קורות חיים
הילה, בתם של אודט ודוד אדוארד קיילין, נולדה בי"ח בתשרי תשמ"ג (05.10.1982) באשקלון. אחות לשי וליעד.
במהלך ילדותה נישאה אימה בשנית למוטי הר-לב, שגידל אותה כבת. מנישואים אלו נולדו אחיה למחצה אלון וקורל.
גדלה והתחנכה בראשון לציון. למדה בבית ספר יסודי "נווה חוף" ובהמשך בתיכון "עמית עמל". נערה יפת תואר, חייכנית ואהובה על הבריות.
בת מסורה להוריה ואחות אוהבת ותומכת באחיה ובאחיותיה.
בסיום לימודיה התגייסה לצבא ושירתה כנהגת ביחידת ממר"ם (מרכז המחשבים ומערכות המידע).
אחרי השחרור, פנתה ללימודים גבוהים בקריה האקדמית אונו. בסיומם קיבלה תעודת חשבת שכר בכירה, ועבדה בתחום.
בגיל 25 נישאה ובמשך השנים נולדו לבני הזוג ארבעה ילדים: ניתאי, ליאור, ליאם ובר. המשפחה התגוררה במזכרת בתיה. הילה הייתה אם מסורה לילדיה והרעיפה עליהם אהבה. כעבור שנים, התגרשה מבעלה.
היא עבדה כמנהלת לוגיסטיקה בחברת "טרמודן" ובהמשך בחברת "אקרשטיין", ובלטה כעובדת חרוצה ומוערכת.
בשעות הפנאי אהבה לשמוע מוזיקה, לרקוד ולבלות עם חברים. אישה אנרגטית ומלאת שמחת חיים שהפיצה אור ואהבה. סיפרו חבריה: "כך היו חייך וכך היה מותך, הכול בהילוך גבוה (אין אפור). כמה שאהבת את החיים, את השמחה וכמובן את המוזיקה שהניעה אותך". סיפרה חברתה טלי: "כמה שאהבת את החיים, לרקוד לצחוק וליהנות".
הילה היטיבה לתמצת את חייה במשפט שפרסמה ברשתות: "זכרו לאהוב את החיים, עם ימי השמש, הימים המעוננים וסופות הרעמים. אלה החיים ויש ליהנות מהם מכל רגע".
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
הילה נסעה באותו סוף שבוע עם חברים לפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים כדי לחגוג את יום הולדתה, ועם עוד כשלושת-אלפים מבלים רקדה ושמחה.
עם תחילת מתקפת המחבלים, יצרה קשר עם משפחתה וסיפרה על מה שאירע. לאחר מכן נותק הקשר עמה. היא הוגדרה נעדרת וכעבור כמה ימים קיבלה משפחתה את הבשורה הקשה.
בפסטיבל המוזיקה נרצחו למעלה מ-380 מבלים, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.
הילה קיילין נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 41. הובאה למנוחות בבית העלמין במזכרת בתיה. הותירה אחריה ארבעה ילדים, הורים, שתי אחיות ושני אחים.
על מצבתה כתבו אוהביה: "עֹז והדר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק ליום אחרון" (משלי ל"א, כ"ה) ואת המשפט שהלכה לאורו: "אהבו את החיים".
כתבה אימה אודט: "הילה היפה שלי, הפרח הכי מיוחד בעולם, לא נתפס שלא תבואי יותר הביתה, אוהבת אותך עד עמקי נשמתי. מצחיקה, שובבה, נפש חופשיה. תדעי שאני דואגת לילדים שלך ומבטיחה שאת תתגאי בהם, תשמרי עליהם מלמעלה ועל כל המשפחה, האחים האחיות, הגיסות והאחיינים שלך. מתגעגעת אליך מאוד. אמא שלך".
אחותה ליעד כתבה: "כולם מדברים עלייך פה ללא הפסקה. כולם מדברים כאילו את פה. הילה את כל כך חסרה לי (למרות או בגלל ששיגעת אותי כל הזמן). אוהבת אותך לנצח, אחותך הגדולה".
חברתה אילה כתבה: "היפה בנשים שלי, לוחמת אמיתית... 40 שנה של חברות, החצי השני שלי... השארת לי חור עמוק בלב שאין אף אחת שיכולה למלא אותו".
כתבה חברתה סיון: "הלכת ככה כמו שהיית בחיים, לא אוהבת פרדות!"
כתב ניקו, חברה: "את היית הלב שלי מאמי... והלב מסרב לעכל, להכיל ובכלל להאמין שלא אשמע עוד את הקול החצי צרוד חצי חושני שלך... צר לי שרק אחרי מותך אני יכול לומר לך שאת היית אהבת חיי".
משפחתה של הילה יזמה הכנסת ספר תורה לבית כנסת לעילוי נשמתה.