קורות חיים
תומר משה, בנם של איילת וגדעון שגב, נולד בכ"ב בסיוון תשנ"ג (11.06.1993) בתל אביב. אח לאלמוג ועינבר.
גדל והתחנך ברעננה. למד בבית ספר יסודי "אריאל". ילד יפה תואר עם עיניים כחולות גדולות, חברותי ושובב. בהמשך למד בבית ספר תיכון "אביב". חבריו מספרים על נער חייכן וכריזמטי שהיה תמיד מסמר האירוע ומוקף בחברים.
במהלך ילדותו נפרדו הוריו, וכשהיה בן 14 אביו נישא בשנית.
אחרי לימודיו התגייס לצבא ושירת כלוחם בחיל התותחנים. במסע סיום הטירונות היה חניך מצטיין.
אחרי השחרור, עבד בשליחויות על קטנוע. סיפרה חברתו לעבודה: "אני זוכרת שלקוח איים עליי בעבודה, ואתה באת והגנת עליי, והפחדת אותו משם. והמקרה הזה מתנגן לי בראש שוב ושוב... אני חושבת עלייך ועל איזה אדם היית, על הטוב שהיה בך, על היכולת לזהות את הרע ולהגן מפניו". באחת השליחויות היה מעורב בתאונה על הקטנוע ולאחריה עבר לעסוק בתחום הביטוח. למד קורסים בתחום זה והחל לעבוד בסוכנות ביטוח "לפידים" בהרצליה.
בן מסור להוריו ואח אוהב לאחיותיו. תומר כיבד והרעיף אהבה על הסבים והסבתות ופינק את בני הדודים והאחיינים בכל ארוחה משפחתית. סיפרה דודתו מיכל: "היה מתעניין בכל אחד, לא שוכח לעשות עיסוי קטן לכתפיים של סבא, להחמיא לסבתא, לאתגר את בני הדודים הקטנים... ולהפיץ סביב אנרגיות טובות". סיפרה דודתו מירב: "מאחורי החזות השרירית שלך, היית חמאה, כל כך רגיש וער לסובב אותך. כשגדלת, במפגשים המשפחתיים תמיד הייתה לך נוכחות, גם כי היית בנוי לתלפיות, אבל גם כי היית משתולל עם הנכדים ולא מפספס אף אחד. כל כך שמח ועושה שטויות. הבנים הקטנים העריצו אותך".
תומר הקפיד על אורח חיים בריא - תזונה בריאה ופעילות גופנית. אהב ללכת לחדר כושר ועסק בפיתוח גוף. זכה במקום הראשון בתחרות "באדי בילדינג", פרויקט שלקח על עצמו חודשים ספורים לפני התחרות.
ניחן בידי זהב ותיקן כל מה שהתקלקל. אהב לשמוע מוזיקה, ללכת לים, לטייל, לבלות במסיבות ובפאבים.
היה בעל נפש חופשיה ולא נכנע למוסכמות חברתיות. מגיל צעיר לא האמין ברדיפה אחרי כסף והצלחה חומרית, ותשוקתו הגדולה הייתה לחיות טוב את החיים, בשמחה ובפשטות, ללא העמדת פנים. כתבה בת דודתו נועה: "ידעת לחיות את החיים בצורה הכי טובה ובריאה שאפשר, ידעת לא לקחת ברצינות את מה שלא היה צריך ומצד שני לקחת כל כך ברצינות את הדברים החשובים".
תומר היה אדם ישר שאפשר לסמוך עליו, אוהב אדם, נדיב ותמיד נכון לעזור לזולת. עזר גם למי שהתבייש לבקש עזרה. איש שיחה מעניין, שהעניק עצות מהלב, ברגישות רבה. הצטיין בחשיבה חדה ומופשטת והבנה עמוקה. סיפר חברו אסף: "תומר היה הבחור הכי יפה בחבר׳ה. אל יווני קראנו לו, וכמו שהיה יפה כך היה פיקח ומקסים... היית גבר שבגברים, היית שמח ומפואר, תמיד אמרת את האמת בפנים בלי חשבון, באינטליגנציה רגשית שייחודית רק לך. היית חבר נאמן, ישר, אהוב על הבריות וידעת לחיות! לא פחדת מכלום! ידעת לבלות, לעבוד, להתמודד עם מכשולים כמו מכונה ולקחת מהמדף של החיים כל מה שרצית בלי חוכמות".
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
תומר נסע עם חברים לפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים ויחד עם עוד כשלושת-אלפים מבלים רקד ושמח. לאחר מתקפת המחבלים, הוגדר כנעדר וכעבור זמן מה התברר שנרצח.
