רוני שטרית ז''ל

קורות חיים

רוני, בתם של לילך ותומר, נולדה ביום י' באלול תשנ"ט (22.08.1999) בנתניה.

הייתה ילדה יפה ומוכשרת ומלאת שמחת חיים. בת מסורה ואחות בכורה אהובה.

כשהייתה בת שנה נפרדו הוריה והיא עברה להתגורר עם אימה לילך. לאחר כחמש שנים נישאה לילך בשנית לבן זוגה אילן שלו והם עברו יחד להתגורר במושב בית יצחק שבעמק חפר.

רוני למדה בבית הספר היסודי בית יצחק מושב והמשיכה משם לחטיבת הביניים והתיכון בקריית חינוך ע"ש דוד בן גוריון, רופין בעמק חפר. למדה במגמת מוזיקה ומחשבת ישראל, רוני הייתה תלמידה טובה ומוכשרת ומובילה חברתית. בין היתר אהבה מאוד לשיר, היה לה קול צלול, עוצמתי ומרגש וחוצב לבבות. אימה לילך סיפרה שנהגה ללוות את כל הטקסים והאירועים בבית הספר, ובמסע לפולין.

הייתה בה שמחה טבעית שסחפה אחריה את כולם, היה לב ענק כזה שיודע להכיל, לתת, להקשיב ולעזור בלי לחשוב פעמיים. הייתה לה יכולת נדירה להרים את מי שסביבה, לחבק במילים או אפילו רק במבט, היא ידעה בדיוק מה לומר ומתי, כמו יכולת קסומה לראות ישר לתוך הלב של מי שמולה.

רוני הייתה זו שגורמת לכולם להרגיש בנוח, שממלאת כל חלל באנרגיה שלה. כשהיא נכנסת לחדר, אי אפשר היה להתעלם מהנוכחות שלה, כולם רצו להיות חברים שלה, לשמוע ממנה, ללמוד ממנה או פשוט להסתכל וליהנות מהחיוך הענק שלה.

כשהיית מדבר עם רוני, לא היית רוצה שהשיחה תסתיים. היא הייתה חכמה וחדה, אינטליגנטית בצורה יוצאת דופן עם נקודת מבט מיוחדת משלה.

רוני הייתה מסוג האנשים שאפשר לשבת איתם שעות, להקשיב, לדבר, לצחוק וללמוד. היא הייתה הדבק בכל מקום שאליו הגיעה - במשפחה, בין חברים, בעבודה. היא לא הייתה רק נוכחת, כתבה אימה, היא הייתה לב פועם רועש ומאז שהיא לא פה שום דבר לא חזר להיות אותו הדבר.

רוני הייתה קשורה מאוד לכל משפחתה, נהגה להתייעץ עם אימה לילך ולשתף אותה בקביעות בכל מה שעובר עליה. הן היו החברות הכי טובות בעולם. שמרה על קשר קרוב וחם עם אביה תומר.

במרוצת השנים נולדו אחיה ואחיותיה למחצה מצד שני ההורים והיא נהנתה מיחסים חמים איתם ועם כל בני המשפחה המורחבת.

כשהתגייסה לצבא הוצבה במשמר הגבול כפי שתמיד חלמה ושירתה במשך שלוש שנים במג"ב ירושלים, מילאה את תפקידה במסירות ובמקצועיות.

לאחר השחרור טסה לטיול בדרום אמריקה למספר חודשים, חוותה נופים עוצרי נשימה, הכירה אנשים חדשים ונהנתה מכל רגע.

כשחזרה לארץ עבודה כמנהלת בתחום האירועים.

באוגוסט 2023 עברה רוני להתגורר בתל אביב והתחילה לעבוד כמנהלת מסעדה. היא החלה פרק חדש בחייה והייתה מאושרת להיות עצמאית. גם שם רכשה לעצמה חברים, ונהגה לבלות איתם בזמנה הפנוי.

ביום שבת, חג שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, נסעה רוני עם ארבע חברות טובות לפסטיבל הנובה שהתקיים בשדות קיבוץ רעים. הן יצאו לפנות בוקר כדי להספיק לראות את הזריחה. כשהגיעו למקום בילו ונהנו עם עוד כ-3,000 חוגגים.

בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במיתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים - חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עם הישמע התרעות "צבע אדום" כתבה רוני לאימה לילך שהכול בסדר ושהיא הספיקה להגיע ביחד עם חברותייה למיגונית בקיבוץ בארי. בהמשך להתכתבות בין השתיים רוני הבינה שמשהו קורה, וביקשה לדעת מה קורה באזור שבו היא נמצאת. לאחר שהתעשתה כתבה לאימה ששני חברים נורו ונפצעו, וביקשה שלא תספר להורים שלהם. ההודעה האחרונה שהתקבלה ממנה הייתה בשעה 08:01 ובה כתבה לאימה "תהיי רגועה" מאז ניתק עימה הקשר.

