אלון שמלי ז''ל

קורות חיים

אלון שמלי, בנם של סימה ואברהם, נולד ביום י"ב בסיוון התשמ"ט (15.06.1989) בחולון. אח לרותם ולזיו ובעלה של מור.

כבר מילדות אהב להיות פעיל וספורטיבי. בגיל 6 השתתף בחוג ג'ודו. בגיל 9 שיחק בבית הספר לכדורגל של מועדון "הפועל תל אביב", ולאחר מכן עבר למועדון "הפועל בת ים" והמשיך שם במחלקת הנוער עד גיל 18. אהבתו הגדולה הייתה הכדורגל, ואותה קיבל מאביו, אברהם שמלי, שהיה שחקן כדורגל ושיחק בנבחרת הנוער של ישראל ובקבוצת הבוגרים "מכבי יפו" בשנים 1975 – 1976.

אלון אהב לבלות זמן איכות עם המשפחה, נהנה לשחק מטקות בים עם האחים שלו או עם חברים, נהנה ממשחקי מחשב, משחקי טניס וכדורסל וחתר כל הזמן להתנסות בכל ענפי הספורט האפשריים.

אלון התחנך בבת ים. למד בבית הספר היסודי "סוקולוב" ומשם עבר לתיכון המקיף השש-שנתי "חשמונאים".

ב-2008 התגייס לצבא. עבר הכשרת מפקדים במערך מגל בבסיס ההדרכה בה"ד 12 ושירת כמפקד כיתת טירונים.

לקראת סוף שירותו הכיר בבסיס את מור, שבדיוק התחילה את קורס המפקדים, והיא הפכה לבת זוגו. אלון כבר ידע אז, סיפרו בני המשפחה, שהיא תהיה אשתו.

כשהשתחרר מהשירות הצבאי למד לתואר ראשון בכלכלה וניהול במכללה האקדמית תל אביב-יפו, והחל לעבוד כבנקאי בבנק דיסקונט.

במאי 2016, לאחר שש שנים של זוגיות יפה ויציבה, נישא אלון לבחירת ליבו, מור, מורה לחינוך מיוחד במקצועה. לבני הזוג הייתה מערכת יחסים מיוחדת וקרובה, שאפשרה לשניהם לפרוח ולממש את הפוטנציאל של כל אחד מהם. שניהם בחרו שלא להביא ילדים לעולם וחוו את הזוגיות במלואה. הם טיילו יחד בארץ ובחו"ל והספיקו להיות בברצלונה, איטליה, תאילנד, רומניה, ברלין, בטומי, זנזיבר, בולגריה, לפלנד, הולנד, אוסטריה, דובאי, טנזניה, נורבגיה, מונטנגרו, יוון ומצרים, ותכננו לטוס ליפן ולארצות הברית. המוטו שלהם בשלוש-עשרה השנים שהיו יחד היה - להפוך כל יום בחיים ליחיד ומיוחד.

לאחר כחמש שנים בבנק עבר לעבוד במדור שכר לימוד במכללה האקדמית תל אביב-יפו.

לאחר זמן מה הרגיש שהמקצוע שבחר לא כל כך מדבר אליו ורצה לשנות כיוון מקצועי. במקביל לעבודתו, המשיך אלון לעסוק בספורט והישגיו הספורטיביים היו תמיד גבוהים, עתה החליט לעבור לאימון. את דרכו המקצועית בכדורגל החל כמאמן ילדים ב"גדנ"ע תל אביב", לאחר מכן אימן ב"ירמיהו חולון" ובשנתיים האחרונות אימן ילדים ונוער במועדון קבוצת "הפועל תל אביב". אלון אהב לאמן, והייתה לו גישה מיוחדת למתאמנים שלו תוך אמונה במסוגלות של כל אחד מהם. כולם אהבו אותו - השחקנים, התלמידים, ההורים וצוות ההוראה.

