לימור חדד ז''ל

קורות חיים

לימור, בתם של מלכה ואפרים חדד, נולדה בי"ח בשבט תשכ"ז (29.01.1967) בבית החולים הקריה בתל אביב. אימה עלתה מסוריה ואביה היה ירושלמי, שילוב של שורשים, תרבויות ואהבת בית שליוו אותה כל חייה.

את ילדותה ונעוריה העבירה ברחוב חבר הלאומים ביפו. היא למדה בבית הספר היסודי "ויצמן" ובהמשך בתיכון עירוני ז’ (לימים "קריית חינוך"). כבר אז בלטה כתלמידה שקדנית, חכמה ומצטיינת באנגלית.

מכיתה ד’ ועד כיתה י”ב הייתה בתנועת הצופים, מקום שהיה לה לבית שני. היא הדריכה והובילה, ובשנותיה הבוגרות אף שימשה כרשג"דית (ראש גדוד). לימור התבלטה כבר אז בכריזמה טבעית וביכולת לרתום אנשים אליה ולהוביל אותם אחריה. הייתה לה יכולת לגרום לאנשים להיפתח אליה, לסמוך עליה ולחוש בנוח במחיצתה. היא ידעה לקחת אחריות, להוביל בעדינות אך בביטחון, וליצור סביב תחושת שייכות, סדר ודרך. רבים הלכו אחריה כי האמינו בה וסמכו עליה.

בשעות הפנאי רקדה ריקודי עם, אהבה לסרוג, לקרוא ספרים ולשחק שש־בש שבו לא היה לאף אחד סיכוי מולה.

בשנת 1985 התגייסה לצה”ל ושירתה כמרכזנית ראשית במחנה רבין (הקריה). לאחר שחרורה פנתה ללימודי הנהלת חשבונות ובהמשך עבדה במשרד עורכי דין בתל אביב.

בשנת 1988 נישאה לאיזי, שאותו הכירה בקיץ טרם גיוסה לצה”ל בלונה פארק, דרך חבר משותף. מפגש מקרי זה הפך לפרק משמעותי בחייה. לבני הזוג נולדו שלוש בנות - רננה, חן ומיטל.

בשנת 2001 התגרשו, ומאותו רגע לקחה על עצמה לבדה את גידול וחינוך בנותיה - במסירות, בכוח ובאהבה גדולה, תוך שהיא מהווה עבורן עוגן יציב ודוגמה להתמודדות ולנחישות.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. מאות אזרחים נרצחו, ומאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

מאז תחילת המלחמה הייתה לימור דרוכה ומודאגת, עקבה ללא הפסקה אחר החדשות ודאגה לבנותיה ולמשפחתה בכל רגע. היא הייתה עמוד התווך של משפחתה - דאגה לאימה, לבנותיה ולנכדתה זיו, שהייתה אהבת חייה.

חודש וחצי מתחילת המלחמה, ב־20 בנובמבר 2023, בשעה 18:04, החל מטח טילים לעבר מרכז הארץ. באותם רגעים הייתה לימור לבדה ברכב, בדרכה הביתה מהעבודה. חן, בתה האמצעית, קיבלה התראות פיקוד העורף לטלפון הנייד וישר התקשרה לברר מה שלומה. השיחה ביניהן החלה כאשר חן שאלה איפה היא, לימור השיבה שהיא בדרכה הביתה מהעבודה ושיש באזורה אזעקה. חן הפצירה בה לעצור בצד ולתפוס מחסה. בתוך רגעים של מתח ולחץ, אמרה לימור לבתה כי היא חשה שנתפס לה הצוואר, ואז חדלה מלהגיב. חן המשיכה לקרוא לה בניסיון לקבל תשובה ללא הצלחה.

בדיעבד התברר כי לימור נותרה ברכבה כשהיא מחוסרת הכרה. עוברי אורח שהיו במקום הבחינו במתרחש, מיהרו להזעיק עזרה וניסו לסייע ככל שיכלו עד להגעת כוחות החירום. צוותי מד״א שהגיעו למקום מצאו אותה ללא דופק וללא נשימה, והחלו מיד בפעולות החייאה מתקדמות שנמשכו כ־40 דקות, עד לפינויה לבית החולים "אסף הרופא".

