עינבר שם טוב ז''ל

קורות חיים

עינבר, בתם הבכורה של חני (חנה) ואהרון, נולדה ביום כ"ז באייר תשס"א (19.05.2001) בבית החולים "וולפסון" שבחולון. אחות לנועה, נתנאל-אביגדור ואריאל.

גדלה והתחנכה בחולון. למדה בבית הספר היסודי על שם משה הס והמשיכה לחטיבת הביניים ולחטיבה העליונה בבית הספר התיכון השש-שנתי על שם פנחס אילון.

עינבר הייתה ילדה שכולה לב ואור, יפה מבפנים ומבחוץ, ילדת טבע שתרגלה יוגה, ריכוז ונשימות והאמינה בקיומה הנצחי של הנשמה. כל חייה סבבו סביב אהבת חינם, שאיפה לצדק, התפתחות רוחנית ולימוד בלתי פוסק על אודות טיבה של המציאות. אף שמבחינה פיזית הייתה קטנת ממדים – גובהה התמצה במאה חמישים וחמישה סנטימטר – בלטה בנוכחותה העוצמתית ובחיוכה הממיס שפתח את הלבבות. "אומרים מלאכים יש רק בשמיים," כתב דודה, "אבל היא הראתה שיש מלאכים בארץ והם נותנים מעצמם."

עם גיוסה לצה"ל, בשנת 2019, הוצבה במשמר הגבול, מג"ב, והוכשרה כלוחמת. את כל שירותה – שנתיים ושמונה חודשים – עשתה ביהודה ושומרון בפעילות בט"ש (ביטחון שוטף) במוקדי חיכוך מאתגרים, תחילה בפלוגה ל"ט שבבית לחם, ובהמשך כסמב"צית (סמלת מבצעים) בפלוגה מ"ב שפעלה מבית המושל באבו דיס.

לנוכח תפקודה המופתי וחוות הדעת המצוינות של מפקדיה, נשלחה לקראת סוף השירות לקורס יסמ"ג – יחידת הסיור של משמר הגבול – סיירת שעיסוקה מאבק בהפרות הסדר, וקיבלה את סיכת הלוחם.

על אף ששירתה כלוחמת, עינבר לא חדלה אף לרגע להיות מי שהיא באמת – לוחמת אור, מלאת חמלה ואהבה לכל יצירי הבריאה. כשבאחד הימים מצאה בבסיס גורת כלבים בת יומה מייד אימצה אותה אל חיקה, העניקה לה את השם "טוקיו" והביאה אותה הביתה, לחולון.

לאחר שחרורה מצה"ל ירדה לאילת, ועבדה כקב"טית (קצינת ביטחון) במלון "ספורט" של רשת "ישרוטל" במסגרת מסלול "עבודה מועדפת". היא חיכתה בכיליון עיניים לטיול הגדול, ותכננה לעבוד במהלכו כנוודת דיגיטלית. בהתאם לתוכנית עברה לעבוד עבודת משמרות כפקידת קבלה במלון "סי טאוור" שבתל אביב, והחלה ללמוד עיצוב גרפי. כרטיס הטיסה כבר נקנה, והעתיד היה כולו לפניה.

בסוף חג סוכות תשפ"ד נסעה עם חברותיה, התאומות עמית ושני לוי, לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" – מסיבת טבע שהתקיימה ליד קיבוץ רעים, ויחד עם עוד כשלושת-אלפים מבלים רקדו כל הלילה ונהנו.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים – בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וזאת אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות. הם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחלה המתקפה, בתוך הבהלה והמהומה, ניסו עינבר וחברותיה למצוא מחסה במכולה באזור המסיבה. התופת שמסביבן נמשכה שעות ארוכות. בשעה 11:40 קיבל אביה את הודעת הוואטסאפ האחרונה שבה כתבה: "עד שמישהו יבוא להציל אותנו אנחנו נמות." היא וחברתה עמית נרצחו. שני הצליחה להתחבא תחת גופותיהן – וכך ניצלה.

למעלה משלוש-מאות ושבעים מבלי ה"נובה" נטבחו בידי מחבלי חמאס באותו בוקר, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.

עינבר שם טוב נרצחה בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת עשרים ושתיים. הובאה למנוחות בבית העלמין "דרום" שבחולון. הותירה הורים, אחות ושני אחים.

על מצבתה חקקו אוהביה את המילים: "פה נטמנה ילדה של אהבה"; את צוואתה הרוחנית – "קבלו על עצמכם אהבה, מה כבר יכול לקרות..." וכן את המשפט "גלה כי במקום אשר חשבת שאתה מסתיים, אתה רק מתחיל".

