קורות חיים
צורי, בנם של איילת איתיאל ודודי סעידי, נולד בו' בשבט תשנ"ה (07.01.1995) במושב גן הדרום. אח למיה.
גדל והתחנך במושב גן הדרום הסמוך לאשדוד. למד בבית ספר יסודי אזורי "גדרות" במושב עשרת. ילד יפה תואר, חייכן וחברותי שאהב את הטבע ואת האדמה. כבר בצעירותו הפגין טוב לב ורגישות יוצאת דופן לזולת. סיפרה אימו איילת: "צורי לא היה מסוגל לראות לידו אדם שחסר לו משהו. כבר בהיותו ילד בגינת השעשועים, אם ראה אדם יושב בדד על ספסל, אף אם לא היה לצורי שום היכרות מקדימה אתו, מיד רץ לשוחח אתו, להפיג את בדידותו. תכונה זו ליוותה אותו לאורך כל חייו". בהמשך, למד בתיכון אזורי מקיף ע"ש י"ח ברנר בקיבוץ גבעת ברנר.
בסיום לימודיו התגייס לצבא ושירת כמפעיל דחפור 9D ביחידת ציוד מכני הנדסי (צמ"ה) בחיל ההנדסה.
אחרי השחרור טייל עם אביעד הלוי, בן המושב שהיה חברו הטוב מאז ילדותם, בהודו, ובהמשך טייל עם חברים בדרום אמריקה. כתב חבר: "טיילנו יחד בחו"ל... הכרתי אותך מעט אבל במעט הזה היינו מאוד מאוד קרובים! שיחות עמוקות, צחוק, היית בן אדם של חופש... רואה את החופש וחי את החופש במלוא מובן המילה. היית אדם מיוחד, רגוע ושלו".
צורי אהב לעבוד במשק המשפחתי וחלם להיות אגרונום. הוא למד תואר ראשון במדעי הצמח ברחובות, בפקולטה לחקלאות מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית. כתב מרצה מהפקולטה: "צור היה חכם, מצחיק ותמיד רצה לעזור לחבריו הסטודנטים בכיתה. כאשר אתגרנו את הסטודנטים בשאלות הוא בין היחידים שידע את התשובות והסביר אותן בצורה מדהימה". כסטודנט תמך בצעירים הסובלים מקשיי קליטה.
כשסיים את לימודיו עבד במשק יחד עם אביו ותכנן לפתוח בוסתן ויקב. סיפרה אחותו מיה: "צורי חלם לעשות הרבה דברים גדולים ויפים במשק במושב, דברים טובים לבריאות ולסביבה, לחגוג את החיים, לרקוד ולשמוח, כמו שהוא האמין שצריך לחיות".
בשנת 2016 פגש את אמבר, שהפכה עד מהרה להיות בת זוגו. האהבה ביניהם פרחה. הם גרו יחד במשק, תכננו לנסוע לאוסטרליה ולאחר מכן להקים משפחה.
צורי היה בן מסור להוריו ואח אוהב לאחותו. הכול הכירוהו כאדם שכולו נתינה ונכון תמיד לעזור. כל מי שפגש אותו זכה לחיוך מאיר, מילה טובה, עזרה קטנה או גדולה. הוא ידע להעניק לאדם מולו את התחושה שיש מי שדואג, עוזר, ובעיקר יש מי שמקשיב. סיפרה אמבר בת זוגו: "צורי – שכל כך אהב לתת, ידע גם איך לתת. הוא ידע לתת בלי להפוך את השני לנתמך או לנזקק".
בלט כחבר טוב ונאמן. אימו סיפרה כי חברות הייתה עבורו ערך עליון: "הם היו חבורה מאוד מגובשת, חלקם הגדול ביחד עוד מהגן. לצורי היה מאוד חשוב לשמור על החבורה הזו... היה לו נורא חשוב שהם ייפגשו, לנהל איתם שיחות נפש".
כל חייו היה אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה" ויחד עם חבריו הלך למשחקים.
בשעות הפנאי אהב מסיבות, בילויים ופסטיבלים, ואף ארגן מסיבות במשק. עם זאת, היה גם אדם רוחני שהאמין בערכים יהודיים ולמד חוכמה יהודית.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
צורי נסע באותו סוף שבוע עם שני חבריו הטובים, אביעד הלוי ועמרי רם, לפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים ועם עוד כשלושת-אלפים איש רקדו ושמחו. עם תחילת המתקפה השלושה ניסו להימלט מהמקום. בעת המנוסה עמרי ואביעד נפצעו מירי, אך הם המשיכו לנסות לברוח עם הרכב וביקשו שיחלצו אותם. לאחר כמה שעות נותק הקשר עמם. שי ממושב גן הדרום נסע לחלצם לפי המיקום האחרון ששלחו, ושם מצא את צורי ושני חבריו ליד רכבם ללא רוח חיים.
בפסטיבל המוזיקה נרצחו למעלה מ-380 מבלים, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.
צורי סעידי נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן 28. הובא למנוחות בבית העלמין ביישובי גדרות. הותיר אחריו הורים, אחות ובת זוג.
על מצבתו כתבו אוהביו: "תודה עליך מלאך אהוב שלנו, האור הטוב שלך יישאר בליבנו לעד", ואת הפסוק "הצור תמים פָּעֳלוֹ כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עָוֶל צדיק וישר הוא" (דברים ל"ב, ד').
כתבה אמבר בת זוגו: "תמיד חשבתי לעצמי, איך יכול להיות שהגרלתי בן זוג כזה מושלם? נדמה לי כאילו היו לך רק מעלות. את כל חייך הקדשת לעשיית הטוב. תמיד נחוש לעזור, להפיץ אור, לאחד וליצור... אני אוהבת אותך, יפה תואר שלי, מבטיחה לך שאדאג שכולם ידעו כמה נעימה הייתה הדרך שלך בעולם הזה".
בת דודתו תהל, יחד עם חברה ארד, כתבו והלחינו שיר לזכרו: "שוב מוצאת את עצמי / בוהה בתמונה שלך/ רוצה להחזיר אותך הביתה/ שוב חוזרת בקול / על מה שהיית אומר / מודה על הזמן שקיבלנו איתך / אז סע רחוק / גלה נופים נסתרים / עוד ניפגש / צורי / אין עוד אחד כמוך / תשאיר לי עוד קצת ממך / צורי, מרגישה אותך / אתה נמצא בכל זריחה, בכל שקיעה / בחיים לידך / הכול אפשרי תמיד / הגשמת לה חלומות, כמעט את כולם / נשארנו כאן / כל בוקר קמים עם החור הזה בלב". השיר ניתן להאזנה ביוטיוב, בקליפ המלווה בתמונות רבות של צורי.
במסגרת פרויקט "אחים לנצח הופכים זיכרון למורשת" של עמותת "אחים לנפש" הוצאו לזכרו חוברת זיכרון, מערכי שיעור וחומרי למידה על ערך הנתינה שכה אפיין אותו.