קורות חיים
ניר, בן זקונים לטובה ועלי, ואח לאפרת, מיכל ותמר, נולד ביום י"ז בחשוון תשנ"ד (01.11.1993) בבאר שבע.
ניר גדל ביישוב עומר שבנגב ולמד בבית הספר היסודי "עומרים" ובתיכון "מקיף עומר". הוא אובחן כילד מחונן והשתתף אחת לשבוע במסגרת לימודית למחוננים.
ניר היה נער חברותי, פעיל בתנועת הנוער "נועם" מטעם התנועה הקונסרבטיבית של קהילת "מגן אברהם" בעומר, ובהמשך גם הדריך בתנועה. בזמנו הפנוי אהב לשחק כדורגל וכדורסל, וכשבגר הפך לאוהד מושבע של שתי קבוצות "הפועל תל אביב", בכדורגל ובכדורסל.
בנוסף לתחביביו, היה לו כישרון מוזיקלי והוא למד לנגן בגיטרה קלאסית בקונסרבטוריון בעומר. בהמשך עבר לנגינה בגיטרה אקוסטית וחשמלית. הייתה לו אהבה מיוחדת למוזיקה מודרנית על כל גווניה, והוא לא חדל לחקור זרמים שונים במוזיקה החל משנות ה-60' ועד לימינו.
ניר היה נער רגיש ונהג לכתוב לעצמו שירים והגיגים על חוויות משמעותיות בחייו. הוא היה קשור מאוד לסבו מאיר וסבתו אסתר שהתגוררו באותה החצר וליוו אותו מקרוב במהלך שנות ילדותו ונערותו. לאחר פטירתם תיאר את חוויות הזיכרון מביתם: "אני כאן כבר ימים עם הריח של הספרים הישנים והחורף הזה שנושם פנימה דרך תריסי עץ שלא יודע אם אני אוהב או לא, אבל מה שבטוח מכיר כבר שנים. והם שניהם פה מרחפים מעלי יותר מאי פעם זורמים דרכי באים והולכים, הם בעצם לא נעלמו לשום מקום כמו שאבא הבטיח, עכשיו אני רק מבין."
רק לאחר שנרצח גילתה המשפחה מאגר עשיר של שירים נפלאים והגיגים על צמתים חשובים בחייו.
בשנת 2012 התגייס ניר לצה"ל ושירת שירות קרבי במסגרת הנח"ל בגדוד 50. במסגרת שנת השירות האזרחית הוא עבד עם נוער בסיכון במפתן "אלון" בדרום תל אביב. ניר מצא נתיבים לליבם של בני הנוער באמצעות הוראת הגיטרה וחוויית המוזיקה שהיוו כלי טיפולי לטיפוח יכולותיהם והעצמת אישיותם. ניר שהיה אוזן קשבת עבורם סייע להם לפתור בעיות אישיות, ולאורך כל הדרך היה מעורב בחייהם ותמך בגיוסם לצה"ל.
במסגרת פעילות גרעין הנח"ל של תנועת "נועם" שהה בקיבוץ קטורה שבערבה ועבד בין היתר כאחראי חדר האוכל.
לאחר שחרורו הוא בחר להישאר לתקופה נוספת בקיבוץ קטורה והועסק כמנהל חדר האוכל. קסמו האישי ונוכחותו החמה השאירו חותם חזק בקרב משפחתו המאמצת ושאר חברי הקיבוץ.
כארבע שנים שהה בחו"ל ועבד במכירת מוצרים שונים. ניר, שאהב מאוד את התחום הטיפולי, נרשם ללימודי אמון אישי במרכז Animas במהלך שהייתו בברלין שבגרמניה וסיים את התואר בהצלחה.
בשנת 2022 חזר ניר מחו"ל ועבר לגור בתל אביב. הוא התקבל לעבודה כמנהל בצוות מכירות של חברת ההייטק TytoCare שפיתחה מכשיר לאבחון רפואי מרחוק. ניר הפגין כישורים מיוחדים בתחום השיווק וזכה להערכה רבה.
כשנה טרם האירוע הטרגי הכיר ניר את חברתו שי רגב. האהבה ביניהם פרחה מייד והתפתחה לקשר רציני ומשמעותי. בספטמבר 2023 עברו בני הזוג להתגורר בדירה משותפת בתל אביב ותכננו לחגוג במדריד את יום הולדתו ה-30 של ניר, אך אירועי השביעי באוקטובר קטעו את חלומותיהם.
ביום שבת לפנות בוקר, שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, השתתפו ניר, שי וחבריהם בפסטיבל המוסיקה "סופרנובה" שהתקיים ליד קיבוץ רעים. הם בילו במקום עם עוד כ-3,000 חוגגים.
בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
לאחר מטח הטילים נפסקה המוזיקה וזמן קצר לאחר מכן החל ירי על המשתתפים.
ניר התקשר בשעת הבוקר המוקדמת ודיווח על אזעקות צבע אדום ועל כוונתם להתפנות ממקום המסיבה ולחפש מחסה בקיבוץ גלאון (ביתם של החברים הקרובים ירדן וליהי). באותה שיחה אמר לאימו שהספיקו לקפל את כל הציוד ושכעת הם מנסים לצאת מהמקום אך היציאה פקוקה. הוא התכתב עם אחותו תמר ואז ניתק הקשר. ניר ושי הוגדרו כנעדרים. כשבוע לאחר מכן, הגיעה הידיעה המרה ששי נרצחה, ורק לאחר עשרה ימים נוספים של חרדה ואימה, הגיעה הבשורה הנוראה שגם ניר נרצח. מעדותם של החברים עלה שגופותיהם היו מוטלות בקרבה, תחת אותו השיח.
המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה.
ניר פורטי נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל ה"נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן עשרים ותשע. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בעומר.
המילים שמשפחתו חרטה על מצבתו מביאות את תמצית אישיותו: "רוח חופשית מפיצה אור וקסם, יפה תואר, לב נבון, אוהב אדם חבר אמת. מנגינת חייך נגדעה באיבה, דמותך תהלך לצידנו מאירה ומנחה."
לאחר שהובאו בני הזוג למנוחות, נמצאה בטלפון הנייד של שי אהובתו ברכה שהיא כתבה לכבוד יום הולדתו של ניר, שטרם הספיקה להעניק לו: "האיש שאזדקן לצידו עושה היום צעד משמעותי אל עבר העתיד שלנו וחוגג 30 שנה של שלמות. היקום, וגם אתם, לא יודעים אפילו איזה מלאך מסתובב פה בינינו. תודה על האהבה הכי גדולה שהלב שלי ידע, על הומור שהוא רק שלנו, על היכולת שלך להקשיב ולהכיל ועל אינטליגנציה רגשית בלתי מתפשרת. אתה שלמות הבריאה! לאף אחד אין אהבה גדולה כמו שלנו, אבל את זה רק אנחנו יודעים."
בהלווייתו של ניר נשא אביו דברי הספד צורבים: "ניר יקר מכול, עד כמה השתוקקתי לך! כמו אדם קדמון, ביקשתי לי בן ממשיך לשם פורטי. לא ידעתי את נפשי לבשורת הריון של רגע אחרון, ואתה פרצת לעולם מושלם – יפהפה, חכם.
לאחר שאותרת כילד מחונן, הסתובבתי כמו טווס, מעמיס עליך את נטל חלומותיי. אך אתה, כבר אז, נאחזת בחופש לבחור בדרך משלך. אפילו גור הכלבים דובי ז"ל, שהוענק לך כמתנת שוחד, לא הספיק כדי שתסכים להשתלב בבי"ס למחוננים של יום א'. עמדת על דעתך האופיינית, כי ניתוק מהמסגרת הבית-ספרית, ולו ליום אחד בשבוע, תפגע בך חברתית ותדביק לך תדמית של 'חנון'.
כבר אז הבנתי שתבחר תמיד את הדרך שלך; תזגזג, תתיישר, תיפול, תקום אבל לא תיכנע. אולי בעצם כמוני.
בחרת להיות מחונן בדרכך המיוחדת – כל הנוכחים פה הם עדות חיה לאין ספור גווניך. לך ולי הייתה המוזיקה, חלקת האלוהים המשותפת, מקום המפגש השמיימי בין אבא ובן. שם, על מצע של קסם, חלקנו סגנונות חוצי דורות, למדנו, הערכנו ואהבנו איש את רעהו.
בשנה האחרונה, סוף סוף ראינו אותך מאושר ונינוח - עם אהובתך שי רגב ז"ל בדירתכם המשותפת, עם מקום העבודה הייחודי TAYTO והשתלבותך יוצאת הדופן שם, בחוג 'אקרופוליס' לפילוסופיה, בספורט, איתנו ההורים ומה לא - וליבנו יוצא אליך.
ניר יקר מכול, עד כמה השתוקקתי לך! אבל מישהו דאג שתישאר פה לזמן שאול וקצוב של 30 שנה פחות 25 ימים בדיוק. שלא בטובתך תישאר צעיר לנצח.
עכשיו נותרה לנו רק הערגה אליך, שלא תשוב עוד לעולם, רחש לבן וכואב שהתחיל ביום 7 לאוקטובר 2023.
ארורה היד שלקחה אותך מאיתנו. לא יסלח ולא ימצא מנוח מי שהביא אותנו עד כה כשבאמתחתו רק שנאה, זחיחות, יהירות ורפיסות."
ניר ידע להיות חבר נאמן בכל עת ולשמר את ידידותו במעגלים נרחבים בארץ ובחו"ל. חברו הטוב מאז ימיהם בגרעין בקטורה, יהונתן להט, כתב: "הוא היה האדם הכי צ'ארמר, אהוב ונערץ שהכרתי בחיי אני לא מצליח לעכל את העובדה שהוא לא כאן. בכל לילה אני חולם על הרגע שבו אני מקבל את הבשורה שהוא מת, ותחושת הזעם משתלטת עליי מחדש. הזעם על כך שבמקום לחגוג לו יום הולדת 30, קברנו אותו, בכינו והרמנו כוסית לזכרו."
חברת ההייטק TytoCare, שבה עבד ניר, מנציחה את זכרו במגוון דרכים כמו הענקת מלגות ללימוד שיווק ומכירות והשתתפות במסיק הזיתים המשפחתי.
ניצן, אחותה של שי כתבה שיר לזכרם של שי וניר - "האנשים והפיות". הזמרת ליאור קקון שרה אותו לראשונה במסגרת פרויקט "שירים לזכרם" שהתקיים בתל אביב. את השיר ליווה קליפ מרגש עם תמונות וקטעי וידאו של בני הזוג.