אופק רביע ז''ל

קורות חיים

אופק, בנם של ליאת מזל ואמנון, נולד ביום ח' בתמוז תש"ס (11.07.2000).

אופק היה ילד יפה תואר, עם עיניים ירוקות יפהפיות וחיוך כובש. הוא גדל והתחנך ביישוב בית אריה שבדרום-מערב השומרון. בבית הספר היסודי בלט כתלמיד נבון וחברותי, ילד שכולם רצו להתחבר אליו. אחר הצהריים שיחק כדורגל והקדיש לכך שעות רבות. גם כשבגר המשיך בכך והיה לשחקן כדורגל מוכשר.

בכיתה ד' הכיר את גל דנגורי ואת נדב ברטל מהיישוב, והם הפכו במהרה להיות חבריו הטובים. השלושה הצטרפו לתנועת "הצופים", כחניכים בשבט "אתגר", וחוו הכול יחד.

כשהיה בן עשר נפטר אביו, אמנון.

כנער מתבגר החל להדריך עם חבריו בתנועת "הצופים". הוא השקיע מזמנו וממרצו בחניכיו וסחף אותם אחריו, והם מצידם העריצו אותו. המוטו שלו היה – הכול יהיה בסדר. חניך שלו מאותה תקופה סיפר שאופק היה "אחד כזה שמעלה לכל אחד חיוך על הפנים ודואג שהחיוך לא ירד בעזרת המון חוש הומור ואהבה." כעבור זמן עבר לתפקיד רשג"ד, ראש גדוד ב"צופים". בכל שנותיו בתנועה היה מוכר ואהוב מאוד.

ב-2018 התגייס לצבא. הוצב בחטיבת "גבעתי". מתחילת שירותו הצטיין והתנדב לכל משימה ומיד יצא לקורס מ"כים. שירת בחטיבה כמפקד וזכה להערכת חייליו, עמיתיו ומפקדיו.

בתום השירות הצבאי עבד כקב"ט (קצין ביטחון) במלון באילת, גם שם השאיר את חותמו, והיה אהוב ומוערך ע"י כולם. בזמן הזה חסך כסף לטיול הגדול.

בשנת 2022 טס עם גל ונדב לטיול הגדול בדרום אמריקה. במשך כחצי שנה נשארו תמיד יחד, הצטלמו מחובקים ומאושרים, טיילו בנופים עוצרי נשימה, נהנו מחוויות בלתי נשכחות ומגנטו אליהם את כל הסובבים. במהלך הטיול הכיר אופק את יובל, הקשר ביניהם התפתח והם הפכו לבני זוג.

כשחזר לארץ עבד בממ"ן (מסוף מטענים וניטול) בנתב"ג. הצטיין בעבודתו והיה מועמד לקידום לסגן ראש משמרת. במקביל תכנן להתחיל ללמוד סייבר ומחשבים.

בקיץ 2023, אחרי כשמונה חודשים מוצלחים ביחד, החלו יובל ואופק לתכנן את עתידם המשותף.

אופק אהב מוזיקה. בכל הזדמנות יצא עם חבריו לבילויים ולמסיבות. ביום שבת לפנות בוקר, חג שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, נסע עם גל ונדב לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שהתקיים בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו לשם הצטרפו ל-3,000 החוגגים.

לאחר מספר שעות, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

כשנשמעו האזעקות ברעים קיפלו אופק וחבריו את הציוד ופתחו בנסיעה לכיוון הבית. הם הגיעו לאזור קיבוץ מפלסים, על כביש 232 היו מחבלים רבים שירו על כולם והשלושה יצאו מהרכב וניסו להסתתר בשדה קוצים קרוב.

בסביבות השעה 8:00 ניסתה אימו, ליאת, להתקשר אליו אך אופק לא ענה. הוא כתב לה: "אימא, אני מוקף מחבלים, לא יכול לדבר, לא יכול להשמיע ציוץ, אנחנו מוקפים." הוא שלח נקודת ציון של מיקומו וכתב "תדעו שאני אוהב אתכם אם אני לא אשרוד את זה."

