מאי נעים ז''ל

קורות חיים

מאי, בתם של ענת ועופר נעים, נולדה בא' בטבת תשנ"ט (20.12.1998) במושב גן חיים. אחות לשלי, טל ורן.

גדלה והתחנכה במושב גן חיים שבשרון. תינוקת יפיפייה שנולדה בנר שמיני של חנוכה והכניסה אור רב לחיי משפחתה.

למדה ב"בית חינוך עמי אסף" בבית ברל. חבריה מספרים על נערה טובת לב, חברותית, עם חיוך שובה לב, צחוק מתגלגל וניצוץ שובב בעיניים. חניכה בתנועת הנוער "האיחוד החקלאי".

בת מסורה להוריה ואחות אוהבת ותומכת לאחיה ולאחותה. סיפר אחיה טל: "האחות הכי טובה שיכולתי לבקש", שמחבקת חיבוק חזק ואוהב, שכיף לשוחח ולצחוק איתה. מאי הייתה קרובה במיוחד לסבה שלמה, שביתו סמוך אליהם במושב, ואהבה לעזור לו בבישולים לארוחות משפחתיות.

אחרי לימודיה התגייסה לצבא ושירתה במחלקת המודיעין של יחידת "דובדבן". עשתה לילות כימים וסייעה במבצעים רבים של היחידה המובחרת. מפקדיה סיפרו על בחורה חרוצה, ערכית ומלאת שמחת חיים שהובילה את המחלקה בפן האישי והמקצועי. חבריה ליחידה תיארו אותה כ"הדבק של המחלקה". כתב יניב: "שירתנו ביחד בצבא, אין מילים בודדות שיוכלו לתאר אותך כבן אדם, אבל אבחר בשמחת חיים אינסופית וחיוך כובש מאין כמותו... היית לב ענק וההשפעה שלך תלך עם מי שהכיר אותך לעוד הרבה שנים". גם בהמשך דרכה נשארה בקשר הדוק עם חבריה ליחידה.

כשהשתחררה, עבדה כמלצרית וכברמנית ונסעה לטיול הגדול בדרום אמריקה. חברים מספרים שהייתה נקודת האור שלהם בטיול, נגעה בליבם של רבים והותירה חותם בכל מי שפגשה. מאי חלמה לעשות קורס דיילות ולהמשיך לטייל בעולם.

צעירה רחבת לב ומלאת נתינה שסייעה לכל מי שזקוק לעזרה, החל מחברה בתיכון שסבלה מחרם, אם שחוותה דיכאון לאחר לידה ומאי סייעה לה, וכלה באישה בת שמונים שאיבדה את בעלה ומאי פגשה אותה במהלך השבעה, נקשרה אליה והקפידה לבוא ולבקר אותה גם בסיום ימי האבל. סיפרה אימה ענת: "ילדה מיוחדת מאוד, מלאת נתינה ועזרה. לכל אחד ואחת נתנה הרגשה שהוא או היא הכי מיוחדים עבורה, מקטן ועד גדול".

חברה טובה ונאמנה, אהובה על הבריות ומוקפת בחברים שפגשה בכל תחנות חייה. סיפר סבה שלמה: "היא הפיצה אור סביבה, כולם התאהבו בה, היא נתנה לכולם את ההרגשה שהם הכי חשובים בחיים שלה".

בשעות הפנאי אהבה לבלות עם חברים ולרקוד. ילדה של שמחה, אור וצחוק, הרוח החיה בכל מסיבה, שלא ניתן להתעלם משמחת החיים ומנוכחותה הכובשת.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

מאי נסעה באותו סוף שבוע עם לוטן אביר, חבר ילדות, לפסטיבל המוזיקה "נובה" ליד קיבוץ רעים ועם עוד כשלושת-אלפים מבלים רקדו ושמחו. עם תחילת מתקפת המחבלים השניים ניסו להימלט ותפסו מחסה במיגונית סמוך לקיבוץ בארי. מחבלים שהגיעו למיגונית ירו וזרקו לתוכה רימונים. מאי ולוטן נורו למוות ונמצאו מחובקים בתוך המיגונית.

