שי שלו ז''ל

קורות חיים

שי, בנם של חנה ועמוס שלו, נולד בכ"ה בתמוז תשל"ג (25.07.1973) בקיבוץ בית קשת. אח לרם, מרב ותומר. בעלה של אילת ואב לשקד, נוי, גפו וסתיו.

גדל והתחנך בקיבוץ בית קשת. ילד עצמאי, מלא שמחת חיים שאהב לצחוק ולהשתובב. למד בבית ספר תיכון "העמק המערבי" בקיבוץ יפעת. היה נער יפה תואר ומנהיג השכבה, הוכתר בתחרות "הילד הכי יפה בשכבה". אהב את החיים בקיבוץ ועבד בגידולי שדה. אהב מוזיקה וחלם להיות די ג׳יי.

בסיום לימודיו התגייס לצה"ל. במהלך שירותו הצבאי עבר תאונת אופנוע והיה בשיקום ארוך עד שהצליח לחזור ללכת על רגליו.

את אשתו אילת הכיר לאחר פציעתו. אחרי חיזורים רבים מצידו הם היו לבני זוג, נישאו ב-04.02.1996. בשנים הבאות נולדו להם ארבעה ילדים, שקד, נוי, גפן וסתיו. המשפחה התגוררה באחוזת ברק שבעמק יזרעאל. כזוג נשוי היו בלתי נפרדים וידעו ליהנות מכל רגע בחיים. היה אב מסור, אוהב ונערץ. הוא חינך את ילדיו לערכים ולשמחת חיים. בתו שקד מספרת: "היה ה-אבא. הכי טוב שיכולנו לאחל לעצמנו. ידע תמיד לפרגן, תמך וזרם עם כל דבר שרק רצינו, היינו מדברים אתו על הכול ולא היו בינינו סודות. רק כנות, אמת ואהבה... תמיד לימד אותנו ליהנות מהרגע ולשמוח בכל זמן בחיים".

שי עסק בניהול ובעבודה עם אנשים. תשוקתו האמיתית הייתה המוזיקה, היה די ג'יי במסיבות טראנס ומפיק מסיבות. אהב את חיי הלילה, אהב לרקוד ולבלות עם חברים. הוא אף תכנן שבנו גפן ימשיך בדרכו.

אחרי התאונה שעבר החל שי לעסוק בספורט, התמיד בכך והאימונים בחדר הכושר הפכו לחלק בלתי נפרד משגרת חייו. עסק גם בשחייה. כונה בחיוך "שי הגדול החתיך והיפה".

מכריו מספרים על אדם חייכן, טוב לב וחברותי שהיה צעיר בנפשו ואהב את החיים. סיפר חברו ליאור: "איש שבאמת היה מחייך וצוחק תמיד, נהנה מהחיים ומסתכל עליהם תמיד כדבר שיש לנצל בו כל רגע". עוד תיארו מכריו: "היה דמות אהובה ואהודה בקרב רבים מתושבי עפולה והעמקים, עם חיוך שהיה נסוך באופן קבע על פניו".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

שי ואשתו אילת בילו במסיבת הטבע "נובה" סמוך לקיבוץ רעים, בה חגגו כ-3,000 איש. עם תחילת מתקפת המחבלים הם ניסו לברוח יחד ברכב, אך הבינו שמכתרים אותם מכל עבר. הם יצאו מהרכב והחלו לרוץ. במהלך מנוסתם הגיחו מולם מחבלים ובלית ברירה דרכיהם נפרדו, כשאילת רצה לכיוון הפרדסים ושי לכיוון החפ"ק. אילת הצליחה להסתתר כמה שעות עד שחולצה, שי שנותר בשטח המסיבה הושיט עזרה לפצועים והתריע על מקום הימצאם של מחבלים, עד שנורה למוות.

למעלה משלוש-מאות ושמונים מבלי ה"נובה" נטבחו בידי מחבלי חמאס באותו בוקר, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.

שי שלו נרצח על ידי מחבלים במסיבה בשדות קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 50. הובא למנוחות בבית העלמין באחוזת ברק. הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, אם, אח ואחות.

כתבה משפחתו: "אבא, אנחנו מעריצים אותך גאים בך ואוהבים אותך. אבא שלנו, אנחנו יודעים שנלחמת על החיים שלך עד לרגע האחרון. בהודעה האחרונה שלך ביקשת שנשמור אחד על השנייה, הוכחה כמה אהבת אותנו וחשוב היה לך גם ברגעיך האחרונים שנישאר מאוחדים. אבא, אתה דמות להערצה שלנו. התושייה שלך שיכלת בכלל לעצור רגע בתוך כל הבלגן ולרשום לילדים שלך מילים אחרונות מראה איזה בן אדם חזק אתה. אנחנו גם יודעים שאתה שמרת שם על אימא בשיחים כשהיא התחבאה והחזרת אותה אלינו הביתה. מבטיחים להיות חזקים בשבילך, כי ככה חינכת אותנו וככה היית רוצה שנהיה...

החיים לא אותם חיים והצער עמוק שאי אפשר לתאר. תודה על כל השנים היפות, אוהבים אותך לנצח. תמיד נזכור אותך. ננקום את דמך. ננציח אותך בכל דרך שאפשר. תשמור עלינו מלמעלה".

בכתבתו של דניאל דדון במקומון mynet העמק סיפרה אילת אשתו: "שי היה אבא טוב. בן אדם מיוחד שנותן אהבה גם למשפחה וגם לאחרים... הוא יהיה חסר לי מאוד".

כתבה שקד בתו: "כל בן אדם מת, אבל לא כל בן אדם חי. והוא, הוא חי. עד הרגע האחרון. אעשה הכול כדי להמשיך אותך ושתהיה גאה בי".

כתבה בתו נוי: "הלב לא מעכל והגעגוע רק הולך ונהיה חזק יותר ויותר, והלב, הלב כואב".

חברו ינאי סיפר: "היו לנו הרבה תוכניות וחלומות שנקטעו ביום אחד. תודה שהתרעת לכולם על המחבלים. אתה ראוי להערצה, על היותך אדם טוב ועל היותך גיבור".