ספדה לה רבקה, המחנכת שלה בתיכון: "עינברי שלי, איך סופדים לנערה שכל המשמעות שלה זה לטרוף את החיים? איך מעכלים שלא נראה יותר את החיוך היפה, את העיניים הסקרניות, את הנשמה הטובה? עינברי שתמיד רצתה להיות גדולה יותר – אבל גם תמיד נשארה כזו ילדה מתוקה וטובה. איך נפרדים ממך? איך מבינים שלא תבואי לבקר יותר? כמה זיכרונות יש לי ממך, כמה חוויות ואירועים ושיחות וכמה שאני למדתי ממך – על חינוך בגובה העיניים, על גמישות מחשבתית במערכת שלא תמיד גמישה... זו התודה שכתבתי לך במסיבת הסיום הכיתתית: 'עינבר – תודה שאפשרת לי להיות בשבילך. תודה שהתייעצת, תודה ששיתפת ותודה על היושרה הפנימית והכנות. השיחות איתך תמיד הצליחו לגעת בי בזכות התבונה ובזכות הרגישות.' עינברי, הייתה לי הזכות להיות המחנכת שלך וללוות אותך בשנותייך היפות בתיכון. נוחי על משכבך בשלום."

עינבר הונצחה בדרכים שונות. במסגרת מיזם "לבכות לך" של אתר "ynet" הקדישו לה בני משפחתה את השיר "שמש" של חנן בן ארי, וכתבו: "עשרים ושתיים שנים של צחוק, בכי, הקשבה, סודות, חיבוקים ונשיקות. עשרים ושתיים שנים של גאווה. עינבר, לוחמת, צמח בר שטרף את החיים, כמה הספקת, כמה עברת. כמה לא תספיקי. נאמנה לעצמך, לרגשותייך, לדרך הייחודית רק לך, לב ענק שמפזר אהבה כי 'מה כבר יכול לקרות.' משגיחה עלינו ומכוונת אותנו במסע הכי ארוך של חיינו שמתחיל כעת. תודה על הזכות לגדל אותך ולגדול לצידך."

בחנוכה תשפ"ד הוקדשה הדלקת הנר החמישי בבית חב"ד בחולון לעילוי נשמתה. באירוע השתתף הזמר ליאור נרקיס ששר שירי נשמה ותפילה.

קהילת תיכון "אילון" בחולון בשיתוף קמפוס הס לנוער הנציחו את זכרה במיזם של עוגות ביתיות שהועברו לחיילים לפי מתכון "עוגת המייפל של עינבר" – העוגה האהובה עליה שאימה נהגה להכין לה ולחבריה בתקופת השירות בצבא.

דפים לזכרה נפתחו ברשת החברתית "טיקטוק" ובאתר האינטרנט של עיריית חולון. בזה האחרון, פורסמו קטעים ממכתביה. וכך כתבה, בין השאר: "הגיע הזמן לפתוח דיון על האמת. אנחנו, בני האדם, שעשויים מאנרגיה נצחית בתוך גוף שניתן לנו בכדי לחוות את העולם הגשמי וחיבור לשורשי יסוד האדמה שבנו נמצאים בעולם של ציוויליזציה, שלטון וכוח בידי אליטות שכל מטרתן היא לעשות מאיתנו עכברי מערכת. ... עושים בנו הפרד ומשול. שמאל וימין, חזק וחלש, עשיר ועני. ... והכי גרוע – מפרידים אותנו מעצמנו, מהאנרגיה האלוהית שבנו, מהיכולות שלנו. בעולם שבו אמורים לפעול מאהבה ושמחה ותדרים גבוהים נמצאות נשמות שפועלות על אינטרסים ואוטומט.

הגיע הזמן לשינוי. לחיבור עצמי לאנרגיות האין-סופיות שלנו, להיות הגרסה הכי טובה שלנו, לאהוב את האחר – 'ואהבת לרעך כמוך' – כי כולנו אחד. כולנו מחוברים אחד לשני, כולנו זה היקום עצמו ובכולנו קיימת הבריאה. ... [צריך] להבין שהאחר שמולי חווה את אותה החוויה בעולם הזה 'בפעם הראשונה' בדיוק כמוני; לקבל, להקשיב, להכיל, לפרוק, לשחרר, לאהוב. אהבה, שמחה - אלו התדרים הכי גבוהים שבן אדם יכול לשדר בהם..."