בפסטיבל המוזיקה נרצחו למעלה מ-380 מבלים, וכארבעים ממשתתפי המסיבה נחטפו לרצועת עזה.

מאי נעים נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" ליד קיבוץ רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 24. הובאה למנוחות בבית העלמין בגן חיים. הותירה אחריה הורים, אחות ושני אחים.

על מצבתה ציטטו אוהביה מהשיר "בהלוויה שלי" שכתב נעם חורב: "תנצלו את היום שניתן עד הסוף, תצאו לטיול, תרדו אל החוף, תתחבקו כמו דובים, תגידו שטויות, תנו לי למות כמו שאהבתי לחיות".

אימה ענת כתבה: "מאי שלי, חיים שלי, אהבה שלי. איך אפשר להתחיל בכלל לכתוב לך הספד? זה לא הגיוני, זה לא נתפס, זה הדבר הכי מזעזע בעולם. הלב שלנו מדמם, לא יכול להכיל את הכאב הזה... אני רוצה להודות לך שהיית הבת שלי, ילדה מיוחדת שלי. תשלחי לנו את כל הכוחות שבעולם".

כתבה אחיה טל: ״אני מסרב להאמין, אני מדחיק ולא מעכל שלעולם לא אראה אותך שוב... את הלב שלי, ומילים לא יוכלו לתאר כמה אני אוהב אותך. את הוכחת לי שיש כזה דבר מושלם. היופי הפנימי והחיצוני, הנתינה האינסופית, הדאגה שלה והלב שלך הם הדבר הכי טהור שנוצר... בניתי לך מקדש בתוך הלב שלי, אוהב אותך אהבת נפש וכבר מתגעגע".

כתבה הילי בת דודתה: "החצי השני שלי, כל עולמי. השמים נפלו עליי. האוויר לנשימה שלי, הדבר הכי קרוב אליי בעולם הלך ממני... אני כותבת ומסרבת להאמין שזה אמיתי. מסרבת לחיות יום אחד בלעדייך. בלי החיוך שלך, האושר שלך והאור שאת מפיצה כי אני ואת זה ביחד... מאי שלי, אני לעולם לא אפסיק להנציח אותך, את לעולם חלק מהדם שלי. תנוחי מלאך שלי עם החיוך המלאכי שלך".

נוגה כתבה: "מלאכית לבנה שלנו, כמה את חסרה לנו... תודה שמש קטנה שהיית שם להראות לנו מהו אושר פשוט".

חברת המשפחה הזמרת אודיה אזולאי כתבה והלחינה את השיר "מלאכית לבנה" לזכרה של מאי, השיר ניתן להאזנה ברשת: "אני לא יודעת עלייך המון/ היית מטיילת הרבה בעולם/ רקדת את שיר החיים עד הסוף/ בכל הכוחות משמחת אותם/ אומרים שהיית מלאכית לבנה/ והיית מבשלת עם סבא המון/ והיית מסובבת ראשים/ וקינאו בך נשים/ תחייכי לי חיוך אחרון/ שלי אומרת שאת חסרה/ את מדברת ואיש לא שומע/ אני יודעת שאת לידה/ בחלומות עוד תבואי אליה/ רק תחייכי/ הרבה זמן לא שמעו אותך צוחקת/ הרבה זמן לא ראו אותך בוכה/ כי לא היית בוכה/ רק תרקדי/ ואם היית פה מה היית אומרת/ אולי שאת אוהבת חזרה/ שלא הייתה ברירה/ קראו לכם לחזור/ לאבא חזרה".

בעמותת "יד עזר לחבר" בחיפה נקראו אמבולנס ומרכז לוגיסטי של שמה של מאי, הם יתרמו להמשך קיום כמה מהערכים שאפיינו אותה - נתינה, עזרה לחלש וחברות.

המשפחה הקימה ומובילה מפעל הנצחה – "השפריריות של מאי". במסגרת זו הקימו, בין היתר, עמותה לאיתור בני ובנות מצווה המוכרים לשירותי הרווחה ושידם אינם משגת, וחוגגים איתם ועבורם את בר ובת המצווה שתמיד חלמו עליו.