יועד פאר הי"ד

קורות חיים

יועד, בנם של טלי ודוד, נולד ביום א' בתשרי תשס"ג (07.09.2002) בירושלים. אח לשחר וליותם.

הוא גדל והתחנך בירושלים. למד בבית הספר היסודי 'יאנוש קורצ'אק' ובתיכון 'הגימנסיה העברית בירושלים'.

אימו, טלי, סיפרה שהדבר שהכי אפיין את יועד הוא היותו 'איש של אנשים': "הוא אהב אנשים באשר הם, והם מאוד אהבו אותו. הוא היה מסור למשפחתו והיה חבר אמת ושומר סודם של אנשים רבים. היו לו חברים רבים, מכל מסגרת ומקום במהלך חייו. הוא היה מצחיק עם חוש הומור וציניות מתפרצת, וידע להיות רגיש ואמפתי במצבים רגישים."

יועד אהב את החיים ואהב לחיות אותם במלואם. הוא העריך אוכל טוב ומאוד אהב לטייל בארץ ובעולם. כמדריך של"ח צעיר ליווה טיולים בתיכון הגימנסיה, ואפילו הספיק להגשים את חלומו הגדול לראות את הזוהר הצפוני בלפלנד ולרכוב על אופנועי שלג. הוא מאוד אהב מוזיקה, מכל מיני סגנונות, ובמקלחת אהב במיוחד לסלסל מזרחית בקולי קולות. יועד היה סקרן ומצחיק עם חוש הומור מושחז, ותמיד מוקף בחברים. היה כיף להיות בחברתו בכל מצב, בגלל שהוא נתן לכל מי שבחברתו תחושה מאוד מיוחדת וטובה. היה לו תחביב מיוחד של איסוף זוגות נעליים. הוא אהב מאוד נעליים והיו לו עשרות זוגות שנראים די דומה, "אך זאת אף פעם לא הייתה סיבה עבורו להפסיק לקנות..." סיפרה אימו בחיוך.

יועד נלחם ולא ויתר עד שהצליח להעלות את הפרופיל הצבאי שלו כך שיוכל להתגייס לשירות קרבי משמעותי. לקראת גיוסו לצבא הוא התאמן בקבוצת Xpert - קבוצת ספורט לאימוני כושר קרבי. כשהתגייס לצבא שובץ לחיל רגלים, לחטיבת הנח"ל, ושירת כלוחם. השתחרר משירותו הצבאי באוגוסט 2023, חודשיים לפני הירצחו.

לאחר שחרורו החל לתכנן את עתידו, ובינתיים הקדיש את הזמן לעבודה, לאימונים בחדר כושר ולמפגשים עם חבריו. הוא תכנן לצאת ל'טיול הגדול' ולחזור ללימודי משפטים ומנהל עסקים.

ביום שישי, ערב שמחת תורה, כ"א בתשרי תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, יועד ומשפחתו נהנו מאוד בארוחת חג משפחתית. הוא היה מאושר ויצא מהבית בחיוך ובחיבוק גדול. מאוחר יותר, בלילה, הוא נסע עם שלושה חברים מירושלים לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שהתקיים בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו לשם לפנות בוקר הם רקדו ונהנו עם כ-3,000 חוגגים.

לאחר שעות ספורות, ביום שבת 7 באוקטובר 2023, בשעה 6:29 בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות. זאת לאחר שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו מאות ישראלים לרצועת עזה – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

עם פרוץ מתקפת הטילים, יועד וחבריו ברחו במכונית ממתחם פסטיבל ה"סופרנובה" והגיעו למיגונית הסמוכה לקיבוץ רעים. המיגונית הותקפה על ידי מחבלים, תחילה ברימונים ואחר כך בירי.

כשהמחבלים החלו במתקפת הרימונים על המיגונית, יועד פעל בגבורה, סוכך בגופו על חברתו הטובה וכך הציל את חייה. הוא נפצע תחילה מהרימונים ואחר כך מירי, ומתוך הפרטים שהצליחה משפחתו לאסוף - בסביבות 8:30 בבוקר כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), הוא נשם את נשימותיו האחרונות.

למיגונית זו ליד קיבוץ רעים הגיעו בסה"כ 27 מבלים מה"סופרנובה". 16 מהם נרצחו, ארבעה נחטפו לרצועת עזה ורק שבעה שרדו את התופת.

במהלך כל בוקר ויום המתקפה האכזרית משפחתו של יועד ניסתה ליצור עימו קשר ללא הצלחה וללא כל ידיעה על מצבו. בתום שלושה ימים ממושכים של חיפושים נואשים, חרדה ואימה נמסרה למשפחתו הבשורה הקשה שנרצח.

יועד פאר היה בן 21 בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין במושב נס הרים. הותיר אחריו הורים, אחות ואח.

אימו טלי כתבה: "יועד נולד ביום שבת, א' ראש השנה תשס"ג, ונרצח בגיל עשרים ואחת, ביום שבת, שמחת תורה תשפ"ד. אומרים שהשמיים הם הגבול אבל הדרך צריכה להיות דרך ארץ – וזה כל כך נכון לגבי יועדי. הוא היה 'מֶענְטְשׁ'. בן אדם ערכי וחכם, בעל יכולת מופלאה של אהבה וקבלת האחר ללא תנאי. היו בו נדיבות וחמלה, והוא היה תמיד נכון לוותר על טובתו האישית ולהירתם לעזרת האחר. כך היה בחייו וכך היה גם בשעותיו האחרונות, שלמרות שהיו כאוטיות ומפחידות, הוא פעל בגבורה והציל את חייה של חברתו."

אחד מחבריו כתב: "לעולם לא אשכח את החיוביות שהבאת איתך לכל מקום שאליו הגעת, את האור שהבאת, והדוגמה שהיית. גיבור אמיתי. ה' יקום דמך."

חברים מהצבא כתבו: "יועדי שלנו, כמה אוהבים ומתגעגעים אליך. לא יכולים להכיל את הכאב הענק בלב. החברים מהגדוד שכל כך אהבת."

להנצחתו, משפחתו הפיקה ספר 'מכתבים ליועדי' בו כותבים לו אוהביו וחבריו מכתבי פרידה. בסרטון שהופק על ידי תיכון 'הגימנסיה העברית בירושלים' מספרת אימו טלי את סיפור חייו וגבורתו.

משפחתו נפרדה:

"דידי שלנו,

אהוב ליבנו ומשוש נפשנו,

החותם העמוק שהשארת טבוע בנשמתנו.

אנחנו כל כך אוהבים אותך ולא מפסיקים להתגעגע.

צחוקך יתגלגל איתנו לנצח.

אתה בליבנו תמיד ולתמיד."