הילי סולומון ז''ל

קורות חיים

הילי, בתם של מרגרט-מגי וברנרד, נולדה ביום ט"ו בחשוון תשנ"ז (28.10.1996) בהונג קונג. אחותן הצעירה של קרן-אור וטל.

המשפחה גרה אז בהונג קונג בשל עבודתו של אביה, ברנרד. אחותה, טל, סיפרה: "הילי נולדה כשהייתי בת שש, וכבר מאז ידעתי שיהיה בינינו קשר מיוחד, ידעתי שנהיה החברות הכי טובות... עברנו הרבה ממקום למקום ולכן מצאנו נחמה אחת בשנייה, היינו הדבר היחיד הקבוע בחיינו ותמיד יכולנו לפנות זו אל זו."

הילי הייתה ילדה יפה, רגישה ובוגרת שתמיד רצתה לשמח את משפחתה ואת אחיותיה. אחותה הבכורה, קרן-אור, סיפרה שמגיל ארבע הילי נהגה לשמור את דמי הכיס שלה וחיכתה לימי ההולדת של אחיותיה הגדולות כדי לקנות להן מתנה.

כשהייתה הילי בת 12 חזרה המשפחה לישראל והתמקמה בכפר יונה, הסמוכה לנתניה. הילי החלה להתאקלם ולמצוא את מקומה. היא עלתה לחטיבה ולתיכון המקומי, הכירה חברות וחברים חדשים, והחלה לגלות את האישיות המיוחדת של עצמה. הילי הייתה אהובה וחברותית ונהגה לייעץ לחבריה בכל נושא, בציניות ועם הומור משובח. בהמשך קראה את הספר "הסוד" והושפעה ממנו מאוד. מאז האמינה שיש גורל בעולם, הייתה תמיד אופטימית ועודדה את כולם לחשוב חיובי - שלמרות שהחיים מציבים בפנינו אתגרים, לא צריך להישאב לקושי אלא להתעלות מעליו.

לאחר סיום התיכון התגייסה לצבא ושירתה כלוחמת ביחידת הכלבנים "עוקץ".

בשנים שלאחר השחרור עבדה כמורה פרטית שנתנה שיעורי עזר. הילי הייתה מורה אכפתית וסבלנית, תמכה בתלמידים, עזרה להם להתקדם ולהצליח והייתה אהובה עליהם מאוד.

הילי אהבה מוזיקה וריקודים ובכל מקום שרקדה בו בלטה בריקוד העוצמתי שלה, והייתה האחרונה להישאר על הרחבה. היא הייתה "משוגעת על מסיבות ועל פסטיבלים", סיפרה אימה, מרגלית. "תמיד הייתה חוזרת עם מדליה של 'מלכת הרחבה'," סיפרה בחיוך, "ואם לא הייתה מדליה, היו מאלתרים לה משהו." הילי אספה בסלסלה מיוחדת את כל "מדליות הריקודים" שקיבלה במהלך החיים.

טל, אחותה, סיפרה: "מכיוון שהילי גדלה בסביבה גלובלית, תמיד קיבלה והכילה אנשים מתרבויות אחרות ומרקע שונה, היא אהבה גיוון, להכיר אנשים בעלי רקע אחר משלה, ואישיות שונה ואז היא התאהבה בסצנת הפסטיבלים, אהבה את העובדה שכל אחד שונה וייחודי. היא הרגישה אהובה בקהילה הענקית הזאת של אנשים מכל גווני הקשת ואז עלה לה הרעיון להפוך את זה לעסק משלה - מותג של בגדים ואביזרים עבור החוגגים במסיבות."

בחודשים האחרונים לחייה פעלה במרץ להקמת העסק, היא קראה לו בשם: "אשכרה", ניהלה וקידמה את העסק והחלה לייבא ולעצב בגדים ולמכור בדוכני פסטיבלים למיניהם. במהלך חול המועד סוכות תשפ"ד הקימה דוכן באחד הפסטיבלים במדבר. האווירה המשוחררת, האנשים שהכירה – גרמו לה ליהנות מכל רגע. היא כבר ראתה את החלום שלה מתחיל להתממש ותכננה בקפידה את הקמת אתר המותג. ההשקה של העסק נקבעה ל-20.10.2023.

במהלך שנת 2023 גם התאמנה ל"מיני מרתון". הילי הייתה חדורת מטרה, התמידה באימונים ורצתה להשיג, בכוח הרצון שאפיין אותה, גם את המטרה הזו.

