שלומי (שלמה) סבידיה ז''ל

קורות חיים

שלומי (שלמה), בן אביבה ואליהו סבידיה, נולד בפתח תקווה בי"ד בכסלו תשמ"ו (26.11.1985). אח צעיר לג'ני.

גדל והתחנך בעיר הולדתו, למד בבית הספר היסודי "שיפר" ובחטיבת הביניים "אחד העם". כילד הרבה לקרוא ספרים, והתעניין בתולדות הדינוזאורים.

עם המעבר של המשפחה לגבעת שמואל בשנת 2000, שלומי המשיך לתיכון "בן צבי" בקריית אונו, ולמד לבגרות מורחבת בכימיה ומחשבים.

עם גיוסו לצה"ל בשנת 2004 עבר קורס נתמ"מ (ניהול תשתיות מערכות מחשב) ולאחר מכן שירת במערך הטכנולוגי 9900. במהלך שירותו נבחר להשתתף בפרויקט "תגלית", שבמסגרתו נפגש עם צעירים יהודים מכל העולם.

שלומי המשיך לשירות קבע ולאחר שחרורו ב-2008 התקבל ללימודים לתואר במדעי המחשב באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע.

במהלך לימודיו השתלב במשרת סטודנט בחברת Neebula, אשר לימים נרכשה על-ידי חברת מחשוב הענן האמריקאית Service Now. הוא המשיך להתפתח עם החברה החדשה ועבד במגוון תפקידי פיתוח כמהנדס בכיר וכארכיטקט. כחודש לאחר הירצחו היה אמור לעבור לתפקיד בכיר חדש שהותאם לכישוריו המקצועיים. שלומי האמין שהאחריות לצמיחה תלויה באמביציה אישית. הוא פעל לפי גישה זאת, הנחיל אותה לעמיתיו ותמך בפיתוחם האישי והמקצועי.

שלומי הקפיד למצות כל יום עד תומו ותחומי העניין שלו היו רבים, כאשר העיקרי והמוביל בהם - מוזיקה. הוא עסק רבות בתחום והיה בעל ידע עצום על שירים, הרכבים, זמרים וזמרות מכל הזמנים והסגנונות. כבר בגיל צעיר החל להתעניין במוזיקה ולחקור אותה. במהלך כיתות ב'-ג' למד לנגן על אורגן במסגרת חוג בבית הספר והשתתף בתחרות נגינה בקונסרבטוריון העירוני. בתיכון נהג לערוך טראקים של מוזיקת טראנס באמצעות תוכנת עריכה מיוחדת. בשנים שלאחר מכן למד באופן עצמאי לנגן על גיטרה אקוסטית וחשמלית. לימים התנסה גם בנגינה על יוקלילי ומפוחית, אך הגיטרה הייתה ונשארה כלי הנגינה המועדף עליו. כסמל לאהבתו למוזיקה בחר לקעקע על שכמו גיטרה הפורצת מתוך השכם עם ידיים מנגנות.

שלומי העריך מוזיקה טובה, הרבה להקשיב לה וללכת להופעות בארץ ובחו"ל. את אהבתו וגישתו למוזיקה חלק עם הסובבים אותו בכל הזדמנות שהייתה לו ואף ערך מדי פעם פלייליסטים (רשימות השמעה) עבור תוכניות רדיו שונות. הוא קיווה להפוך זאת לתחביב קבוע, אך משלא עלה בידו לעשות זאת, החל להפיץ באופן עצמאי את הפלייליסטים שערך בקרב מעגלי החברים השונים ובני משפחתו. טרם הירצחו הספיק לערוך 25 פלייליסטים: "מקווה שתיהנו, שתתרגשו ותעקבו אחרי הפלייליסטים שאני אפרסם מדי פעם", כתב בתחילת הדרך. החיבור העמוק של שלומי למוזיקה בא לידי ביטוי גם בכוח המרפא שהיה למוזיקה עבורו: "זו רשימה של שירים... שהיו חלק ממני, הביעו את הרגשות שלי. רגשות של משבר, של התחזקות, של כאב ושמחה" כתב על הפלייליסט השני ששחרר ב-2018.

בנוסף לאהבתו למוזיקה שלומי אהב לצלם ואהב ספורט. הוא הרבה לצפות בעיקר במשחקי כדורסל וכדורגל ולנתח אותם עם אביו וחבריו. אך שלומי לא הסתפק בצפייה בלבד. הוא הקפיד לשחק כדורסל פעמיים בשבוע בשתי קבוצות שונות והפך לשחקן כדורסל מנוסה. בכל הנוגע לצילום, הייתה לו עין אומנותית וכשרונית. הוא למד צילום באופן מקצועי ואהב להתנסות במידת התאורה, הפוקוס והצבע של התמונות אותן צילם. הוא הרבה לצלם תמונות נוף ולתפוס את יופיו של העולם דרך עדשת המצלמה.

בשנת 2019 נולד טום, בנו הבכור של שלומי ובשנת 2020 נולד בנו גבע. שלומי היה אב מסור, אוהב ועוטף לבניו שהיו בבת עיניו ומשוש חייו. הוא הקפיד על זמן משותף עימם, נהג לתעד את הרגעים המאושרים והרבה לדבר על בניו ועל אהבתו אליהם בפני משפחתו וחבריו. הוא הנחיל את אהבתו למוזיקה ולספורט לבניו. ביום ההולדת הרביעי של בנו טום רכש לו אורגן קטן כמתנת יום הולדת, בדיוק בדומה לזה שהיה לו כשהיה קטן. גם פרדי, כלבו האהוב של שלומי, היה חלק בלתי נפרד מחייו.

שלומי תפס את חוויותיו המקצועיות והאישיות כמקור ללמידה ולצמיחה. הוא היה חכם ושאפתן וחי את חייו בעשייה ובהתפתחות מתמדת. האמין בכוח של משפחה, חברות ואהבה, ניחן באהבת הזולת והתייצב לצד בני משפחה וחברים בכל עת שהיו זקוקים לו. לאחר הירצחו נודע למשפחתו שלמד רוסית, זאת כדי שיוכל לתקשר עם שכניו שלא ידעו לדבר עברית.

בשבת שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה 6:29 בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. באותו הזמן אלפי מחבלים חדרו את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלו במתקפה רצחנית על בסיסי צה"ל, תושבי הקיבוצים, המושבים והערים בנגב המערבי ועל משתתפי הפסטיבלים שהתקיימו באזור. באותו יום נרצחו מאות רבות של אזרחים, והחלה מלחמה.

שלומי, שהגיע לשמוע מוזיקה בפסטיבל המוזיקה Nova ברעים, נרצח באכזריות בעודו מנסה להימלט מהתופת ולחזור לילדיו. תחילה הוגדר כנעדר, וההודעה על הירצחו נמסרה למשפחתו רק שבוע ימים לאחר מתקפת הטרור.

בן 37 בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בסביון. הותיר שני בנים, הורים ואחות.

על מצבתו כתבו אוהביו את תמצית הווייתו: "למד את החיים, איש של אהבה ונתינה, נגע בלבבות רבים בדרכו המיוחדת". בנוסף נחרטו מילות שיר: "כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע" (שלמה ארצי, שדות של אירוסים) ולצידן תבליט של גיטרה, שכן כל שיר מזכיר את שלומי.

מידע נוסף על שלומי ניתן למצוא באתר האינטרנט https://www.shlomisividia.com