כעבור מספר שעות הגיעו הוריהם לשדה שבו הסתתרו, אך מצאו את אופק וחבריו גל דנגורי ונדב ברטל ללא רוח חיים, לאחר שמחבלים ירו בהם.

המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה, וחטפו עשרות לרצועת עזה.

אופק רביע נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן עשרים ושלוש. הוא הובא למנוחות בבית העלמין שבבית אריה ונטמן לצד שני חבריו. הותיר אחריו אם, שלושה אחים ושתי אחיות.

על מצבתו כתבו אוהביו פסוק מן המקורות: "ומצא חן ושכל טוב בעיניי ה' ואדם" (משלי, ג, ד) והוסיפו: "אופקי, אהוב שלנו, השמיים קדרו, השמש שקעה, שירת חייך באמצע נפסקה, ובליבנו נחרט זיכרון מלא אהבה."

כתבה משפחתו: "ילד טהור עם לב זהב, יפה תואר, עם נשמה ענקית וחיוך כובש, נפער בלב שלנו בור ענק ואנחנו עדיין לא מעכלים... תודה על 23 שנים של אושר במחיצתך ועל מה שהיית עבור כולנו."

בני משפחתו ספדו לו: "אופק שלנו, הפרידה ממך קשה. הלב מסרב לקבל את הצער שפקד אותנו. אחיין אהוב ויקר, תנוח על משכבך בשלום ושמור עלינו, שמור על אימא, שמור על המשפחה. אתה חקוק בליבנו לעד. ילד עם נשמה ענקית, ילד יפה תואר. הינך עכשיו מלאך של אלוקים. נוח על משכבך בשלום ילד שלנו. אוהבים."

חניך של אופק בצופים כתב: "זכיתי לפגוש אותך עוד כמה פעמים מאז, פעם פה, פעם שם ושמחתי כל פעם מחדש לראות שנשארת אותו אופק שהכרתי, עם אהבת החינם והלב הטוב שלא מפסיק לגדול. היה כיף לראות את ההמשך שלך מהצבא ומהטיול הגדול דרך המדיה, זה גרם לי לרצות להצטרף אליך כל סטורי מחדש ולחוות איתך את החוויות האלו... יש חלל שלם שהשארת בלב שלנו ואני מקווה שטוב לך למעלה. אוהב ומתגעגע, פישקה."

ספדו החברים הקרובים: ״גלגול, אופקי ונדבי, תודה שלימדתם אותנו לרקוד לשמוח וליהנות מהחיים. חברים הכי טובים שאפשר לבקש, האנשים הכי יפים ונכונים שתכירו... הגעגועים אין סופיים, ומה לא ניתן לעוד חיבוק אחד מגל, חיוך אחד של אופק, וריקוד מהלב עם נדב. אתם חסרים לנו, ורוקדים בליבנו לעד. אוהבים, המשפחות והחברים.״

בנובמבר 2023 החל פרויקט מיוחד הנקרא "שבעה באוקטובר – זיכרון במרחב הציבורי" ובו הופצו בכל רחבי הארץ שלטי חוצות, סטיקרים ומדבקות עם שמותיהם ותמונותיהם של הנרצחים. גם תמונתם של אופק, גל ונדב הופיעה על מדבקה עם הכיתוב: "תרקוד כאילו אף אחד לא מסתכל, תחיה כאילו זה יומך האחרון", וכן מדבקה עם הכיתוב: "Smile and let the world wonder why"

במאי 2024 התקיים ערב "שרים לזכרם", ביישוב בית אריה. ביולי 2024 התקיים טורניר כדורגל לזכר אופק, נדב וגל במושב חדיד.

להנצחת שלושת בני היישוב נבנתה על הר באזור בית אריה פינת חמד ומרגוע, הנקראת – "מצפה הבנים".