קורות חיים
מאיה, בתם של אילה ואבי, נולדה ביום כ"ו בחשוון תשנ"ח (26.11.1997) בחיפה. אחות בכורה לאליה ולהללי.
מאיה, ילדת טבע יפה, גדלה והתחנכה ביישוב הקהילתי שמשית שבעמק יזרעאל. תמיד הפגינה דאגה ואכפתיות למשפחתה והייתה מסורה מאוד לאחיותיה הצעירות. בני משפחתה סיפרו כי "הייתה הכי אופטימית בעולם, לא התעסקה עם פוליטיקה וכל דבר שלילי אחר."
למדה בבית הספר היסודי "רעים" שביישוב ולאחר מכן עברה לתיכון השש-שנתי "העמק המערבי", שם למדה במגמת תיאטרון ופיתחה את החלום למשחק.
חבריה סיפרו שהייתה שוחרת שלום ואחווה, ראתה את הטוב בכל אדם ונמנעה ממריבות. תמיד חיפשה את ההרמוניה בסביבתה. בבגרות יוצאת דופן קיבלה את החיים כפי שהם, התמודדה עם קשיים בחיוך ובאצילות וידעה להמשיך הלאה, בלי משקעים או טינה.
מאיה הייתה פעילה מאוד מבחינה חברתית. הייתה חניכה בתנועת "הצופים" וכשבגרה הדריכה בתנועה.
היא רצתה להתגייס לקרבי ולעשות שירות משמעותי. כשהתגייסה לצבא הוצבה בפיקוד העורף בתפקיד קרבי, כלוחמת חילוץ והצלה. במהלך קורס מ"כים, מפקדי כיתה, נפצעה ולאחר תקופת החלמה ארוכה המשיכה בשירות בתפקיד פקידה פלוגתית. מאיה מילאה את תפקידה במסירות רבה ובמקצועיות.
עם שחרורה מהצבא החלה לעבוד במלצרות ומאוחר יותר עברה לתל אביב, כדי לנסות להגשים את חלומה להיות שחקנית. לאחר שלא התקבלה ללימודי משחק החליטה לנצל את ההזדמנות לגלות את עצמה ולחוות את החיים במלואם ונסעה לטיול הגדול בדרום אמריקה. מאיה החברותית, עם החיוך הכובש, נהנתה לגלות את העולם, לראות מקומות חדשים ותרבויות אחרות.
לאחר שחזרה מהטיול המשיכה בשגרת חייה והקפידה לשלב בהם גם הרבה הנאה. התחום החברתי היה מרכזי בחייה. היא בילתה עם החברים והחברות, וידעה להתחבר לכל אחד בצורה העמוקה ביותר. מאיה הייתה טובה בהבנה של נפש האדם ושימשה אוזן קשבת לחבריה. היא ידעה, באופן טבעי, איך לעזור לכל מי שפנה אליה ונתנה לכל אחד את ההרגשה כי היא החברה הכי טובה שלו.
מאיה אהבה לנצל כל רגע עד הסוף, לא נחה לרגע, בין מסיבות ומפגשים עם חברים אהבה לעשות ספורט ויוגה בים. היא נהגה לבלות את מרבית זמנה הפנוי בים, בהקפצת כדורים, שם הכירה את בן זוגה אביב (צוקי).
מאיה החליטה לעסוק בתחום הקולנוע שכל כך אהבה, ובשנת 2022 התחילה ללמוד לתואר ראשון בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה של אוניברסיטת תל אביב. ביום הראשון ללימודים, חבריה מספרים, אמרה בקול את מה שרובם חשבו בלב: "היא רצתה להיות במאית כדי שתלהק את עצמה כשחקנית".
באותה שנה עברה לגור קרוב לים יחד עם שותף, בר, וכלבת תחש ארוכת שיער שגידלו יחד – מרתה, אליה מאיה נקשרה ואהבה מאוד.
מאיה סיימה את השנה הראשונה ללימודים בהצלחה, והתקבלה למגמת הפקה. היא התרגשה מאוד להתחיל את השנה השנייה וכבר תכננה עם עידו, חברה הטוב מהלימודים, את מערכת השעות שלה, כדי שתחפוף למערכת שלו וכך יוכלו לבלות זמן רב יחד. באוניברסיטה נהגו לצחוק יחד ותקשרו ביניהם בשיחות שלמות ללא מילים - רק עם מבט בעיניים, ובטוויית חלומות לעתיד.
השיחות ללא מילים, שיחות בעיניים, היו מאפיין של מאיה, היו לה עיניים כחולות מהממות שדיברו ללא מילים.
כאשר תחום כלשהו היה חשוב למאיה, השקיעה מאמצים רבים כדי להיות הכי טובה בו. כך כשהחליטה שהיא רוצה ללמוד לנגן, החלה ללמוד לנגן על אורגן, לקחה שיעורים פרטיים וכמו כן שיעורי פיתוח קול. מאיה אהבה להאזין למוזיקה, לנגן ולשיר, לבלות ובעיקר לעשות שמח לעצמה ולכל הסובבים אותה.
בערב שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, נסעה יחד עם בן זוגה צוקי לחתונת אחותו, שם בילתה עד לפנות בוקר.
