קארינה פריטיקה ז''ל

קורות חיים

קארינה, בתם של סבטלנה ויבגני, נולדה ביום כ"א באדר א' תש"ס (27.02.2000) בפורטוגל.

כשהייתה ילדה הם עלו לארץ ונקלטו יפה. אימה סיפרה כי הייתה ילדה שמפיצה אור – "תמיד זוהרת ומחייכת, הייתה אופטימית, אהבה לעזור, להוביל ולשמח אנשים."

הילדה היפהפייה עם השיער הבהיר והגולש אהבה לרקוד ולהיות בתנועה. כבר מגיל ארבע החלה להתאמן בהתעמלות אומנותית במועדון "מכבי פתח תקווה", בשנים הבאות הגיעה להישגים יפים בתחרויות הארציות והפכה לספורטאית מצטיינת בהתעמלות אומנותית. היא אהבה ללבוש את מדי הנבחרת וייצגה בגאווה את מדינת ישראל בתחרויות רבות ברחבי העולם. המאמנת שלה, נטשה אסמולוב, סיפרה: "קארינה הייתה ילדה איכותית, שכל הזמן חייכה. אני מכירה אותה כבר מגיל ארבע כשהגיעה להתאמן. היא הייתה בתקופה של בנות מאוד מוצלחות, שכל הזמן ניצחו בכל התחרויות... מתעמלת עם הרבה פוטנציאל. היה לה משמעת ומוסר עבודה, מצטיינת בהכול, חרוצה". בהמשך רקדה והדריכה ברשת המחול "תזוזה" שבראש העין.

כשהייתה בת שמונה הכירה אימה את נורברט נורמן גולדשטיין, שמאז היה שותף נאמן בגידול קארינה באהבה רבה.

קארינה למדה בבית הספר היסודי "נווה דליה" שבראש העין. הייתה תלמידה טובה ואהובה ומשם המשיכה ל"תיכון בגין" השש-שנתי שבעיר. הייתה פעילה ומדריכה בתנועת "הצופים".

חבריה הרבים אהבו אותה, בין היתר, בזכות שמחת החיים שלה ורגישותה. החברות עבורה הייתה ערך עליון והיא ידעה להיות חברה טובה, קשובה ומכילה.

כשהתגייסה לצבא שירתה כלוחמת מעברים, וכשהשתחררה תכננה לעבוד כדי שיהיה לה מספיק כסף להגשים חלום - לטוס עם חברתה מאיה חיים לדרום אמריקה, וללמוד באוניברסיטת אריאל. היא ומאיה מצאו עבודה כמלצריות במסעדת "מנא" התל אביבית, ולמרות הנסיעות הארוכות לתל אביב ובחזרה, נהנו מהאווירה, מהחוויות ומהקשר החם עם הצוות.

הטיול תוכנן לנובמבר 2023 אך קודם לכן, רצו לפתוח את חגיגות טרום-הטיול שלהן בפסטיבל ה"סופרנובה".

ביום שישי, ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, נסעו קארינה ומאיה לפסטיבל ה"סופרנובה" - מסיבת טבע ליד קיבוץ רעים. הן בילו במקום עם עוד כ-3,000 חוגגים. בארבע וחצי לפנות בוקר שלחו תמונות ועדכונים מהמסיבה לקבוצת הוואטסאפ של המסעדה, כשהן שמחות ונהנות.

לאחר כשעתיים, ביום שבת, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

לאחר מטח הטילים נפסקה המוזיקה וזמן קצר לאחר מכן החל ירי על המשתתפים.

בשעה 6:30 בבוקר התקשרה קארינה ואמרה שיש יריות והן מנסות למצוא מקום בטוח, ביקשה מאימה לא לדאוג כי הכול יהיה בסדר. מעט אחר כך קארינה ומאיה נקלעו למארב של מחבלים בצומת כביש 232 וכביש 242. שתיהן הוגדרו כנעדרות במשך שלושה ימים ולאחריהם הגיעה הבשורה הנוראה שנרצחו.

המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה.

קארינה פריטיקה נרצחה על ידי מחבלים בצומת כביש 232 וכביש 242, אחרי שבילתה בפסטיבל ה"נובה" באזור רעים, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת עשרים ושלוש. היא הובאה למנוחות בבית העלמין החדש באריאל. הותירה אחריה הורים, אחות - דניאלה ואח - רומן.

על מצבתה נחרטו המילים: "בליבי, בתוכי, בנשמתי". עוד נכתב על המצבה: "נרצחה בעודה חוגגת את החיים".; "כמוך לא היה, לפניך ואחריך, לא יקום כמוך". (מלכים א, ג, י"ב).

כתב נורברט נורמן, בן הזוג של האם: "נדמה שרק לפני מספר ימים חזרת מהעבודה עם חיוך רחב, חיבקת ונישקת, סיפרת על תוכניות, לימודים, עבודה, טיול עם חברים, וגם טיול שאת רוצה לארגן איתי ועם אימא. העולם שלנו כל כך לא צפוי. הכול פתאום ברגע מתהפך, הלכת ולא חזרת יחד עם עוד 1,200 נשמות. מה שהיה עד עכשיו לא יימשך, לא נשכח ולא נסלח. התחושה היא שמשהו בנשמה נשבר. האמונה שלי שהכול נעשה לטובה - נראית חסרת משמעות. אני יודע כי הדרך הטובה להתמודד עם קשיים היא להמשיך לחיות את החיים, עם הזיכרונות הטובים, עם הימים שהיו נפלאים. לקום מחדש ולחייך. כן, גם למען קארינוש. אך אנחנו עדיין לא מבינים איך לעשות זאת. איך אנחנו אמורים לשרוד בלי לפחות שיחה אחת איתך ביום, חיבוק חם ומילים חמות. סליחה שלא הצלחנו לשמור עלייך. 'כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך'."

שון, חברתן הטובה של קארינה ומאיה כתבה: ״פעם היינו שלישייה היום זה אני ושני קברים. אהובות שלי, האסימון מתחיל לרדת. מתחילה להבין שלא נתראה שוב, שלא נעבוד ביחד, שלא נחלום ביחד. הגעגוע מתחיל להכות, הכאב לא עובר ואני מבינה שגם לא יעבור, מנסה להבין איך החיים ממשיכים. היינו הכול אחת בשביל השנייה, הייתן לי העוגן, המקום הבטוח, המקום להתפרק, לצחוק, להנות מהחיים. הייתה לנו חברות נטולת אינטרסים, ידעתי שאיתכן זה עד הסוף. תודה על הזמן שזכיתי להיות לצידכן, תודה על מה שהספקנו, תודה שלימדתן אותי חברות אמת מהי. תודה על לילות בלי שינה ורגעים שלעולם לא אשכח. אומנם אתן לא פה פיזית אבל אתן מלוות אותי בכל נשימה. אני הולכת לישון במחשבה עליכן וקמה איתכן, ובלילה - הלילה זה הכי כיף, כי אתן מרגישות שוב אמיתיות. הלוואי וזה לא היה חלום! אני מתגעגעת, אני אתגעגע לנצח. מאיה, קארינה - פעם שלישייה תמיד שלישייה."

המוזיקאי לי בירן כתב וביצע את השיר "מלאכים" לזכר קארינה. מתוך השיר:

"רק עננים בשמיים שלך / רוח פרצים שלוקחת אותך / כשנמחק החיוך את רואה קצת הפוך / כי את לא כמו כולם. //

לאן נעלם הברק בעיניים / רואה בלרינה תולה נעליים / כמו תמיד גם עכשיו / לא עוזב לך את היד / נסתכל על הטוב."