אילן וייס ז''ל

קורות חיים

אילן נולד בחולון ביום 03.11.1967 (ל' בתשרי תשכ"ח). הוא היה הילד הבכור לאימו מיקי (מרים), ילידת הארץ, וילד שלישי לאביו אברי (אברהם), שורד שואה שעלה לארץ כנער מהונגריה. הוריו של אילן נישאו כאשר אביו היה אלמן צעיר עם שני ילדים: עמיר ורביב. כשהיה בן שנתיים וחצי נולדה אחותו הצעירה, אסנת.

אילן היה ילד שובב וסקרן. הוא התחנך בחולון עד כיתה ט', ובכיתה י' עבר לחיות בקיבוץ רמת רחל כילד חוץ ולמד בבית הספר האזורי בגבעת ברנר. אילן לא התלהב מהלימודים, הוא העדיף את הדשא ואת השדות, ולעיתים קרובות היה מצטרף לעובדי הגד"ש שעבדו בשטחים החקלאיים הקרובים לבית הספר. למרות הכול, סיים בהצלחה 12 שנות לימוד. הוא זקף זאת לזכות המחנכת האכפתית, שדאגה שלא ינשור מהלימודים.

בגיל 18 התגייס לצבא, לחיל הנדסה קרבית, אך בעקבות פציעה הפרופיל שלו ירד. מפקדיו, שהכירו את היכולות שלו, אפשרו לו לבחור לאן ישובץ בהמשך ואילן בחר להיות פקח טיסה. הוא אהב את השירות בבסיס נבטים. מאז, ידע לזהות סוגי מטוסים משמיעה בלבד והתעניין בכל הקשור במטוסים.

לאחר השחרור מהצבא, חזר לרמת רחל והשתלב בעבודה החקלאית בשדות. הוא רכש ידע וניסיון מקצועי בעיקר בגידול כותנה ובהגנת הצומח.

בשנת 1992 הגיע לקיבוץ בארי כדי לעבוד בגידולי השדה, והיה הבמב"ח (בן משק בשנת חופש) הראשון בקיבוץ - תפקיד שיועד לצעירים בני קיבוץ לאחר שירות צבאי סדיר, העובדים כשכירים בקיבוץ אחר לתקופה מוגבלת, תוך שילוב בעבודה במגוון ענפים, עם מגורים בקיבוץ וחיי חברה משותפים.

בבארי הכיר את שירי בויום, בת הקיבוץ שעבדה בחינוך, והשניים הפכו לזוג.

ב-1995 אילן ושירי נישאו והקימו את ביתם בבארי. עם השנים נולדו לבני הזוג שלוש בנות: מיטל, מעין ונוגה. אילן היה איש משפחה אוהב ומסור, אשר נתן הכול לאשתו ולבנותיו. הבנות היו מאוד קרובות אליו והרגישו נוח להתייעץ עימו ולהיעזר בו בכל נושא.

"בן משפחה" נוסף היה כתם, הכלב האהוב, שחי עם המשפחה עשר שנים.

אילן אהב לטייל עם משפחתו בארץ ובחו"ל ולנסוע להופעות. הוא אהב במיוחד מוזיקת קאנטרי ואת להקת הריקודים LORD OF THE DANCE.

בשנות וירוס הקורונה, אילן הִרבה לבשל בבית ונהנה מאוד מהתחביב החדש. מאז, המשיך לבשל את הארוחות בבית. הוא גם אהב לארח את המשפחה המורחבת לארוחות "על האש". אילן היה ה"דבק" של המשפחה המורחבת.

פעם בשנה נהג לנסוע עם חברים להפלגות קזינו, ובכל סוף שבוע יצא לרכוב על אופניים עם גיל, אחיה של שירי אשתו, ועם חבר נוסף.

אחרי שעות העבודה, אהב לשתות כוס בירה בגינה שטיפח.

בחודש אוגוסט 2023 המשפחה טסה לבודפשט, ואילן התרגש כשמצא שם את בית ילדותו של אביו.

במהלך השנים, אילן עבד בקיבוץ בענף גידולי השדה, ובמקביל מילא את תפקיד הרבש"צ, רכז הביטחון. בהמשך קיבל על עצמו את ריכוז תחום גידולי השדה. באותה תקופה גם יצא ללימודי תואר ראשון במסלול מיוחד למנהלים, במרכז האקדמי רופין.

בתום הלימודים, עבד בדפוס בארי. לאחר כשלוש שנים עבר לנהל את מחסן החלפים במוסך. לבקשת הנהלת הקיבוץ, חזר אל הדשא של נעוריו, וריכז את ענף הנוי.

התפקיד האחרון שמילא היה מנהל התשתיות של הקיבוץ – תפקיד חדש, המתכלל את ענפי הבניין, החשמליה והשרברבות, מקיים בקרה תקציבית, פיקוח ותכנון גם בתחומי הגז, הכבישים והתקשורת.

אילן אהב מאד את התפקיד. הוא הרגיש שיש לו תרומה משמעותית בארגון סדר חדש ובעיצוב תשתיות הקיבוץ. הוא שלט בפרטי הפרטים, היה קשוב ומחויב ומצא לכל בעיה פתרון שהוא גם חברי וגם מערכתי-קיבוצי. כמנהל היה מאורגן ומסודר, מאד לויאלי לקיבוץ ודאג לביצוע החלטות במלואן.

