קורות חיים
עמרי, בנם הבכור של מרב ומנשה רם, נולד בח' בניסן תשנ"ה (08.04.1995) במושב עשרת. אח לתומר ואיל.
גדל והתחנך במושב עשרת סמוך לגדרה. למד בבית ספר יסודי אזורי "גדרות" במושב. ילד חברותי, מלא שמחת חיים עם חיוך שובה לב. בהמשך למד בתיכון אזורי מקיף ע"ש י"ח ברנר בקיבוץ גבעת ברנר. נער חובב טבע, ספורט ומוזיקה.
בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך לאחיו. כבן בכור ונכד ראשון הביא אור ושמחה למשפחה. סיפרה אימו מרב: "ארוחות שישי היו קודש עבורו. הוא לא היה מפספס אף ארוחה משפחתית".
אחרי לימודיו התגייס לצבא ושירת כלוחם ביחידה מובחרת בחיל המודיעין.
כשהשתחרר, למד תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים ב"מרכז הבינתחומי" (כיום "אוניברסיטת רייכמן") בהרצליה והתגורר במרכז הארץ. במסגרת לימודיו השתתף בתוכנית חילופי סטודנטים בפריז, וגם שם יצר חברויות וכונה בחיבה "האבא של פריז". בסיום לימודיו תכנן להשתלב בתחום הפינטק (טכנולוגיה פיננסית) והמטבעות הדיגיטליים.
אדם רחב לב, מלא נתינה, רגיש לזולת, אשר ניחן ביכולת להגיע לליבם של אנשים. סיפרה אימו: "עמרי היה אדם של חופש, אהבה, ים, שמש, ספורט ויותר מכול - איש של אנשים... הוא מאוד אהב אנשים, והמטרה שלו בחיים הייתה להיות כוכב הצפון עבורם. הוא תמיד חייך, וכשאנשים היו זקוקים לו, הוא היה עוזב הכול ומגיע לעזור להם. הוא תמיד חיפש את החלש, נצמד אליו, חיזק אותו וצירף אותו לחבורה".
בלט כחבר טוב ונאמן אשר בטוב ליבו, בחיוכו ובנועם הליכותיו ידע להטות אוזן קשבת ולתת מילה טובה. כתב חברו גיל: "הדבר הראשון שעולה לי כל פעם שאני חושב עלייך זה לב. לב ענק. אולי הכי גדול שהכרתי בחיים שלי. לב שהוא לא רק ענק, אוהב ורגיש, אלא לב שהוא גם מפתח מאסטר, שפשוט פותח כל לב שהוא פוגש מולו ומצליח להיכנס אליו עמוק עמוק. אח יקר, שכל כולו כוונות טובות - תמיד שם לעזור, להכיל, לתמוך, ולפרגן, לפרגן, לפרגן, אבל מכל הלב, כמו שרק אנשים כמוך יכולים".
בשעות הפנאי אהב לטייל והרבה לעסוק בספורט: שיחק טניס, גלש, עסק בסקי ושיחק פריזבי. בתיקו נשא תמיד תרמוס עם תה, פריזבי ומוזיקה. בכל מקום שאליו הגיע הזמין אנשים לשחק איתו וכך התחבר עימם. סיפרו בני משפחתו: "בחוף הים, במסיבות בערבה, מתחת למגדל אייפל או בחצר הבית בעשרת. בכל מקום ובכל שעה עמרי תמיד הוציא את הפריזבי מהתיק והתחיל לזרוק. בשביל עמרי הפריזבי סימל את החופש, המעוף, החיבור בין האנשים והאהבה לטבע, ועם ערכים אלה בחר לחיות את חייו". גם אהב מאוד כדורגל, היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה".
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
עמרי נסע באותו סוף שבוע עם שני חבריו הטובים מאז ילדותם צורי סעידי ואביעד הלוי לפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים ועם עוד כשלושת-אלפים מבלים רקדו ושמחו. עם תחילת מתקפת המחבלים הוא וחבריו ניסו להימלט מהמקום. בעת המנוסה עמרי ואביעד נפצעו מירי אך הם המשיכו לנסות לברוח עם הרכב וביקשו שייחלצו אותם. בשעה 10:30 לערך נותק עימם הקשר. שי ממושב גן הדרום נסע לחלצם לפי המיקום האחרון ששלחו ושם מצא את עמרי, צורי ואביעד ללא רוח חיים.
בפסטיבל המוזיקה נרצחו למעלה מ-380 מבלים, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.
עמרי רם נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 28. הובא למנוחות בבית העלמין בגדרות. הותיר אחריו הורים ושני אחים.
על מצבתו כתבו אוהביו: "הילד שגלש על החיים, הנער שפרח עם חיוכו המקסים, הגבר שנגע בליבם של אנשים".
כתב שחר:" עמריקי, כמה אור הפצת בעולם ובכמה אנשים נגעת. תהיה בלב של כולנו לעד".
משפחתו של עמרי הפיקה לזכרו פריזבי מעוצב עם דמותו והמשפט: "כשאני זורק את הצלחת, חלק ממני עף איתה", תשובתו של עמרי כאשר נשאל על ידי אביו איך כל זריקת פריזבי שלו יוצאת מושלמת.
חבריו של עמרי ערכו ערב לזכרו. האירוע כלל את הפעילויות האהובות עליו - גלישה, מוזיקה, כדורעף חופים ופריזבי.
לזכרו של עמרי עוצב בקבוק יין עם תווית הנושאת את תמונתו.