ב-2019 עשה הסבת מקצוע להוראת חינוך גופני עם התמחות בחינוך מיוחד, וסיים שנתיים של לימודים כמצטיין נשיא. אלון הרגיש שמצא את ייעודו ושאב מכך סיפוק והנאה. הוא עבד בבית ספר "ראשונים" בבת ים כמורה לחינוך גופני, שם גם היה מדריך בתוכנית "אורח חיים בריא" וכן שימש כרכז טיולים.

לאורך השנים ועד יומו האחרון שיחק בקבוצות כדורגל שונות בליגה ג', בהן: אליצור יפו, נווה גולן, בית"ר יפו, ושיחק גם ב"מדינת הכדורגל" - ארגון ללא מטרת רווח, הפועל למען הספורט והחברה בישראל.

ב-2022 סיים קורס מאמני כדורגל – אופ"א A, והיה לקראת סיום קורס מאמני אופ"א עילית בהתאחדות לכדורגל.

בזמנו הפנוי נהנה ממוזיקה טובה, אהב לשיר ולשרוק, היה לו חוש קצב מדויק ושמיעה מוזיקלית טובה.

במהלך חופשת סוכות התשפ"ד יצאו אלון ומור לטיול מאורגן למצריים. שם טיילו בערים השונות ונהנו מטיול מרתק מלא בחוויות. הם היו אמורים לטוס חזרה לארץ ב-9.10.2023, לאחר חג שמחת תורה, אולם בארץ השתנה המצב הבטחוני והחלה מלחמה.

ביום שבת, שמחת תורה, כ"ב בתשרי התשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי האזור. באותו יום נרצחו למעלה מ-1,100 ישראלים והחלה מלחמה.

יום למוחרת, הגיעו אלון ומור עם קבוצת המטיילים לעיר אלכסנדריה, לאתר תיירותי שנקרא "עמודי פומפיוס". למרות הקושי להמשיך בטיול והדיווחים מהארץ, נשארו עם הקבוצה. לפתע מאבטח מהאתר פתח בירי לעברם מנשקו האישי. אלון ניסה לברוח אך המאבטח המצרי רדף אחריו וירה בו. אף אחד מאנשי הביטחון המקומי לא ניסה לעצור אותו, לאחר שסיים את הכדורים באקדח ישב והרים ידיים.

במשך כשעה מור ישבה ליד אלון וחיכתה לעזרה, רק לאחר מכן הגיע אמבולנס. ביקשו לשלוח את מור לשדה התעופה ואת אלון לבית החולים, אך מור נכנסה בכוח לאמבולנס וליוותה את אלון לבית החולים, שם סגרו אותה בחדר ללא אפשרות לצאת, ונאמר לה במשך כ-12 שעות כי מטפלים בו, ללא אפשרות לראות אותו וללא שיתוף במידע כלל. בזמן זה בוצעה נתיחה ללא רשות המשפחה. לאחר 12 שעות העלו את מור עם ארון לאמבולנס ומשם לשדה התעופה, שם חיכו חברי הקבוצה במטוס של צה"ל. הם הגיעו לישראל ב-9.10.2023.

באירוע זה אלון ועוד חבר מהקבוצה נרצחו כתגובה לאירועי שבעה באוקטובר ובשל היותם יהודים וישראלים, חבר שלישי מהקבוצה נפצע קשה ומת אחרי שבועיים.

אלון שמלי נרצח בפעולת איבה על ידי מחבל בעיר אלכסנדריה שבמצריים בכ"ג בתשרי התשפ"ד (08.10.2023), והוא בן שלושים וארבע. הובא למנוחות בבית העלמין בחולון. הותיר אחריו אישה, הורים ושני אחים.

על מצבתו נכתב: "עיניים של תכלת, לב זהב, חיוך ורדרד כובש/ אוהב ללא גבול, עם נתינה ואופטימיות אינסופיות/ טהור וקדוש בכל מידותיך./ הבעל המושלם, בן משפחה מושלם/ איש חינוך למופת והחבר הכי טוב./ פרח אהבה שנקטף מאיתנו.../ אהבת את החיים ואנחנו נאהב אותך לנצח!"