בהמשך התברר כי היא סבלה מדימום מוחי מסיבי שנגרם כתוצאה ממפרצת, על רקע הלחץ הכבד של אותם רגעים בזמן האזעקה. במהלך הלילה נקבע מותה.

לימור חדד נהרגה אחרי ירי טילים ביום ח' בכסלו תשפ"ד (20.11.2023). בת 56 במותה, הובאה למנוחות בבית העלמין בגדרה. הותירה שלוש בנות, נכדים, אם ואחים.

בנותיה ספדו לה: "אמא שלנו, איך בדיוק מתחילים? איך אפשר לתמצת אותך בכמה מילים? אני אצליח אפילו בשלוש: אמא שהיא לביאה. מגוננת, שומרת ודואגת מכל מקום. גם כשבת אחת עברה לשומרון והשנייה לבאר שבע בדרום לא הפסקת לדאוג ולחשוב מה איתנו ואיך אנחנו מסתדרות. תמיד במחשבות שלך דואגת לכולנו. כל הזמן חזרת על המנטרה שמשפחה זה ערך עליון וחשוב שנהיה שם אחת בשביל השנייה. את תמיד היית זאת שמאחדת אותנו כשאחות אחת רבה עם אחרת, ואת היית הלביאה שמגשרת. אז הנה, אנחנו עומדות פה שלושתנו ביחד מאוחדות עד כמה שאפשר ומנסות לעכל את הנורא מכל ולא מעכלות שאת לא תהיי כאן יותר איתנו.

תודה על כל השנים שנלחמת עבורנו ונתת למעננו גם כשלא היה לך מאיפה, גידלת אותנו לבד בכל 20 האצבעות שלך ולא החסרת מאיתנו דבר. בזכותך אנחנו מי שאנחנו היום!

איך דאגת לאלון החתן שלך שיצא מעזה וכל היום היית מתפללת עליו שיחזור בריא ושלם. והנה אמא, הוא חזר בריא ושלם בשבילך ולמענך ללוות אותך בדרכך האחרונה.

כל כך כואב לנו שזיו תצטרך לגדול בלי הסבתא האהובה שלה, הייתן מחוברות כמו עם דבק, לא הייתן ניתנות להפרדה והנה אמא עכשיו נפרדתן ולתמיד. תשמרי עליה מלמעלה ותדאגי לה כמו שרק את היית יודעת. אפרופו נכדים אמא, הנכד שבדרך, שכל כך חיכית לו כמה פעמים אמרת לנו 'תביאו לי כבר נכדים' והנה אמא, מיטל הביאה לך בדיוק כמו שרצית, רצית בן וקיבלת! ואת? את כל כך שמחת, כל הזמן דאגת לה חיכית ללידה ולבייביסיטרים. דאגת לה שלא תתאמץ ולא יקרה לה משהו רק בשביל שהיא תדאג לתינוק. כל כך חיכית לבואו וכל כך פחדת שהיא התחילה לקנות דברים לפני הזמן כי זה לא מסמל דברים טובים, אבל לא ידענו שזה יסמל את זה שאת לא תהיי.

אנחנו אוהבות אותך אמא, אנחנו תמיד נזכור אותך, ננציח אותך ונדבר עלייך כמה סבתא ואמא מדהימה היית עבורנו.

תשמרי עלינו מלמעלה ותשלחי לנו כוחות כי אנחנו צריכים אותך איתנו".

לימור, כתבו בני המשפחה, העניקה לבנותיה ערכים של דרך ארץ, כבוד, אחריות ואהבה שאינה תלויה בדבר. לימור לימדה אותן לדבוק זו בזו, להיות שם אחת בשביל השנייה, ולזכור שמשפחה היא המקום הבטוח ביותר.

כך היא תישאר בזיכרון: אמא לביאה, סבתא מסורה ואישה חזקה, אוהבת ומלאת לב שתמיד שמה את משפחתה לפני הכול.

ללימור שלושה נכדים משלוש בנותיה, זיו, רום, ומור. את זיו זכתה להכיר מקרוב, וליהנות מאהבתה ללא תנאים. לאחר לכתה של לימור נולדו רום ומור, הנושאים את שמה וממשיכים את דרכה בעולם. דרך שמם לימור ממשיכה להתקיים, הותירה בהם חלקים של אהבה וזיכרון ממנה.