רונן טומי אנגל ז''ל

קורות חיים

רונן טומי, בנם של רוזמרי וטומה, נולד ביום ב' בניסן תשכ"ט (21.03.1969). אח לדני.

רונן, הבן הצעיר במשפחה, היה ילד שובב ומלא בשמחת חיים. הוא גדל והתחנך בתל אביב, בבתי ספר בשכונת רמת אביב.

בתיכון עבר, בעקבות אחיו הבכור דני, לבית הספר הטכני - הולץ חיל האוויר, בתנאי פנימייה.

כנער, היה חלק משלישייה - פרי, אונגי (אונגרזון) ואנגל. הכול הם עשו יחד, בילויים, אופנועים והרפתקאות של גיל הנעורים. אחיו דני סיפר שרונן היה "אופטימיסט עם חיוך שלא יורד מהפנים, תמיד אצלו הכול בצחוק, שום דבר לא מלחיץ אותו. סוג של שובב בלתי נלאה."

משבגר וסיים את לימודיו התיכוניים, התגייס לצבא ושירת שירות מלא ומשמעותי.

לאחר שחרורו, למד ועבד כצלם עיתונות, ורוב הזמן החזיק במצלמה, תיעד וצילם. רונן היה ידוע בכישרונו לראות את העולם מזוויות מקוריות וצילומיו היו מרהיבים. הוא החל להתנדב כחובש-כונן במד"א, והמשיך כל הזמן לרכוב על אופנועים, אהבתו מגיל הנעורים.

לימים, הכיר את קרינה אנגלברט והשניים נישאו. נולדו להם שלושה ילדים: טום, מיקה ויובל. רונן היה איש משפחה אוהב, שנהג להצחיק ולשעשע את כולם והיה קשור אל ילדיו בחיבור אוהב, אמיתי ומשמעותי.

ב-2010 עבר עם משפחתו לקיבוץ ניר עוז שבנגב המערבי, סמוך לגבול עם רצועת עזה. מעבר לכך שהיה צלם עיתונות וצלם חובב, למד הנדסת מים והתחיל לעבוד בתחום ההשקיה ובלול הקיבוצי.

בשנת 2021, החל את דרכו במד"א כחובש רפואת חירום, ובסוף אוקטובר 2023 היה עתיד לסיים את הכשרתו כנהג אמבולנס במד"א במרחב נגב. באותה שנה גם סיים לימודי חוץ בנושא קווי מים.

רונן היה טוב לב, אדם אופטימי, שמח וחייכן שתמיד הסתכל על הצד החיובי. היה מלא בהומור ובאהבת החיים, תמיד לקח הכול בקלות ונתן הרגשת רוגע לכל מי שסביבו, ומעל הכול – היה חבר אמת. המוטו שלו, שגם היה מקועקע על ידו היה: Always look on the bright side of life.

הוא אהב בעלי חיים, ונהנה לצאת לטיולים ולרכיבת שטח. בשעות הפנאי עסק בחידוש ושיפוץ של רהיטים ופריטי וינטג', שקנה או ליקט.

בשבת, כ"ב בתשרי, במהלך חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל.

לקיבוץ ניר עוז חדרו מאות מחבלים ובעקבותיהם אזרחים עזתיים, שעברו מבית לבית, טבחו בתושבים וגרמו להרס ולחורבן.

מהרגע שחברי הקיבוץ הבינו שיש חדירת מחבלים, רונן מייד רצה לצאת להציל חיים עם תיק כונן מד"א שהחזיק ברשותו, אך התבקש להישאר בבית כי לא היו ברשותו קסדה ושכפ"ץ. בזמן שמול הבית עמדו עשרות מחבלים, אשתו ובנותיו מיקה ויובל נשארו בממ"ד והוא עמד בסלון עם נשקו האישי. בסביבות השעה 9:00 המחבלים פרצו אל הבית, זרקו לעברו רימון והוא נהרג. גופתו נחטפה לעזה. מחבלים נוספים הוציאו את אשתו קרינה בכוח מהממ"ד וחטפו אותה, ואחריה גם שתי הבנות נחטפו מהבית.

66 66 חברי קיבוץ ופועלים זרים נרצחו באותו היום ויותר מ-70 נחטפו לעזה.

