עידו פרץ ז''ל

קורות חיים

עידו, בנם של אוסנת וערן פרץ, נולד ברמת גן ביום י"ד בשבט תשס"א (07.02.2001). ילד שני במשפחה, אח של עדן.

בין האחים שרר קשר מיוחד. הם היו אחים בלב ובנפש. עידו העריץ את אחיו הגדול ועדן גונן על אחיו הקטן.

עידו גדל ברמת גן והתחנך בה - בבית הספר היסודי "מורדי הגטאות" ובתיכון "בליך". נער צנוע, רודף צדק ובעל חמלה רבה לכל אחד, ובמיוחד לדחויים חברתית. כשבכיתתו היה ילד שסבל מהתנכלויות ומהחרמות, עידו הבטיח לו "אני דווקא אהיה חבר שלך". הוא סירב להשתתף במשחקים שבהם לא הסכימו לשתף את הילד, וגונן עליו מכיתה ב' עד כיתה ח'.

צמח להיות צעיר גבוה ויפה תואר. כבר בגיל 15 מצא את אהבת חייו - בת כיתתו בר לניאדו. בשמונה השנים שלהם ביחד אהבתם פרחה והתעצמה.

הוא אהב ספורט, במיוחד כדורגל, והוריו סיפרו שהיה המכדרר הכי טוב בתיכון "בליך" – עד שקרע את הרצועה בברך. כאוהד מושבע של קבוצת "מכבי תל אביב" בכדורגל, היה מגיע בקביעות למשחקיהם.

לאחר סיום לימודיו התגייס לצבא ושירת בחיל הים על ספינת הטילים המבצעית "אח"י להב", בה תקדם לתפקיד סגן לוחמים – התפקיד הבכיר ביותר בספינה לחייל שאינו קצין. בחירתו לתפקיד זה העידה על איכויותיו החברתיות והמקצועיות, שקידמו אותו יותר ויותר במעלה ההסמכות בספינה. במסגרת תפקידו היווה גשר בין החיילים לבין המפקדים, השתתף בישיבות סגל והייתה לו גישה ישירה לכל המפקדים ואנשי הצוות בספינה, שעליה נחשב לדמות נערצת.

גם שם הוא הפגין את דאגתו לזולת. חייל שהרגיש מורחק חברתית סיפר להוריו: "אני לא מאמין שעידו בחר בי להיות חבר שלו", וחיילים חדשים בספינה סיפרו שעידו, שכבר היה ותיק, הקל עליהם את התאקלמותם. קצין סיפר שתקופת וירוס הקורונה, שהתפשט בעולם מסוף 2019, הייתה מדכדכת בספינה, ולכן הרימו שם פרויקט עידוד שעידו נבחר להוביל.

חברו לשירות סיפר על רגע קטן לכאורה שאפיין את עידו: "כשחיכיתי בתור לאוכל אחרי יום מאוד ארוך בספינה... כולם היו כל כך שפוכים שלאף אחד לא הייתה סבלנות. דוחפים ועוקפים בתור כדי לסיים לאכול כמה שיותר מהר ולטוס למיטה. ואז אני זוכר במעורפל את עידו פרץ, עם שליכטה של גריז על הפנים מעבודות של מנוען וחולצה קצת מלוכלכת... שמר על פאסון ונימוס ואפילו דפק לי חיוך על הסיטואציה ואיזה משפט מצחיק על איך כולם עומדים בתור".

לאחר שחרורו מהצבא עידו טייל בסיני והמשיך לאירופה ולאמריקה. במקסיקו הצטרפה אליו בר חברתו. כשחזר, התגורר בבית הוריו, עבד בחברת אבטחה ונהנה מפסק זמן לקראת תחילת חייו כבוגר.

ביום שישי 6 באוקטובר 2023 בערב עידו נסע עם חברו למסיבת ה"נובה" סמוך לקיבוץ רעים, שבה חגגו כ-3,000 איש. הוריו, שחזרו לביתם לאחר שבוע של חופשה בחו"ל, הגיעו לבית כמה שעות אחרי שיצא והחמיצו את הפגישה איתו. סיפרה אימו: "ניב תל צור, החבר הכי טוב של עידו, היה צייר והוא הקים תערוכה בסמוך לרעים. עידו לקח את האוטו הפרטי שלו כי לחברו לא היה, והלך לעזור לו להקים את התערוכה שלו... לפני כן עצרו במסיבה".

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

הוריו של עידו התעוררו מהאזעקות בשעה 6:30 בבוקר. האב ערן התקשר לעידו שענה לו: "אבא, אנחנו מתפנים מפה". בשיחתם הבאה השניים כבר נסעו על כביש 232 למושב מבטחים, כדי לשהות שם בממ"ד של משפחה מקומית שהזמינה אותם. בשעה 7:13 בבוקר הגיעו לצומת ישע-מבטחים, ושם ארבה להם חוליית מחבלים ורצחה אותם.

במשך יומיים עידו נחשב נעדר עד שהוא וניב נמצאו בתוך הרכב בצומת ישע -בטחים וגופותיהם חולצו וזוהו.

במסיבת ה"נובה" ליד קיבוץ רעים נרצחו למעלה מ-380 איש, ועשרות נחטפו לעזה.

