייכים רק מלראות אותך. אפילו כשהיית מבקר בקופ"ח כולם היו צוחקים... היית שחקן בלב ובנשמה ובכל מקום הכנסת שמחה, ואני נתתי לך להיות מה שרצית – זרמתי עם חלומותיך... אין דבר שלא בנית, תכננת והרכבת במו ידיך! אין דבר שביקשתי ולא קיבלתי. בית עמוס כל טוב. הערצתי אותך על הכישרון הענק ויכולת המשחק בלי ללמוד יום אחד. הערצנו אותך על החשיבה היצירתית, ההמצאות והחוכמה שהייתה בך בכל דבר שיצרת. אין אחד שפגשת בחיים ולא נגעת בליבו. אין אחד שאין לו פיסת דקי משלו".

סיפר יגאל, חבר ילדות: "דקי היה איש מצחיק שבכל מקום שהגיע אליו הוא היה המוקד. בכל מקום הוא היה משתלט על הערב או האירוע או המסיבה או כל דבר... דקי הוא החלק היפה בחיים שלי. כי כל רגע איתו היה צחוק גדול וכיף חיים. הוא האיש הכי מצחיק שהכרתי בחיי ותמיד תמיד היינו בקשר. הוא חלק גדול מחי והחבר הכי הכי טוב שלי".

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח. בבוקר זה החלה מלחמה.

בעקבות אירועי אותו יום ולאחר פגיעת טיל בביתו נפטר דקי.

ישראל דקר (דקי) חדד נהרג לאחר פעולת איבה בכ"ד בתשרי תשפ"ד (09.10.2023), והוא בן חמישים וחמש. הובא למנוחות בבית העלמין בבית שמש. הותיר אישה ושתי בנות, אחים ואחיות, אחייניות ואחיינים, חברים ומכרים רבים שבכל אחד מהם יש קרן מהשמש.

ספדה רעייתו מירב: "היית בשבילי עולם ומלואו. היית החבר שלי, זה שאפשר לספר לו הכול והוא לא שופט. האח שנותן כתף ועזרה ובעיקר האהוב שלי מגיל 16. האהבה שלנו ידעה הכול. בעושר ובעוני, בכאב ובשמחה, בכעס ובאהבה הענקית שלי ושלך - אני ואתה אגרוף כוח אחד. האור שהפיץ דקי בכל מקום שהגיע ורכש חברים ילווה את זכרו תמיד. הילד שבו שלא התבגר מעולם וחזונו לחיות את היום ולעשות שמח, זו צוואתו".

ספדה בתו שוהם: "אתה לא פה אבא. אני עדיין חושבת שנסעת לשבוע בחו"ל ואתה ממש חוזר עוד מעט, או שיש בי את התקווה הזאת שעוד כמה ימים אתה תהיה פה והכול בסדר ותעשה את הבדיחה הקבועה של 'עבדתי עליכם'. אבל לא, אתה לא... אני לא רוצה זיכרונות ממך אני רוצה אותך, אני רוצה את אבא שלי. אני אוהבת אותך אבא שלי מהחדר הכי עמוק בלב שלי. כואב לי לדעת שכאן הכול הסתיים ואני מרגישה שהלב שלי מדמם וצורח מבפנים בידיעה שאין יותר חיבוק ממך ונשיקה ממך, ורק לשמוע את הקול שלך עוד פעם אחת. אני באמת רוצה להאמין שאתה במקום טוב. אני אוהבת אותך".

קורל בתו הגדולה ספדה: "אבוש שלי, מי יאמין שהאיש הכל כך חי נעלם. השארת חלל וריק גדול אצלנו במשפחה ובעולם כולו בזמן שכולם כל כך זקוקים לטיפת השמחה שהייתה בך תמיד. נזכור אותך לעולמים, נספר לנכדים איזה סבא מדהים אתה".

כתבה ליאת, מכרה: "המוות הפתאומי שלו זה הלם טוטאלי, מוות שעדיין לא נתפס וקשה לדבר על דקי בלשון עבר. חבר טוב ויקר לליבנו, היה איש מיוחד מאוד, איש נדיר, אוהב כל אדם. איש משכמו ומעלה. המוטו שלו לחיים היה: 'להיות תמיד בשמחה'. הייתה לו שמחת חיים אינסופית שלא ראיתי אצל אף אדם, היה משמח אנשים מכל המגזרים... איש מצחיק עם נשמה טובה ולב ענק".