ביום שבת לפנות בוקר, שמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, בן זוגה נשאר בחתונה, וחבריה ליאור בר אור ורותם נוימן הגיעו לאסוף אותה לפסטיבל ה"נובה" שנערך בשדות קיבוץ רעים. מאיה אהבה לרקוד בפסטיבלי הטראנס, "ליד הרמקול השמאלי" כפי שחבריה מספרים. רק חודש לפני חזרה מפסטיבל ה"אוזורה" בהונגריה, וכבר היו לה כרטיסים לפסטיבל נוסף שבוע לאחר הנובה, אליו כבר לא הלכה.
בשעה 6:29 פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
בשעות הבוקר עוד לא הייתה הבנה של גודל האסון. תחילה חשבו מאיה וחבריה, ושאר מבלי המסיבה, כי מדובר “רק” בירי טילים, הם יצאו מאזור המסיבה והחליטו להיכנס למיגונית ליד שער הכניסה לקיבוץ רעים.
בשעה 7:50 מחבלים הגיעו למיגונית שמעבר לכביש מהמיגונית בה מאיה הייתה. כבר אז היא כנראה הבינה את הסיטואציה, כתבו בני המשפחה – "אנחנו כיום מבינים כי היא כנראה פשוט לא רצתה להדאיג את המשפחה, אותם אהבה מאוד. כך שבשעה 7:59 למרות שידעה כי המחבלים כבר עוד רגע מגיעים למיגונית שלה, כתבה לאביה הודעה מרגיעה: 'אל תדאגו, אני בסדר'. כזו מאיה הייתה – דאגה קודם כול לסובבים אותה ולמשפחתה בפרט. זו למעשה הייתה הפעם האחרונה ששמעו ממנה".
מאיה הוגדרה כנעדרת ורק לאחר ארבעה ימים ארוכים של מתח וחרדה, ביום רביעי אחה"צ, הגיעה אל המשפחה הבשורה הקשה שמאיה נרצחה. גם חברתה הטובה רותם נוימן נרצחה באותה מיגונית. חברה הטוב ליאור שרד את התופת.
המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 ממבלי ועובדי המסיבה, וחטפו כארבעים לרצועת עזה.
מאיה פודר נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל ה"נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת עשרים וחמש. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בזכרון יעקב. הותירה אחריה הורים ושתי אחיות.
על מצבתה נחרטו מילים מתוך אחד השירים האהובים על מאיה - "במרחק נגיעה מכאן": "בעולם מקביל, שם אנחנו אוהבים תמיד, במרחק נגיעה מכאן." (יזהר
משפחתה כתבה: "מרגיש כאילו באופן קצת לא הגיוני, המילים של השיר הזה נכתבו עלייך ובשבילך. הצלחת להביא את העולם המקביל הזה, שמדובר עליו בשיר, עולם שיש בו רק טוב, רק אהבה, שבו הלב אף פעם לא רגיל, לידי המציאות. בימים האחרונים אנחנו עומדים ומשתאים מהחיים שייצרת לעצמך, מסתכלים עליהם כאילו אנחנו צופים בסרט מהצד, ורק אומרים לעצמנו כולנו כמה צריך ללמוד ממך על איך לחיות חיים מלאים, ותחושת ההחמצה לא מניחה לרגע. מאיה שלנו, את באמת מרגישה במרחק נגיעה מכאן. הרי את כל כך פה, נמצאת בכולנו בנוכחות כל כך מלאה, גם מבלי שאת פה, בדרך שכל כך אופיינית לך".
אחותה הללי כתבה: "מאז שהייתי קטנה תמיד הערצתי אותך. את אחותי הגדולה, החזקה והכריזמטית, זו שלא נותנת דין וחשבון לאף אחד ותמיד משיגה את מה שאת רוצה עם העיניים הגדולות והיפות שלך, שפשוט אי אפשר לסרב להן... את היית האחות הגדולה הכי מגניבה, מוכשרת, מוצלחת ואני רציתי להיות כמוך... האנרגיות הטובות שלך יישארו איתי לעד."
חברתה הלל כתבה: "מרגישה שזכיתי להרגיש את החברות שלנו בשיא שלה. כמעט כל שיחה בינינו נגמרה במשפט 'אני אוהבת אותך'... לימדת אותי להקליל, לזרום, להיפתח, לחוות דברים חדשים... מאיה שלי, החיים לא יהיו אותו דבר בלעדייך. אוהבת אותך".
משפחתה וחבריה פועלים להנצחתה במספר דרכים.
חבריה הדפיסו חולצה, מדבקות וספרי תמונות לזכרה.
מלגות לימודים על שמה ניתנו על ידי אוניברסיטת תל אביב.
נכתבו שני שירים לזכרה. הראשון יצא במרץ 2024 בפרויקט "שירים לזכרם" בהפקת בן וויד – "מאיל'ה שלי". שיר נוסף נכתב והולחן על ידי דניאלה גרין, עובד על ידי מאי ספדיה, בהשראת ההספד של עידו גולן – "שיר למאיה". ניתן לשמוע את שניהם בשירותי המוזיקה השונים.
חברה הטוב יואב גור החליט להקים גינת להנצחת מאיה סמוך לבית המשפחה בזכרון יעקב, בעזרת חבריה, המשפחה והמועצה המקומית.
וסיפור עוגת הגזר האהובה על מאיה מונצח באתר "מתכון עם זיכרון".