קורות חיים
קשת, בנם של נטליה ולורנט, נולד ביום ו' בכסלו תשס"ב (20.11.2001) בקיבוץ סמר. אח לענן ולשמש.
קשת גדל בקיבוץ סמר שבערבה והיה הבן האמצעי בין שתי בנות. ילד יפהפה עם שיער זהוב, ילד אנרגטי ושמח שגדל בנוף המדברי ואהב חופש וטבע. הוא נהג לבצע גלגלונים ברחבי הקיבוץ והחברים אמרו שכדאי שיצטרף לקרקס, אך הוא חלם להיות פיראט. הוא הוקסם מספרים על שודדי ים, בנה לעצמו מחנה של שודדי ים בחצר ובפורים התחפש לפיראט.
הוריו של קשת נפרדו כשהיה בן 14.
למד עם חבריו מהקיבוץ במסגרות החינוך המקומיות, והיה ילד מקובל ואהוב. בתיכון בחר ללמוד במגמת נגרות, במסגרתה סיים 12 שנות לימוד.
כבר כילד היה נדיב ובעל לב רחב. אימו, נטליה, סיפרה: "היה לו חיוך ענק ולב עצום מגיל צעיר. אם הייתי נותנת לו קוביית שוקולד, הוא היה מתעקש לתת לי חצי. תמיד שמח לעזור לכולם, לסחוב, לפנות, להעיף את הגזם." וגם כשבגר היה מפנק את החברים ומשמח אותם. חבריו סיפרו שכשקנה, למשל, בקבוק וויסקי במאות שקלים חילק צ'ייסרים לאנשים זרים. המוטו שלו היה: 'למה ליהנות לבד אם אפשר ליהנות ביחד?'"
כשבגר הפך לנער יפה תואר עם מראה שקשה להתעלם ממנו. אנשים בסביבתו תמיד החמיאו לו ואמרו שהוא צריך להיות דוגמן, אבל קשת נשאר צנוע. בנות שלמדו איתו בתיכון אמרו שהוא אף פעם לא נתן לזה לעלות לו לראש, שהוא מעולם לא ניצל את זה לתועלתו ותמיד נשאר חבר אמת.
לקשת הייתה אוריינטציה לעולמות הרוח בהשראת אימו, שלמדה שמאניזם. בנוסף נהגו הוא ואחיותיו ללוות את אימם במפגשים במצוקי דרגות עם חבריה ללימודי השמאניזם. היהדות הייתה משמעותית מאוד בעולמות הרוח של קשת – שהיה מחובר גם לבית הכנסת ולמשפחת בית הכנסת "בני דוד" בפלורנטין. הוא נהג לדקלם את התיקון הכללי, למשל בנסיעות ברכבת בגרמניה ואירופה, הניח תפילין, גם בקיבוץ כשהגיע לבקר תמיד היה יוצא לגינה ומניח תפילין בבוקר. היה לו רצון, שלא התממש, לחזור בתשובה ולהקים משפחה כבר בגיל ממש צעיר, שאף ורצה וחלם להיות איש משפחה ואבא. קשת היה קרוב ליהדות וראה בה עמקות ואור שהיו משמעותיים לו מאוד.
לאחר סיום התיכון עבד בעבודות מזדמנות כמו גינון ובנייה.
הוא טס לטיול בברלין ושם הוצע לו חוזה דוגמנות. אימו, נטליה, סיפרה: "לא עניין אותו הפרסום, הוא ידע שזה כסף קל, שכך יוכל להמשיך לטייל בעולם, אבל החוזה הזה היה משעבד ולא סיפק לו שום הכנסה קבועה..." נטליה הציעה לו לא לחתום על החוזה והוא הסכים איתה.
בגיל 19 המשיך לטייל בעולם כשנתיים, חקר את סביבתו וביקר בברזיל ובאירופה, נהנה מההרפתקאות שבמסע. נראה היה שהוא מיישם את חיי הפיראט כאדם בוגר, נלהב ולהוט למצוא אוצרות.
קשת דגל באהבת הטבע, גידל שיער ארוך וחי כפי שרצה. בשנת 2023 חזר לארץ ממסעותיו בחו"ל ושכר דירת חדר בתל אביב, בשכונת פלורנטין. בתחילת אוקטובר באותה שנה תכנן לטוס שוב לברזיל כי חבר סיפר לו שיש שם מכרות זהב. הוא אמר לאימו: "אני אמצא שם זהב ואהיה עשיר. את תראי, אימא, שככה זה יהיה."