ביום שישי, ערב שמחת תורה תשפ"ד, הילי הייתה בבית הוריה. היא לא הרגישה טוב והלכה לנוח. מאוחר יותר התקשרו חבריה הטובים, רועי ומפל, והציעו לה להצטרף אליהם לנסיעה לפסטיבל ה"סופרנובה" שבדרום, סמוך לקיבוץ רעים. הילי קיבלה החלטה ספונטנית, התארגנה ויצאה מהבית. כשהגיעה החבורה למקום, הם בילו ונהנו עם כ-3,000 חוגגים.

לאחר שעות ספורות, בשבת, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

ב-07:43 התקשרה הילי לאחותה טל, וסיפרה לה שהיא במסיבה, שהשיגה כרטיס רק ברגע האחרון ושהמצב לא טוב. הילי וחבריה נכנסו לתוך הרכב והחלו לנסוע. לאחר זמן קצר שוטרים אמרו להם לנטוש את הרכב ולברוח. בשלב הזה היא אמרה לאחותה: "טל, יש פצועים, יש הרוגים," אבל דאגה גם להרגיע, "אני בסדר, הצבא הכין אותי לזה." בשיחתה האחרונה עם טל, אמרה לה הילי שהם קרובים לאופקים, שאין לה כמעט סוללה בנייד והוסיפה: "אני אוהבת אותך". הילי וחבריה הסתתרו מתחת למכוניות שחנו בצד הדרך. מחבלים הגיעו אליהם וירו בהם. הילי וחברתה מפל אדם נרצחו, חברן רועי שרד.

הילי הוגדרה כנעדרת, ורק בתום שלושה ימים ארוכים של חרדה הגיעה אל המשפחה הבשורה הקשה שנרצחה.

המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה.

הילי סולומון נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל ה"נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת עשרים ושש. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בכפר יונה. הותירה אחריה הורים ושתי אחיות.

על מצבתה כתבו אוהביה: "I can't tell when the journey will end, but I know where to start", מהשיר "Wake me up" של היוצר Avicii.

עוד כתבו: "בחיוך כובש וכוח רצון מדהים, פרצת גבולות והגשמת חלומות רבים, הארת את הדרך בצחוק ובאהבה, חגגת את החיים, בליבך בערה להבה. אוהבים אותך לעד."

טל, אחותה כתבה: "אם יכולתי לתאר אותה במשפט אחד, הוא היה 'מיצתה את חייה במלואם'. עד כמה שזה נשמע קלישאה, זה מה שהוביל אותה לחיות את החיים שהיא חיה. היא באמת ניצלה כל רגע, וכך, בסופו של דבר מצאה את מותה."

חברתה כתבה: ״הילי הייתה קרן השמש שלנו, מחייכת, מרימה, מחבקת ואוהבת. אין אחד שהיה עובר לידה ולא נכבש בקסם שלה, מוקפת בסביבת חברים אוהבים.

תמיד דאגה להרים את כולנו, להתאחד, ולא לשכוח לשמוח, לזכור לחיות את הרגע.

היו לה חלומות גדולים, תמיד חשבה איך לצמוח ולהגיע הכי רחוק שרק אפשר... כל רצונה היה להפיץ שמחה וריקודים לאור זריחה.

אהובה שלי, לנצח תזרחי בלב שלי, ואנחנו נהיה פה להנציח אותך ולא להפסיק לספר את האור שהשארת לנו. אוהבת המון שיר."

במרץ 2024 במסגרת פרויקט "לבכות לכם", הזמר רן דנקר יצר עיבוד מיוחד המשלב את קולה והקדיש למשפחתה את השיר "מלכת הרחבה".

באפריל 2024 התקיים בכפר יונה, עיר מגוריה, מרוץ שנשא את שמה, בשיתוף עיריית כפר יונה. הוריה רצו שהילי תיזכר בשמחה ולא בעצב ולכן לאחר המרוץ התקיים אירוע חגיגי לזכרה, בסגנון מסיבת טבע עם מוזיקת טראנס וטכנו.

אחותה, קרן-אור בחרה להנציח את הילי בחווה שלה, החווה השיקומית להצלת בעלי חיים. היא פעלה להקמת מתחם טיפולי בחווה, לסיוע להלומי קרב. כתבה קרן-אור: "אי אפשר להחלים לגמרי מהכאב, אבל אפשר ללמוד לחיות לצידו."