בפסטיבל המוזיקה נרצחו למעלה מ-380 מבלים, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.
תומר משה שגב נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 30. הובא למנוחות בבית העלמין ברעננה. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.
ספדה אימו: "תומר, ילד של אהבה, שמחה, חופש וים. פיזר אור ואהבת אדם בעולם. הזיכרונות האהובים שלי עם תומר הם מהילדות, משחקים משחקי בנייה וזיכרון, בונים יחד ארמונות בחול הים. וצופים בסרטי דיסני. אהבתי את התובנות שלו. היו לו הערות שנונות ומשעשעות כל כך.
אני גאה בתומר שהיה ישר, אמין, חבר טוב, נדיב, עוזר לכולם, אחד שאפשר לסמוך עליו במאה אחוז שתוכו כברו, רגיש וטוב לב.
אין אדם יודע את יום מותו. אני קיבלתי אותך כפקדון לשלושים שנה, שמיצית בהפצת הטוב בעולם. כמובן שהאובדן שלך קשה לי מנשוא, אך אויבינו לא יכניעו אותי. אני אמשיך לאהוב את החיים כפי שאתה אהבת אותם, במותך ציווית זאת. במותך הנעת אהבת ישראל, אהבה שמגיעה אלי מכל כך הרבה אנשים, וכמו באומנות הקינצוגי שבה ממלא הזהב את השברים שבכדים השבורים, כך אהבת ישראל ממלאת את ליבי השבור...
בני האהוב, ילד שלי יקר, ממש זמן קצר לפני מותך אמרת לי שאתה מתכוון לעשות שינוי, 'להתיישב', לשנות קריירה, למצוא אשה, להתחתן ולהביא ילדים לעולם, החלטת למכור את האופנוע ולקנות מכונית. לא הספקת לממש את רצונותיך. לעולם תישאר הילד הנצחי שלי.
יהי זכרך ברוך, מצא מנוחה בשמים".
ספדה לו סבתו אסתר: "במותך, תומר, השארת חלל ריק ואנו משחזרים את קולות צחוקך ו'טובעים' בזוהרן הכחול של עיניך. היית נפיל וענק בגוף וברוח. גבוה ונישא מעל כולם אך גם גבוה ורם בליבך הטוב... היית לנו מקור חיוך וגאווה, היית לכולנו מקור שמחה. היית לנו ניגון חיים. בשמך הטוב נתנחם".
כתבה סיגל, אשת אביו: "אנחנו מתכוונים להמשיך את המורשת שלו בבית שלנו, את השמחה שלו, הקלילות, הצחוקים, אני חושבת שזה מה שהיה רוצה שנעשה וזה מה שעשה עד הריקוד האחרון שלו, שם בנובה".
אחותו עינבר: "מאותה השבת השחורה אני חיה בשני יקומים. האחד הרציונלי בו אני שומעת ומבינה שאתה נעדר, ולאחר מכן גם מת. ואני בוכה וכאובה, מספידה אותך, יושבת שבעה ומדברת על כך שאתה כבר לא פה. ביקום השני, האמוציונלי, הרגשות לא מקבלות את העובדות. בעיני אתה חי, פשוט הרבה זמן לא ראיתי אותך ואני כבר מחכה לארוחת שבת הבאה שניפגש... ואז לפעמים היקומים מתנגשים. ואני מבינה שכבר לא אראה אותך שוב, ואני כל כך מתגעגעת. קשה לי אבל אני מבטיחה להשתדל להיות חזקה ושמחה. וכמה שיותר לחגוג את החיים. כי אני יודעת שככה היית מאחל לי. אוהבת אותך ומתגעגעת כל כך".
כתבה אחותו אלמוג: "זכיתי להיות אחותך. כולך היית לב ענק של אדם. אני מנסה להדביק את החיוך שלך על הפנים, מנציחה את הוויב, האנרגיות הטובות והאופטימיות שהבאת לכל מקום. נאחזת בכל רגע שהיה. לא מאבדת את התקווה, יודעת שניפגש שוב.
אוהב אותך ולא אשכח אותך לעולם. תנוח על משכבך בשלום. לנצח אחי אזכור".
כתבה דודתו מיכל: "אנחנו לאט לאט מנסים ללמוד לחיות עם החור הגדול שהשארת בלב של כולנו, וזה לא קל ולא פשוט, ויש רגעים, במיוחד כשכל המשפחה מתכנסת ואתה לא שם וחסרונך כל כך מורגש... אתה תמשיך ללוות אותנו מלמעלה ולחיות בליבנו ובזיכרוננו לתמיד".
בקורס "נתיב" בצה"ל, העוסק בחיזוק הזהות היהודית–ציונית, נקרא צוות על שמו.