אופיר צרפתי ז''ל

קורות חיים

אופיר צרפתי, בנם של רישל וחנן, נולד בקרית אתא ביום כ"ג בתשרי תשנ"ז (06.10.1996). ילד שני להוריו, אח אמצעי לשתיים - שובל וליאור.

אופיר גדל והתחנך בקרית אתא. למד בבית ספר יסודי "הצבי ישראל" ובבית ספר תיכון "רוגוזין" בעיר.

מגיל צעיר אהב ספורט ושיחק טניס. כשהתבגר התעניין בעיקר בכדורגל ובגלישת גלים.

לאחר שסיים תיכון התגייס לצבא ושירת כדבורן – לוחם בספינת סיור ימית – בבסיס חיל הים באשדוד, שאחראי על זירת הלחימה הימית הדרומית בגבול רצועת עזה, ועל הגנת נמל אשדוד.

את שירותו הצבאי סיים בהצטיינות בדרגת סמל ראשון, וקיבל ממפקדו אות כבוד.

סיפרה אימו: "אופיר מאוד אהב את השירות בחיל הים כי זה היה משהו מאוד משפחתי. הדבור הוא משפחתי, זה כלי אינטימי ובו נוצרים קשרים אישיים וחזקים בין שנים-עשר אנשי הצוות. גם אחרי שנים הם נשארו בקשר. אופיר מאוד אהב את הים ואהב את הדבור... כשהוא התקבל לחיל הים, הוא רצה גזרה שלא תהיה שקטה. הוא רצה פעילות ותחושה אמיתית ומשמעותית של תרומה ומבצעיות, ובשירות שלו חווה מגוון של מבצעים".

בתום שירות צבאי מלא, עבד כמלצר וכברמן, וכשחסך מספיק כסף טס לשמונה חודשים לטיול בדרום אמריקה.

כשחזר לארץ החל ללמוד הנדסת חשמל באוניברסיטת אריאל בשומרון. את לימודיו האקדמיים סיים בהצלחה והתכוון לעבוד בתחום.

אופיר היה נעים הליכות, עם צחוק מתגלגל והומור פורה, סקרן והרפתקן, אופטימי, שאפתן, איש של רעות, אחווה ואהבת אדם. הייתה לו תשוקה תמידית לחוויות חדשות. בזמנו החופשי אהב לבשל, כן הדריך קבוצות של ילדים ובני נוער בגלישה על גלים. אהד את קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים – בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וזאת אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות. הם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

בערב שקדם למתקפה הגיעו אופיר, בת זוגו מזה ארבע שנים וחצי – שובל, וחברים נוספים לפסטיבל הטבע "נובה" סמוך לקיבוץ רעים כדי לחגוג לו יום הולדת.

כשהחלה המתקפה נכנסו כולם לרכביהם אך לא הצליחו להתקדם בשל עומס כלי הרכב ביציאה משטח המסיבה. לאחר ששמעו יריות מסביבם החליטו לצאת מהרכב, ונסו לשטח פתוח בו הסתתרו מאחורי בול עץ גדול. זמן קצר לאחר מכן חלף לידם רכב מלא בנוסעים, אופיר הצליח להעלות אליו את שובל ואת חברתה, ועלה על רכב אחר שהגיע למקום. במהלך מנוסתם, נתקלו ארבעת היושבים ברכב במחבלים שירו למוות בנהג ובנוסעת שישבה לידו, פצעו את אופיר, וחטפו אותו ואת הנוסעת שישבה לידו במושב האחורי.

המחבלים רצחו באותו יום למעלה מ-380 מהמבלים ב"נובה", ועשרות נחטפו לעזה.

כמעט חודשיים לאחר פרוץ המלחמה אותרה גופתו של אופיר בסמוך לבית החולים "שיפא" שברצועת עזה, והובאה ארצה. הוריו קיבלו את ההודעה על כך בשעה ששהו בבודפשט כאורחים של מכבי חיפה, הקבוצה אותה אהד בנם, במשחקה בליגה האירופית.

