קורות חיים
שרונה, בתם הבכורה של אלה ושמעון שמוניס, נולדה ביום כ"ה בתשרי תשמ"ד (01.10.1983) בבת ים. אחות ללירן וטל.
החלה את לימודיה בבית הספר היסודי "טבנקין" שבעיר הולדתה וסיימה אותם בבית הספר התיכון "מקיף עירוני ח' על שם חיים בר לב" בראשון לציון. בלטה ביופייה, בכישוריה הרבים ובאהבתה הרבה למוזיקה, לריקוד ולתנועה בכלל. לאורך השנים רקדה במסגרת חוגי מחול וג'ז, ובתקופת התיכון אף למדה שחייה צורנית.
שרונה התגייסה לצה"ל בשנת 2001 והוצבה בחיל הרפואה. הוכשרה כסייעת לרופא שיניים ושירתה בתפקיד זה בבה"ד (בסיס הדרכה) 10 שבתל השומר. לקראת סיום שירותה הסדיר חתמה לעוד תשעה חודשי שירות בצבא הקבע.
מייד לאחר שחרורה מצה"ל נסעה להונגריה והחלה ללמוד רפואת שיניים באוניברסיטת דברצן. כעבור שלוש שנים אינטנסיביות נזקקה לפסק זמן, וחזרה לארץ. אהבתה לתחום העיצוב והאדריכלות הובילה אותה ללימודי עיצוב פנים בבית הספר לעיצוב וחדשנות במכללה למנהל בראשון לציון, אותם סיימה בהצלחה. לנוכח אהבתה הרבה לשני התחומים – רפואת שיניים מזה ועיצוב ואדריכלות מזה – ומפאת אי הרצון לוותר על אף אחד מהם, פיתחה קריירה מקבילה ועבדה הן כמעצבת פנים והן כסייעת לרופא שיניים.
את יותם הראל, לימים בן זוגה, הכירה באחת מהפקות ה"פאנג'ויה" – פסטיבל הסטודנטים הגדול ביותר בישראל המתקיים מדי שנה באילת. הקליק ביניהם היה בלתי ניתן להכחשה. זמן קצר לאחר שחזרו למרכז הארץ נפגשו שוב, ומאז לא נפרדו.
שרונה ויותם נישאו ב-22 בנובמבר 2012, והקימו את ביתם בראשון לציון. תחילה גרו אצל ההורים, ועם הולדת בנם הבכור רום, במארס 2014, שכרו דירה בעיר. ביוני 2017 נולדה בתם אלמה. "שרונה הייתה אם למופת," סיפרו בני משפחתה, "חמה, עוטפת, מכילה ודואגת, רעיה נפלאה ליותם, והרוח החיה בכל ארוחה משפחתית." גיסה, אוהד, סיפר שהייתה "אישה צבעונית וחריפה בכל דבר – אפילו באוכל: למרות שהייתה אשכנזייה לחלוטין, אף אחד מהמשפחה לא היה יכול להתחרות בה באכילת חריף."
שרונה, אישה יפהפייה מבפנים ומבחוץ, אוהבת אדם ומלאה באנרגיות טובות שאינן נגמרות לעולם, חגגה את החיים. היא הצליחה לתמרן בקלילות ובחיוך בין ניהול ענייני הבית והמשפחה לבין העבודה, מצאה זמן לחברים, הפגינה נוכחות ברשתות החברתיות ולא ויתרה גם על התחביבים – ובראשם, כמובן, מוזיקה וריקודים. במהלך השנים נסעה לפסטיבלים בכל רחבי העולם שהשאירו אותה בקצב הנכון, וכשזה לא הספיק – החליטה ללמוד לתקלט, ובמשך שנה שלמה למדה בקורס די-ג'יי מוזיקה אלקטרונית.
את יום הולדתה הארבעים, שחל ב-1 באוקטובר 2023, חגגה עם יותם בבאטומי, גאורגיה. כעבור ימים אחדים, עם חזרתם לארץ, יצאה עם קבוצת חברים לפסטיבל "נובה" – אירוע שכל כך חיכתה לו; יותם נשאר בבית עם הילדים.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים – בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וזאת אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות. הם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.
בבוקר זה החלה מלחמה.
כשהחלה התקפת הטילים, עלו שרונה ואחד מחבריה לרכב בניסיון למצוא מחסה, תוך ששרונה מתקשרת ליותם בבהלה. כשהתקרבו לצומת הראשי ראו טנדרים לבנים שמגיעים למקום, ומייד החלו נורות מתוכם יריות לכל עבר, לרבות על שיירת המכוניות שעמדו בפקק היציאה. שרונה והחבר קפצו מהרכב ורצו חזרה לשטח המסיבה, פונים כל אחד לכיוון אחר. שרונה בחרה לרוץ לכיוון חפ"ק המשטרה, והספיקה לצלם תמונות ולשלוח ליותם.
בינתיים, התארגנו יותם ושאר משפחות החברים ופתחו חמ"ל משותף. בשעה 09:07 התקבלה הודעת הוואטסאפ האחרונה משרונה – "יורים עליי, אני מסתתרת" – ולאחר מכן נותק הקשר; ההודעות ששלח לה, לא זכו לסימן שנקראו.
עם רדת הערב, צצה רשימה פיקטיבית של חטופים ששמה הופיע בה. מחבלי החמאס פרסמו תמונות של שרונה ברשת החברתית "פייסבוק", והוריה החלו לקבל טלפונים מרצועת עזה, עם איומים בערבית. המחשבה הייתה שנחטפה. רק כעבור עשרה ימים, שנדמו כנצח, זוהו שרידי גופתה של שרונה, בשטח ישראל.
למעלה משלוש-מאות ושישים בני אדם נרצחו בידי מחבלי חמאס במסיבת פסטיבל "נובה", בה חגגו כשלושת-אלפים אנשים. כארבעים משתתפים נחטפו לרצועת עזה.
שרונה שמוניס הראל נרצחה בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023). בת ארבעים בהירצחה. הובאה למנוחות בבית העלמין "גני אסתר" שבראשון לציון. הותירה אחריה בעל, בן ובת, הורים ושני אחים.
על מצבתה כתבו אוהביה: "עולמך היה עולמנו, חייך היו חיינו. תמיד איתנו, תמיד בליבנו."
ספד לה גיסה אוהד: "גיסתי היפה, תישאר תמיד ילדה בנפש. היא כל כך אהבה מוזיקה, שזה כל כך סימבולי שנרצחה במסיבת יום הולדתה. שרונה הייתה מלאת שמחת חיים, אהבה אנשים, אהבה לצחוק, ולא סתם בחרה במקצוע עיצוב פנים – תמיד אהבה סטייל וצבע. הייתה אישה צבעונית בכל הרבדים. כל כך אתגעגע לגיסתי היפה, תהא נשמתה צרורה בצרור החיים."
שרונה הונצחה ב"בית יד לבנים" בראשון לציון. משפחתה שוקדת על הנצחתה בגן משחקים בעיר. חותנתה שתלה לזכרה עץ אבוקדו – פרי שכה אהבה. בעלה עונד שרשרת שהוכנה לזכרה עם תליון ועליו חריטת דיוקנה. גיסה אוהד הקים קרן לזכרה ולמען ילדיה.