דניאלה פטרנקו ז''ל

קורות חיים

דניאלה, בתם של אולגה ובוגדן, נולדה בחולון ביום כ"ט באדר ב' תש"ס (05.04.2000).

כשהייתה בת שבע נישאה אימה לרומן פורמן, שמאז גידל אותה כאב. לאולגה ורומן נולדו שני ילדים, אחים למחצה לדניאלה - איריס ואנטון.

גדלה והתחנכה בחיפה, למדה בבית הספר היסודי "דינור" ובבית הספר התיכון "עירוני ג'", בו השתייכה לכיתה המדעית.

כילדה למדה אמנות והתנסתה גם בריקוד, אבל מצאה את עצמה ופרחה במסגרת חוג אומנות הלחימה טאקוונדו, בו התמידה עד לבגרותה.

בגיל 15, החלה למלצר באחד המועדונים בחיפה. הייתה אהובה מאוד על עמיתיה ומנהליה, אף קודמה לתפקיד אחראית משמרת וניהלה את הצוות למשך תקופה.

לקראת גיוסה לצבא, חלמה לשרת בחיל עם הנעליים האדומות (חיל הצנחנים) וזכתה להגשים את חלומה. היא החלה בתפקיד מקפלת מצנחים ומהר מאוד מונתה לאחראית ומפקחת על כל המקפלות בבסיס. במסגרת השירות רכשה חברים רבים, עשתה קורס צניחה וזכתה לצנוח פעמיים.

לאחר השחרור טיילה במקומות שונים בעולם. במקביל, המשיכה להתמיד בלימודי הטאקוונדו, הגיעה לחגורה שחורה, עברה מבחן לשיפוט והוסמכה כשופטת בינלאומית בתחום. היא אף קיבלה אישור מפדרציית הטאקוונדו לשמש כמאמנת.

במשך תקופה שקלה להמשיך לקריירה ספורטיבית בענף אומנויות הלחימה, אך כשהתקבלה לעבודה כמזכירה בחברה לניהול פיננסים, גילתה עניין רב בתחום והבינה שזה הכיוון שבו היא רוצה להתפתח. באוקטובר 2023 הייתה אמורה להתחיל לימודי ניהול פיננסים ב"מכללה למנהל" בראשון לציון.

את בן זוגה, דניאל גולטמן, הכירה ב-2021 דרך חברים משותפים, המספרים שזו הייתה אהבה ממבט ראשון. השניים היו דומים מאוד זה לזו באופיים, במזגם הנעים ובגישתם לחיים, והיחסים שנרקמו ביניהם היו מרגשים, מלאי הרמוניה, נועם ודאגה הדדית.

הם עברו להתגורר יחד בראשון לציון, בבית הוריו של דניאל, וציפו להתחיל יחד את שנת הלימודים האקדמית.

דניאלה הייתה עדינה ונינוחה, ידעה להשיג את כל מה שרצתה, אך מעולם לא עשתה זאת בלחץ או באגרסיביות, אלא בנועם ועם חיוך. בכל מקום בו עבדה ואליו הגיעה, כולם נהנו לשהות במחיצתה. היא ידעה לתת תחושה טובה לכל מי שנמצא סביבה, וזכתה להערכה ולאהבה רבה.

הדאגה לאחר הייתה דרך חיים עבורה. הייתה הראשונה לתת יד ולעזור למשפחה ולחברים וסייעה להם, בין היתר, בפתרון סוגיות פיננסיות, על סמך הידע שרכשה בעבודתה.

בכל פעם שחזרה מחופשה בחו"ל, הרעיפה מתנות על בני משפחתה ובמיוחד על אחיה הקטנים, להם תמיד הקפידה להקדיש זמן ולא ויתרה על בילוי איתם בשום הזדמנות.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

בלילה שבין שישי לשבת, נסעה דניאלה יחד עם בן זוגה דניאל לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שנערך סמוך לקיבוץ רעים. במשך מספר שעות השניים רקדו ונהנו לצד כ-3,000 מבלים נוספים.

כשהחל מטח הרקטות והתברר כי מחבלים חדרו למתחם, החלו לברוח ולהסתתר בכל מקום מחבוא אפשרי. חברים שהיו עמם במסיבה וניצלו, סיפרו שבשלב מסוים דניאלה לא הצליחה להמשיך לרוץ, ודניאל נשאר איתה וגונן עליה בגופו. ב-8:50 בבוקר, התקשר דניאל לאמה של דניאלה ואמר לה שהם מתחבאים בבר, ליד חביות הבירה. אחרי שיחה זו, הקשר עם השניים נותק.

במשך ארבעה ימים לא ידעה משפחתה של דניאלה מה עלה בגורלה, ורק כשהגיעו למוקד המידע שנפתח לאיתור נעדרים, נמסרה להם ההודעה. גופתה של דניאלה נמצאה לצד גופתו של דניאל, בבר שבו התחבאו.

מאות ממשתתפי הפסטיבל נרצחו באותו בוקר על ידי מחבלי החמאס ועשרות נחטפו.

דניאלה פטרנקו נרצחה בפסטיבל "סופרנובה", סמוך לקיבוץ רעים, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בת 23 הייתה בהירצחה. הובאה למנוחות בבית העלמין בחיפה. הותירה אחריה הורים אחות ואח, סבים וסבתות וחברים רבים ואוהבים.

אימה, אולגה, כתבה: "יקירתי, בתי האהובה, בדיוק חודש עבר שבו אני חיה בלעדייך. האם אני חיה?... בלעדייך, החיים נעצרו. אין יותר ימים שמחים. אין אושר, כיף וחיוכים. הכול קפא בלעדייך והפך חשוך. אין יותר ימים בהירים, רק כאב ודמעות. אני עדיין לא מצליחה להתרגל למחשבה שאת לא פה, איתי. אני עדיין מרגישה כאילו יגיע סוף השבוע ואת תבואי אלי. תתקשרי ותאמרי לי 'אימא, תאספי אותי מהרכבת', וכמו תמיד אאסוף אותך בשמחה. במכונית תגידי לי: 'אימא, אני כל כך רעבה', וכמו תמיד, אני אתרברב כמה דברים טעימים מחכים לך בבית... כמה חבל שאלה רק זיכרונות. וכמה נפלא זה שיש משהו לזכור. לזכור כל יום איתך מיום היוולדך. נוחי בשלום ילדתי".

חברתה, סימה, כתבה: "דנדו שלי, הלב שורף מרוב כאב בכל שנייה מאז הבשורה, יפה שלי היה לי כל כך קשה לחשוב על המשפט הזה – תנוחי על משכבך בשלום, אני בטוחה שמפנקים אותך בקטע פסיכי בגן עדן, יש בך כל כך הרבה טוב, חמלה וטוהר שלפעמים היה נדמה שאת לא אנושית אלא מלאכית שמתהלכת בינינו.

הכרתי אותך כשהיית ילדונת בת 16 ותמיד היית כל כך בוגרת, אחראית, עצמאית ובו זמנית כזו שטותניקית, מצחיקה וספונטנית... היה בך הכול חוץ מרוע ושנאה. בחורה חזקה עם ראש על הכתפיים שקובעת מטרות ומשיגה אותן ובו זמנית לא מוותרת על הכיף בחיים, וכמה שהיית יודעת לעשות כיף וצחוקים... כל פעם היית באה עם סיפור מטורף אחר על איפה היית ומה עשית. תמיד עוזרת לכוווולם, תמיד מגנה על החלש והולכת לפי צדק ואמת, מחזקת ומרימה ברגעים קשים, מושלמת מבחוץ ופי מיליארד מבפנים".