עידו פרץ נרצח בצומת ישע-מבטחים, לשם הגיע מפסטיבל "נובה" סמוך לרעים, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בן 22 בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. הותיר אחריו הורים, אח וחברה.

על מצבתו כתבו אוהביו: "בן, אח, חבר ובן משפחה הכי טוב בעולם. יפה, טהור ואהוב. אוהבים וזוכרים אותך תמיד", והוסיפו את המוטו שלו מהשיר ״גשם״ של הראפר האהוב עליו וייב איש (אור שושנה): "אני טוב בדיוק כמו שאני".

אחיו עדן ספד לו: "מלאך שלי, כשהייתי קטן ביקשתי מאימא ואבא שיביאו לי אח במתנה ואז אתה נולדת. היית הילד הכי חמוד ויפה בעולם... הייתי אומר לאנשים שעידו זה אח שלי הקטן, אבל הוא לא באמת קטן. הוא יותר גבוה ממני. אתה היית מסתכל עליי מלמעלה בעיניים מעריצות ואני הייתי מרגיש לידך הקטן... כמה יפה אתה היית ותמים ורגיש... לא היית מסוגל אפילו לשקר את השקר הכי קטן, וכמו שתמיד אמרת לנו, זה מה שיש ורק את האמת אני אגיד. אצלי אין פוליטיקלי קורקט. איזה חתיך היית... תמיד דיברנו על זה שאתה קיבלת את הגנים הטובים...

היו לנו שיחות בלילה והיית מספר לי הכול ואני תמיד הייתי מבטיח לך שאני אסדר את הכול ואדאג לנו, והבטחתי לך גם כשלא היה לי מושג איך אני הולך לעשות את זה. אבל אתה תמיד אמרת לי 'אני סומך עליך אחי, אני יודע שתצליח' והאמנת בי. ואני ידעתי שאסור לי לאכזב אותך וזה מה שתמיד החזיק אותי .אני מצטער יפה שלי שלא יכולתי לשמור עליך מהרוע שלקח אותך".

כתב חברו אלעד: "מתגעגע אל האדם הטוב מטוב שהיית. אל ההומור, הרגישות והמלאך שהיית".

הראפר וייב איש שהגיע לנחם את המשפחה בשבעה, כתב על עידו את השיר "לאן", מנקודת מבטו של אחיו: "ובחיי על מה אנ'לא הייתי מוותר / כדי לשמוע אותך רק עוד פעם אחת מדבר... / רציתי לספר לך שאני לא אשכח בחיים מה שאמרת לי / לך עם החלום עד הסוף, אף פעם אל תפסיק... / יודע ש'תה לא רוצה לראות אותי נשאב לעצב שלא עובר... / חלמנו חלומות גדולים, אני אגשים אותם / אז עד שניפגש תשמור עליי משם".

גם ליעד חקק, חברו של עידו מהתיכון, כתב עליו שיר - "הריקוד האחרון", שמושר דרך עיניה של בת זוגו: "מאמי לא דיברנו כבר שבוע / ושוב תוקפים הפחד והגעגוע... / שלחת לי חולצה שלך למזכרת / הריח עוד נשאר ואני כל הזמן נזכרת / איך היית מחבק אותי בלילה, לא עוזב... / זוכר, חלמנו על דירה וכמה ילדים / עכשיו אתה לא פה ומי יגיד לי מה עושים... / את הריקוד שלך עוד לא סיימת אהובי / ובשמיים מלאכים שרים לך ולי / ולא נשאר לי כלום אז בינתיים בדמיון / אתה, אני, שמלה והריקוד האחרון".

הזמרת ניצן ברמי, מכרה של עדן, כתבה את השיר "מלאך שלי", שמבוסס על הספדו: "כשהייתי קטן ביקשתי מאימא ואבא שלי / שיביאו לי אח קטן במתנה / ואתה היית הכי יפה בשבילי / איך הגעת אליי ככה עם מנגינה".

משפחתו של הילד שעידו תמך בו בבית הספר, בעלת יקב, הוציאה מהדורה של יין לזכר עידו עם תמונתו ועם הכיתוב "אני טוב בדיוק כמו שאני".

חברת "נביעות" הוציאה לזכרו מהדורה מיוחדת של מים בטעם ענבים שעידו אהב במיוחד, טעם שאותו היה מכנה "המים של האל".

חברת "עלית" הוציאה לזכרו מהדורה מסחרית של קפה שחור, ומהדורה מוגבלת של כוסות קפה עם חבק סיליקון שעליו נכתב "טוב בדיוק כמו שאני".

בית חב״ד רמת גן הקים מיזם לזכרו של עידו: ״הקפה של עידו״ - עגלת קפה שתוצב בבית החולים בתל השומר במחלקת יולדות, לרווחת היולדות ובני המשפחה.

משפחתו הקימה לזכרו עמוד באינסטגרם.

בתיק של עידו נמצא ספר ובו סימנייה, שבעמוד שבו הייתה מונחת נכתב: "תחיו את החיים כי חיים רק פעם אחת". משפחתו וחבריו רואים במילים הללו את צוואתו של עידו, והם הפיצו אותן לזכרו עם טיפים נוספים שלו כמו: "אין דבר כזה אי אפשר", "תספרו עד חמש וקומו", "אתם טובים בדיוק כמו שאתם", "תמיד יש מה לעשות" ו"תהיו טובים".