חגי אפרת ז''ל

קורות חיים

חגי אפרת נולד בקיבוץ רמת רחל ב- 21.02.1940.

אביו, שמשון אפרת, נהרג במלחמת העצמאות בעת הגנה על רמת רחל, טרם נפילת הקיבוץ לידי הירדנים, חגי בן השמונה, יחד עם אימו לאה, אחיו הגדול רפי ואחותו התינוקת רעיה, פונו לירושלים ומשם עברו למחנה המעפילים בעתלית. הם חברו לאנשי קיבוץ עין הים והקימו קיבוץ חדש - עין כרמל.

חגי גדל בעין כרמל. בגיל 23, כשהוא נשוי לחברת ילדותו אילה ואבא לתינוק בן שלוש, עזב את הקיבוץ כי התנגד לרעיון של לינה משותפת עבור בנו. המשפחה הצעירה עברה לעתלית, לגבע כרמל ולחיפה, ומשם לירושלים, בה חי כ-18 שנה עם רעייתו וארבעת ילדיו - איל, אביב, רינת וגליה.

לאחר שהתגרש, נישא בשנית ליפה, והתמקם בראשון לציון עד יום מותו.

במהלך חייו, היה שחקן כדורגל של נבחרת הכדורגל "הפועל חיפה", עבד כעוזרו של מזכ"ל מפלגת העבודה, כמנהל קבוצת הכדורגל "הפועל ירושלים", כמנהל סניף חברת ביטוח ובתפקידו האחרון כמנהל מחוז צפון של "מבטחים". בכל עבודותיו היה איש בעל מוסר עבודה גבוה, סטנדרטים גבוהים ויושרה בלתי מתפשרת, המציב לעצמו ולעובדיו יעדים וכובש אותם ללא לאות.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, פתח בשעה שש וחצי בבוקר ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על תושבי האזור. ביום זה החלה מלחמה.

לאחר פרוץ מאורעות 7 באוקטובר בישראל, קראו מנהיגי החמאס לכל ערביי העולם לפגוע ביהודים. חגי, שהיה באותה עת בטיול מאורגן עם אשתו במצרים, ביקש באותו ערב לקצר את הטיול ולחזור לארץ, אך המארגנים החליטו לסיים את הטיול כמתוכנן יומיים לאחר מכן.

ביום ראשון 8.10.2023, בעת שהיו בסיור באתר ארכיאולוגי בעיר אלכסנדריה, הופיע מאחוריהם שוטר לבוש מדים שהחל לירות על חברי הקבוצה הישראלית. שני ישראלים נהרגו במקום, וחגי נפצע קשה בבטנו.

הוא נותח בבית חולים מקומי והוטס בלילה במטוס צבאי להמשך טיפול בבית חולים בישראל. עשרה ימים לאחר מכן, ב-19.10.2023 נפטר חגי מפצעיו ונקבר בחלקת חללי פעולות איבה בבית העלמין חולון. הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים ועשרה נכדות ונכדים.

כתבו בני המשפחה: "חגי היה איש מרשים ומוקפד בהופעתו תמיד, מוחזק ואסוף. הקרובים אליו הכירו את חוש ההומור שלו, ומדי פעם, בעת שהתרגש, אף זכו להבחין בדמעה המבצבצת מבעד לחזות הכה שמורה שלו. חייו של חגי היו מלאים בבילויים עם אשתו וחברים, בקריאת ספרים לרוב ובצפייה בחדשות ובספורט, ומתוך כוח המשמעת העצמית שלו - לא ויתר על הליכת כושר בכל בוקר. חגי הצטיין בכושר כתיבה, בה הצליח לחשוף את נבכי נשמתו. נכדיו יזכרו לנצח את הברכות שכתב ואת הסיפורים שבדה מראשו וסיפר להם בעל פה.

נתגעגע למילים ולשתיקות שאהבנו. יהי זכרו ברוך".