אשתו מור ספדה לו: "אלון היה כל עולמי, הוא היה בן אדם שקט, צנוע וטוב, ותמיד התייחס לאנשים, אפילו אנשים זרים – כאילו הם קרובים שלו. התייחס לכולם בדיוק כמו שהיה רוצה שיתייחסו אליו. מה שמשך בו היה טוב הלב שלו, ההקשבה, ההכלה.

אלון היה בן זוג מהחלומות, החבר הכי טוב שאפשר לבקש, תמיד הראה לי אהבה, תמך, עשה כל מה שאפשר שאהיה מאושרת, אני לא מכירה את עצמי בלעדיו, גדלנו והתפתחנו יחד. הרגשנו שכל עוד אנחנו יחד נצליח לעבור כל מכשול. רצינו לכבוש את העולם, וכל החלומות נקטעו ברגע."

משפחתו כתבה: "אלון היה אדם נעים הליכות, תמיד היה הראשון לעזור ולתמוך בכולם, הוא היה החבר הכי טוב בעולם, רגיש, אכפתי, קשוב, צנוע מאוד, עם סבלנות שלא פוגשים כל יום. ידע להעריך את משפחתו להכיר תודה. מה שבלט אצלו היה האופטימיות, שמחת ואהבת החיים. היה לו חוש הומור מפותח. תמיד הצחיק אותנו. ידע לכבד כל אדם הייתה לו רגישות, יכולת הכלה וסובלנות. אלון היה חרוץ ושקדן ולא בחל בשום משימה קשה. אף פעם לא התלונן, נהנה מהדברים הקטנים של החיים, תמיד הודה על הקיים ולא חשב על מה שאין. הייתה לו נשמה ענקית והשאיר חותם בליבם של הרבה אנשים ובפרט ילדים. כל כך האמין שאם נחשוב טוב יהיה טוב."

מנהלת בית הספר "ראשונים" אמרה עליו: "בחור ערכי, מקצועי, צנוע וטוב לב, אהוב על המורים והילדים. חיוכו ייזכר לעד." מורים כתבו עליו: "באצילות נפשך, אהבתך ורוחב לבך תיזכר בלבנו לעד. השקט והעשייה הביאו אותך להיות עצמך."; "אדם שרואה את הטוב, יודע לסנן את הדעות הקדומות, למצוא נקודת חיבור מתאימה ולהפיץ ממנה אור לסובבים."; "מורה לחיים, מפגש של אנושיות אור ואופטימיות."; "אהבה ללא תנאים לתלמידיו, הקנית ערכים ודוגמה אישית, אין אדם אחד שלא נגע בנפשו."

משפחתו וחבריו פועלים להנציח את זכרו בדרכים שונות.

בתמיכת קבוצת "הפועל תל אביב" הקימה מור את קבוצת "הפועל שווים", קבוצת כדורגל המשלבת נערים עם צרכים מיוחדים עם נערים מהחינוך הרגיל.

במועדון "הפועל תל אביב" בו אימן קראו לקבוצת נערים על שמו: "נערים ג' צפון אלון שמלי". בכל משחק של הנערים שמו מתנוסס על שלט "לעולם לא תצעד לבד".

בית הספר "ראשונים", שבו עבד אלון, קרא לאולם הספורט על שמו, הקים קיר הנצחה ויערוך מדי שנה טורניר לזכרו.

חבר ילדות שלו, מתן בלבוס, ארגן משחק מחווה לזכרו באצטדיון בת ים, באירוע השתתפו מאות אנשים, בהם חברי קבוצת הנוער ששיחקו איתו בעבר, חברים, משפחה, תלמידים, מורים הורים ונציגי העירייה.

בעיר מגוריו, בת ים, יישתל עץ אלון לזכרו.

בנוסף הוקמה קבוצת פייסבוק "לזכור את אלון שמלי".