בסוף נובמבר 2023 שוחררו משבי החמאס אשתו של רונן קרינה ובנותיו יובל ומיקה במסגרת עסקת שבויים.

ארבעה ימים לאחר מכן נמסרה ההודעה הרשמית על מותו של רונן. גופתו הוחזרה לישראל באוקטובר 2025.

רונן טומי אנגל נרצח ונחטף מביתו שבקיבוץ ניר עוז בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). הוא הובא למנוחות בבית העלמין שבקיבוץ ניר עוז אחרי שנתיים, כשהושב משבי החמאס. בן חמישים וארבע בהירצחו. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים ואח.

אשתו קרינה ספדה: "איך נפרדים ממי שתמיד אמר 'יהיה בסדר'? היית הלב של הבית, שידע להצחיק בימים הקשים, עם חוש ההומור האופטימי הבלתי נגמר שלך. תמיד היית עם חיוך, עם משפט שנון שגורם לכולם להסתובב ולהסתכל עליך ולשאול 'האם זה אמיתי?' ולשמוע: 'אני דפוק אבל אופטימי'... פתחת גבולות ולקחת אותנו לקצה... זו לא פרידה, פשוט ניפגש בצד השני, אז כולנו כאן ביחד Always look on the bright side of life, כי ככה היית."

בתו מיקה ספדה: "אבא, אבוש שלי, אני כל כך לא רוצה להשלים ולהבין שכבר לא תהיה איתי, שלעולם לא אזכה לחבק אותך שוב, שלא אזכה לראות אותך שוב, לקרוא לך אבא שוב. זה היה אני ואתה נגד העולם... עכשיו אני מבינה עוד יותר איך קיבלתי את האופי שלך, ההומור שלך, הרצון שיהיה צדק וללכת לפי הספר."

ספדה בתו יובל: "מתגעגעת לשיחות שלנו ושתגיד לי שאתה אוהב אותי מאוד. שאתה מאוד גאה בי, במי שאני ובדרך שאני. ניפגש בגלגול הבא. אוהבת אותך לעד."

ספד אחיו דני: "14 שנים גדלנו באותו חדר ברמת אביב, לקראת השנה ה-15 נשברתי. עברתי לטכני של חיל האוויר, לפנימייה. מה קרה שנה אחר כך? באת לטכני. תמיד ידעתי שאם אני מסתבך יש לי גב - לא רק אני, כל החברים שלך פה יעידו, וחיבוק ממך היה מפרק עצמות. גדלת יפה, ניני, והצלחת להישאר תמיד הכי שובב, הכי מצחיק, חבר אמיתי, הכי משוגע, אבא מדהים. תאמינו לי - לקרינה מגיע פרס נובל... רק אחרי שבעה באוקטובר הבנתי ממש שזה באמת אתה, ככה ניהלת את החיים שלך. בסופו של דבר אני לומד ממך, עשית וי על מה שרצית והיד עוד הייתה נטויה. אבל הפקירו אותך, שנתיים קשוחות עברו ולפחות עכשיו אתה פה, ואנחנו ללא ברירה נמשיך בלעדיך. מתגעגע המון, ניני, ומבטיח לך שתמיד תמיד אתה איתנו."

כתבה חברתו דגנית מהקיבוץ: "רונן, גולי אהוב שלנו. בלתי נתפס ולא מוחשי שאתה לא איתנו. האדם שהפך את השטותניקיות לאומנות, שתחב ידיו לכל ערמת ג'אנק (סליחה... וינטאג') מניר עוז וצפונה, צלם, אופנוען ובעיקר - איש משפחה וחבר למופת. לא הייתה בקשה שלא נענית לה, או פנייה שקיבלה ממך 'לא'. איש גדול עם לב ענק. מתגעגעים."

איש מד"א אופקים יוסי אבוהרון ספד: "רונן שאף להיות נהג אמבולנס בניר עוז ולסייע כמה שיותר לחבריו, תושבי הקיבוצים. לצערנו הרב, הוא לא הספיק לעשות זאת ונקטף מאיתנו בטרם עת. הוא תמיד חייך, זה היה סימן ההיכר שלו, גם כשהיינו מגיעים לתאונות הקשות ביותר – הוא היה מצליח לגרום למטופלים שלו להעלות חיוך ולשכוח לרגע מהצרות. זוהי אבדה גדולה. יהי זכרו ברוך."