קורות חיים
איתן רפאל, בנם של חגית ואריאל, נולד ביום י"ז באדר תשס"ב (01.03.2002) בעפולה. אח צעיר לאוהד גבריאל.
איתן גדל באחוזת ברק, יישוב קהילתי הסמוך לעפולה. אביו אריאל כתב שהיה "ילד שכולו אור מיום היוולדו, תמיד עטוף בחברים". כבר כילד היה נחוש וממוקד מטרה, ושאף להגיע להישגים מעולים. תכונות אלו הובילו אותו בהמשך להצלחה רבה בכל יעד שאליו רצה להגיע. עם זאת הייתה בו גם רגישות לאחר, היה חבר טוב, נאמן וקשוב שתמיד תמך בחבריו.
למד בבית הספר היסודי "עמק יזרעאל גניגר", שבקיבוץ גניגר ומשם עבר לתיכון האזורי השש-שנתי "עמקים תבור". בתיכון שיחק כדורסל במועדון המקומי והיה שחקן מוכשר, שזכה לחוות את הצלחת המועדון ואת זכייתו באליפות הראשונה.
כשהתגייס שובץ לחיל רגלים, לחטיבת גבעתי, ושירת שירות מלא ומשמעותי כלוחם בגדוד "צבר". איתן, שהיה מנהיג באופיו, התבלט בזכות תכונותיו ושאיפתו למצוינות, והיה הראשון להתנדב בכל דבר. תמיד דאג לפלוגה שלו והיה מאוד דומיננטי במחלקה. חבריו סיפרו שסחף אחריו את כולם, ולימד אותם לתת מעצמם את הכי טוב שהם יכולים.
איתן, סיפר אביו, ראה את העולם קצת אחרת. כשרצה להתייעץ לגבי נושא מסוים, היה אומנם פתוח לדעות השונות של אנשים, אך לבסוף קיבל החלטה בעצמו. הוא ראה את המכשולים שבדרך כאתגרים שיש לצלוח ולאחר מכן המשיך קדימה באופטימיות. וכך, בנחישות ובהתמדה השיג מה שרצה.
איתן דגל בפתגם: "החיים נותנים לך לימונים – תעשה מהם לימונדה." היה אופטימי ושמח תמיד, ואהב לחיות "על הקצה", לאתגר את עצמו ולמתוח את גבול היכולת.
הוא נהג לצאת לטיולים בטבע עם הרייזר – רכב השטח שלו, נסע לנחלים ולמקומות מעניינים, אהב לחקור ולגלות סביבות חדשות. ההנאה הגדולה ביותר שלו הייתה לישון תחת כיפת השמיים.
לאחר תקופה הכיר את נועה שבת, שהפכה לבת זוגו. החברות ביניהם הפכה לזוגיות יפה ולאהבה גדולה.
בקיץ 2023 השתחרר מהצבא והחל לעבוד בחברה לניקוי פאנלים סולריים, כדי לחסוך כסף לטיול הגדול. הוא תכנן לטוס לארצות הברית ולדרום אמריקה עם החבר'ה מהצבא.
איתן חיכה ששאר החברים ישתחררו ובינתיים התאמן בחדר הכושר, נהנה ממוזיקה טובה, בילה עם החברים בים ועם בת זוגו, נועה.
ביום שישי, ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי, 6 באוקטובר 2023, נסעו איתן וחבריו, בני הדודים שוהם ודין בר, לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו לשם לפנות בוקר הם רקדו ונהנו עם כ-3,000 חוגגים.
לאחר שעות ספורות, ביום שבת, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
במהלך מטח הטילים המוזיקה נפסקה וזמן קצר לאחר מכן החל ירי על המשתתפים. איתן הספיק לדבר עם נועה והבטיח לה שישמור על עצמו, ובו בזמן נמלט עם חבריו למיגונית שליד קיבוץ רעים. מאותה שיחה הקשר עימו נותק. איתן הרגיע את כל האנשים שהצטופפו יחד במיגונית, וניסה לשמור על אווירה שמחה ואופטימית עד לרגע האחרון. בשלב מסוים הגיעו מחבלי חמאס אל המיגונית והשליכו לתוכה שבעה רימונים. מאוחר יותר נודע כי איתן הגן בגופו על בחורה שלא הכיר והציל אותה ממוות.
בתום ימים ארוכים של אימה וחוסר ודאות נמסרה למשפחתו הבשורה המרה שנרצח.
המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה, בהם גם שוהם ודין.
איתן רפאל שניר נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן עשרים ואחת. הוא הובא למנוחות בבית העלמין באחוזת ברק. הותיר אחריו הורים ואח.
אימו חגית ספדה לו: "דרוש נס. שיבוא בזחילה חרישית, בנשירת טל זהרורי. בנפילה עלומה מכוכבים זרועי גחליליות, יעקוף מהמורות, יטופף על קצות האצבעות, ינחת ברכות ויאמר הנני.
דרוש נס. אפילו קטן, זעיר ממדים, שיעצור את נשימתנו ולו לרגע קט על התרחבות הלב המתפרק לתוך שמחות קטנות. שיופיע בהיחבא, בשולי הדברים. שימיס ויפורר לאלפי חתיכות את החושך הזה שאין לו סוף.
דרוש נס. אמן שיבוא. תקווה היא אור שמתבטא בחושך והכוח שמגביר אותנו להמשיך קדימה. איתן רפאל שניר, בני, שעוד לא מלאו לו 22 שנים, נרצח במסיבת הנובה ב-7.10.23, באותה שבת ארורה. איתן נסע עם חברים לחגוג בפסטיבל השלום, הם רק רצו לרקוד, כל כך יפים, כל כך צעירים, כל כך נחושים, כל כך אמיצים. איתן שלי מת גיבור. בגופו הציל בחורה מתופת שבעת הרימונים. כזה היה איתן שלי, שלנו, אוהב אדם ומלא בשמחת חיים. ומתוך החושך הגדול הזה, בחרתי לצמוח, בחרתי להמשיך לחיות את חיי כפי שאיתן אהב לחיות אותם, מלאי עשייה, טוב ושמחה. איתן – כשמו כן הוא, יציב וחזק כסלע, פיזית ונפשית, והפיץ סביבו אור איתן."
בת זוגו נועה כתבה: "איתן היה בן אדם מאוד שמח, בכל סיטואציה איתן הצליח למצוא את הצד היפה שבדבר ואיתו סחף המון אנשים. לא נתן לאף אחד להרגיש לא שייך, והיה מאוד חברותי. בכל דבר שהיה עושה הוא היה משקיע את כולו, כמו הכושר. כשמישהו היה צריך עזרה הוא הראשון שהיה שם לתת יד. אהב את הטבע ואת הים... איתן מאוד אהב את החיים, תמיד הרים אנשים ביחד איתו ואף פעם לא היה מסוגל לריב או לצעוק. הוא היה כמו מורה דרך בשבילי, כל השיחות שלנו נגמרו בזה שמפה והלאה, אני רק אשתפר בתור בן אדם ואצליח למלא את עצמי רק בטוב... איתן היה בן זוג מושלם. מכיל ואוהב, הבן זוג הכי טוב שיכולתי לבקש לעצמי."
תושבי אחוזת ברק ערכו ערב "שרים לזכרם", לזכרו של איתן ולזכר ששת הנרצחים הנוספים מהיישוב. במהלך הערב סיפרו המשפחות על יקיריהם, תחושותיהם ושזרו את זיכרונותיהם בשירים. במבואת אולם התרבות ביישוב הוקמה פינה להנצחתם.