בארבע השנים האחרונות, התנדב כסגן ראש צח"י (צוות חירום יישובי). גם שם, בשקט ובצנעה, התנהל כמי שאפשר לסמוך עליו בכל דבר, מגיב בצורה מדויקת ומחושבת, תמיד נכון לתת עזרה, מסור, אחראי ובעל ראש גדול. אילן היה יוצא לכל אירוע בלי פחד ומגיע לכל מקום שנדרש.

בכל התפקידים שמילא התגלה כחבר טוב, ישר, חרוץ ומחויב למטרה בכל רמ"ח אבריו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד 07.10.2023, בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מלחמה.

באותה שבת אילן היה אמור לצאת לרכיבת אופניים עם גיסו גיל ועם חברו בשעה 06:15, אך החליט לוותר על הרכיבה וחזר לישון.

כשהחלו האזעקות נכנס אילן עם שירי ובתם נוגה לממ"ד. בנותיהם מיטל ומעין היו בדירותיהן בשכונת הצעירים. באותן דקות קיבל מידע שיש חשד לחדירת מחבלים לבארי, ושלכיתת הכוננות אין מפתח לנשקייה, כי הקשר עם הרבש"צ נותק. מתוקף תפקידו כסגן ראש צוות החירום, אילן יצא מביתו כדי לפתוח את הנשקייה, אך נרצח מאש המחבלים על הקלאב-קאר שאיתו התכוון לצאת לדרך, להגן על הקיבוץ שכל כך אהב.

מחבלים נוספים נכנסו אל הבית וחטפו את אשתו שירי. המחבלים לא הבחינו בנוגה שהסתתרה, והציתו את הבית. נוגה יצאה מחלון הממ"ד והתחבאה בשיחים, בהמשך התגלתה ונחטפה גם היא.

כתם, כלב המשפחה, נרצח בבית.

לאחר כשלושה חודשים שבהם אילן הוגדר נעדר, התברר שנרצח בבארי ב- 07.10.2023 ונחטף לרצועת עזה.

לקיבוץ בארי חדרו יותר משלוש-מאות מחבלים, שעברו מבית לבית, רצחו תושבים, חטפו, ירו על המבנים והציתו אותם. 102 מאנשי הקיבוץ נרצחו באותו יום, ו-30 נחטפו לרצועת עזה. בין הנרצחים היו גיסו של אילן גיל בויום, ענבר בנו של גיל ועמיר אחיו של אילן.

שירי ונוגה וייס, אשתו ובתו של אילן, שוחררו לישראל במסגרת עסקת חטופים בנובמבר 2023.

אילן הושב לישראל במבצע צבאי בסוף אוגוסט 2025.

אילן וייס נרצח ונחטף מקיבוץ בארי על ידי מחבלים בכ"ב בתשרי תשפ"ד, 07.10.2023. בן חמישים ושש היה בהירצחו. אחרי כשנתיים, משהושבה גופתו הוא הובא למנוחות בבית העלמין שבקיבוץ בארי. הותיר אחריו אישה ושלוש בנות, אח ואחות.

בתו נוגה סיפרה בריאיון: "אבא שלי היה אדם שמבטא את האהבה שלו דרך דאגה לאחרים, הוא לא היסס לרגע – ויצא. כזה היה אבא שלי. תמיד עוזר, תומך, אחראי, מגן. אבא היה מי שיצא לבדוק אם הייתה נפילה לאחר צבע אדום בקיבוץ. אבא היה מי שיצא לכיבוי השריפות שגרמו בלוני התבערה מעזה. אדם ששם את האחר לפניו ותמיד נמצא כשצריך אותו. הוא הגיע לכל מקום שהיה צריך אותו בלי לחשוב על המאמץ ועל הזמן שזה גוזל ממנו...

למרות הסכנה יצא מהבית כדי להגן עלינו ועל הקהילה כולה. זאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו...

אני יודעת שאם אבא שלי היה יכול לבחור איך למות, הוא היה בוחר למות תוך הגנה על אנשי בארי ועל המדינה."

שרית, מכרת המשפחה, כתבה: "אילן במלרע, ולא במלעיל. אילן, אחיה של אסנת חברתי האהובה, שהיה ילד קונדסון, ואהב בעלי חיים, ואהב את הקיבוץ, והיה הדבק של המשפחה. אילן, שהיה נדיב ורחב לב. המארח המושלם. אילן, שבאותו בוקר שחור זינק לנשקייה, כדי לפתוח אותה ולהציל אנשים, אך שילם בחייו על אומץ ליבו...

אסנתי מספרת, שמול עיניה מרחפת דמותו של אילן הנער, יושב על המיטה בחדרם המשותף בבית הוריהם, כשהוא לוכד קרני שמש באמצעות זכוכית מגדלת, וצורב בעזרתן את שמו על לוח עץ.

מהיום, יהיה שמו של אילן וייס צרוב בליבנו לעולמי עד."