ביום שישי, ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, קשת היה במסיבה בתל אביב. מאוחר יותר, בלילה, נסע עם שני חברים טובים - שני לוק ובן זוגה, אוריון הרננדס - לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שהתקיים בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו לשם באחת בלילה והם רקדו ונהנו עם כ-3,000 חוגגים.
ביום שבת, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
לאחר שהסתיים מטח הטילים הראשון, ברחו קשת וחבריו ברכבם. במהלך המנוסה מחבלים ירו לעברם, קשת נפצע ברגלו ושני נפצעה קשה. הוא התקשר לאמבולנס וביקש עזרה. הטלפון למד"א היה בעיקול של מפלסים, מאותו אזור התקשר קשת לחברים שנסעו אחריהם כדי להזהיר אותם, ואמר להם לנסוע לכיוון השני. החברים אכן פנו פניית פרסה וחייהם ניצלו.
בהמשך עלה קשת על רכב עם עוד ארבעה אנשים. מתחת לגשר בצומת שער הנגב, המכונה בפי המקומיים צומת הקשתות, הם נתקלו בחוליית מחבלים שהתקרבה אליהם ושאלה אם יש ברשותם נשקים. משענו בשלילה ירו בהם המחבלים למוות, מטווח אפס.
בתחילה קשת נחשב נעדר, רק לאחר חמישה ימים ארוכים של חרדה ואימה נמסרה למשפחתו הבשורה הקשה שנרצח.
המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה, בהם גם שני ואוריון חבריו של קשת.
קשת קסרוטי כלפה נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן עשרים ואחת. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ סמר. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.
על מצבתו נכתב טקסט ייחודי של נבואה שנקראת נבואת הקשת בענן, ושייכת לשבט ההופי: "יום יבוא ובני כל המינים והצבעים ילכו את דרך הלב, ידברו את שפת האדמה, יבינו את שפת השמיים, יחיו כחלק שלם במעגל הגדול של החיים ואז יבוא שלום."
לאחר מותו נמצאה בחדרו מחברת שבה כתב: "ביום שאני אתחיל את המסע בעולם הבא, אני אהיה מוכן לו. אני לא אקפוץ עליו אבל אני כן אהיה מוכן. תשמחו בשבילי שאני במקום שונה. זה בטח יבלבל בהתחלה, אבל דמיינו שטסתי לאיי חלומותיי ולא ארצה לחזור לעד."
אימו נטליה כתבה: "גשם, שיטפונות במדבר, כל אלה לא מנעו ממנו לצאת למסיבות האהובות עליו כל כך. כבר היו לו תכנונים לאחרי המסיבה. הוא תכנן לחזור לביתו בקיבוץ בערבה. קשת השתוקק להראות לחבריו את הקיבוץ, להתפאר בדיונות השופעות, במטע התמרים והרפת, דברים שמעולם לא ראו לפני כן. לאחר מכן תכננו לטייל בסיני...
קשת, כשמו כן הוא, אוסף של צבעים ואור. הוא חי בסמר, חי באשרם במדבר, בבית מעל בית כנסת בפלורנטין, חי בברזיל... וכל אותם אנשים, כולם פשוט היו פה. קיבוצניקים, היפים, קרחניסטים וסתם אנשים שכולם נגעו ברגע זה או אחר בחייו... קצוות מנוגדים וכולם יחד פה. בגינה. שותים יין, יושבים ליד המדורה שדולקת...הוא היה הכי יפה, הכי שובב, הכי ג’נטלמן, הכי מצחיק.
הגוף שלך, קשת יקירי, הפסיק לחיות באותו בוקר ארור. אבל אתה חי כל כך בתוך מיליוני אנשים. תאמין לי, אני יודעת. אני אמשיך להפיץ את האור שלך, את האהבה שלך, את החיוך העצום שלך עד נשימתי האחרונה. עד יכלו ימיי. ואז… אז ניפגש בכוכב הכחול." ("הכוכב הכחול" – סרט שהיה אהוב במיוחד על קשת).