רוני הוגדרה כנעדרת, ורק בתום שלושה ימים ארוכים של מתח וחרדה הגיעה אל המשפחה הבשורה הקשה שנרצחה.

המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה.

רוני שטרית נרצחה על ידי מחבלים במיגונית בבארי יחד עם חברתה הטובה עדי מרגלית לאחר שנמלטה מפסטיבל "נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023) והיא בת עשרים וארבע. היא הובאה למנוחות בבית עלמין בית יצחק. הותירה אחריה הורים, אחים ואחיות ומשפחה שלמה מזועזעת, כואבת ושבורת לב.

אימה, לילך, כתבה: "אין לתאר את האבדה. זה גיהנום, מה שלא אגיד לא יסביר את התחושות, את החוסר העצום, כבה לנו האור, פשוט ככה. רוני, שהייתה מחוברת אלי מאוד, הייתי בשבילה הכול, מרגיש לי שנשארתי לבד… חצי ממני הלך איתה".

ארז כתב: "לנצח נזכור אותך רוני, את החיוך התמידי ששולח אור לכל הסובבים אותך, את האהבה שלך... כמה אהבת לשמוח לרקוד ולעזור. נוחי על משכבך בשלום".

כתבה חברה: "רוני שלי, האור שלי בחשיכה המוחלטת הזאת... מאז השבעה באוקטובר אני חושבת עליך כל יום ומחייה את הזיכרון שלך בתוכי, הרי היית לי כל כך הרבה כשהיית. אני לא חושבת שנצליח להבין את גודל הטרגדיה הזאת או להשקיט קצת את הכאב כי הוא גדול, אבל כל שאבקש זה שתהיי שמחה שם למעלה, תרקדי בין כל המלאכים שלצידך ותחבקי חזק את אלוהים, כי הוא שומר עלייך בשבילנו. מבטיחה לך שאזכיר אותך בכל רגע שמח שאחווה... 'עוד שנייה וא(ת)ני בשיא של(ך)' - משפט שרק את ואני נבין. אני אוהבת אותך כל כך. נוחי על משכבך בשלום, אהובה יקרה שלי".

היוצר אבי חימי, בשיתוף הזמר והמלחין יוני רועה הפכו את סיפורה של רוני לשיר שנקרא: "רוני ושמחי בת ציון" (זכריה, ב, י"ד) מילים אלה נכתבו גם על מצבתה. יוני רועה שר את השיר באזכרה לציון השלושים. השיר ניתן להאזנה ביוטיוב.

להנצחתה, משפחתה יזמה פרויקט גיוס המונים למען הצלת חיים. בתרומות שנאספו נרכש אמבולנס שנתרם למגן דוד אדום. כמו כן, הוקמה על שמה עמדת החייאה חכמה של מד"א, הפועלת מרחוק ע"י צוות מוקד 101, מסייעת לאנשים עד להגעת צוותי רפואה למקום האירוע.

אימה לילך מספרת שרוני הגיבורה הרגיעה את כולם עד לרגע האחרון. לא היינו צריכים לשמוע כדי לדעת, סיפרה האם, כי כזו היא הייתה, תמיד דאגה ראשית לאחרים ורק אחר כך לעצמה. רוני הייתה מלאת תקווה והאמינה שיבואו להציל אותם, האמינה בצבא ובמדינה שלנו. בהקלטות שמצאו במיגונית שומעים את רוני מנסה להרגיע את עדן בן רובי, שגם היא נרצחה בהמשך אותו יום, ואומרת לה "גם אם יש אירוע, את מכירה את צה"ל, זה לא דברים שלוקחים יותר מדי זמן…"

כמו כן יצאו אימה לילך ואילן בעלה במיזם למשפחות הנרצחים והחללים של 7 באוקטובר בו הם מדפיסים בהתנדבות סטיקרים למשפחות להנצחת היקרים להם מכול, ודרך זה נפגשו והכירו כ-390 משפחות ושמעו את סיפורם האישי של כל אחד ואחת.

כתבו בני המשפחה: "רוני שלנו אהובה שלנו כבר לא איתנו אבל כל כך הרבה ממנה נשאר. הרבה ממך נשאר', את שם השיר של לירן דנינו שרוני כל כך אהבה חרטנו על הספסל מול קברה ועל האמבולנס ועמדת החייאה לזכרה והוא הולך איתנו לכל מקום.

אין יום שעובר שבו אנו לא חושבים עלייך, אין רגע שבו את לא חסרה לנו. שום דבר לא מרגיש ונראה אותו הדבר בלעדייך, השקט שהשארת אחרייך הוא בלתי נתפס והחור הענק שנפער לנו בלב ובנפש לא ניתן להסבר...רוני שלנו נמשיך להנציח אותך בכל מקום ולהפיץ את אורך הגדול".