אופיר צרפתי נחטף על ידי מחבלים מפסטיבל "נובה" לרצועת עזה בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבקרית אתא בי"ח בכסלו תשפ"ד (01.12.2023), אחרי שגופתו הובאה ארצה, והוא בן 27. הותיר הורים ושתי אחיות.

על מצבתו נכתב: "צעיר נצחי, מלח הארץ, היית עולם ומלואו של אהבת החיים והאדם. בעל מידות אצילות, עיניים שראו רק טוב, תחיה בליבנו לעד". עוד כתבו אוהביו: "תסתכלו לשמיים ותחייכו. אופיר אוהב אנשים שמחים".

ספדה אימו רישל: "עברנו חודשיים קשים וכואבים שהסתיימו היום. הכול נדם ונעצר מלכת... כמה אכזרי יכול להיות הגורל... אם הייתה אפשרות לקבל אותך חזרה רק לדקה ולהגיד לך שוב כמה אני אוהבת אותך, ולחבק אותך, ולהגיד לך תודה על עשרים ושבע שנים של נחת, של אושר, של גאווה, של שמחה, של אהבה אינסופית. תודה שהיית אח אהוב ומקסים לשובל ולליאור... השארת לנו מורשת ענפה של תעצומות נפש, של אהבה, הצעות ספונטניות של איחוד המשפחה, של ספורטיביות, של צניעות. את המנגינה שלך אי אפשר להפסיק, מוכרחים להמשיך לנגן... אוהבת אותך וכבר מתגעגעת".

ספדה אחותו שובל: "'לנצח אחי אזכור אותך תמיד, וניפגש בסוף אתה יודע'.... אני רוצה לומר לך תודה על הזכות להיות אחותך 27 שנים. מילאת אותי בגאווה, לימדת אותי לקבל כל דבר באהבה ושמחה. ראית בכולם תמיד את הטוב, מעולם לא התלוננת על כלום. לא הכרת את המילה 'לא'. היית דוד מושלם לאמה. אני עצובה שלא אזכה להיות בחתונה שלך ולראות אותך אבא, עצובה שלא תזכה להכיר את הילדים הבאים שלי ושל ליאור. עצובה שלא תזכה לקנות את הבית שרצית בעתלית עם השלושה רוטוויילרים. כל כך הפסדנו. כל העולם הפסיד אותך... אני לנצח אשאר עם חור ענק בלב שאני לא רוצה שיגליד... אני אוהבת אותך כל כך אופיר, כל כך".

שובל, בת זוגו, נפרדה: "אהוב ליבי, איך נפרדים מאהבת חייך? איך בכלל מתחילים לדבר עליך בלשון עבר? שלשום עדיין הייתי בטוחה שתיכנס בדלת עם החיוך הענק שלך ותצחק עלינו שדאגנו בכלל, אבל זה כבר לא יקרה ואני עדיין לא מעכלת שיותר לא אראה את החיוך היפה שלך... אתה כל החיים שלי. האהבה שלנו היא משהו מיוחד. אני מתגעגעת לריב איתך מי אוהב יותר, ולרקוד איתך באמצע הלילה סתם ככה כי בא לנו. אתה החבר הכי טוב שלי והשותף שלי להכול... לצערי מהמסיבה האחרונה לא חזרת...אני מצטערת שזו המתנה שלך לגיל 27. התוכניות שלי היו שונות לגמרי. תמיד רצית להישאר ילד, ועכשיו באמת תישאר צעיר לנצח.

ביקום מקביל אתה תציע לי נישואים ונעשה חתונה בשישי בצהריים בדיוק כמו שרצית, ונביא ילדים יפים כמוך... ותשחק איתם כדורגל ותלמד אותם לגלוש. נגור בעתלית ונחיה את החיים שתמיד חלמנו עליהם...

אני מתגעגעת לריח שלך, לחיבוק שלך, לנשיקות שלך, לבדיחות שלך, ואפילו לשעונים המעוררים שלך בבוקר... ממתק שלי, תודה עליך ועל החלק שתפסת אצלי בחיים. לימדת אותי מה זו אהבת אמת ומה הם חיים מאושרים... לנצח תהיה חלק מהלב שלי. אני אוהבת אותך".