רותם ניימן ז''ל

קורות חיים

רותם, בתם של ריקי ומיקי ניימן, נולדה ביום י"ב בסיוון תשנ"ח (06.06.1998). ילדה שנייה במשפחה, אחות קטנה לעומר, אחות גדולה למעין.

גדלה והתחנכה במושב כפר הס שבשרון. למדה בבית הספר היסודי "בין ההדרים" ובתיכון "קריית חינוך דרור", שניהם במועצה האזורית לב השרון. ילדה של אור, חום ואהבה, מלאת אופטימיות ומוקפת באין ספור חברים, בעלת לב רחב, עיניים טובות וחיוך גדול שנסוך תמידית על פניה.

כנערה, הייתה חניכה ומדריכה בתנועת הנוער של בני המושבים ואהבה מאוד את התנועה ואת תפקיד ההדרכה. עם סיום הלימודים התקבלה למכינה קדם-צבאית, מכינת שחר ניצן במסגרתה למדה, התנדבה והתפתחה, הכירה חברים ובעיקר נהנתה לגלות חוויות חדשות ועולמות לא מוכרים.

לאחר סיום המכינה התגייסה לצבא, לתפקיד מש"קית ת"ש (מפקדת שאינה קצינה לנושא תנאי שירות). היא שירתה בבסיס האימונים החטיבתי של הצנחנים, הייתה מש"קית ת"ש של יחידת "דובדבן" ופלוגת מפקדה. מילאה את תפקידה באהבה גדולה ועם המון נתינה, וזכתה לאהבה והערכה רבה מהחיילים ומהמפקדים.

"זכיתי לשרת איתך במשך שנה שלמה בבסיס", כתבה חברתה לשירות. "כל כך חכמה, שנונה, חברותית. פשוט אהובה על כולם. כל כך אהבת את החיים ותמיד עם חיוך על הפנים".

"היית השראה לכל מי שהיה סביבך", כתב נריה, חבר נוסף מתקופת הצבא. "לקחת אלייך לטיפול את החיילים הקשים ביותר. טיפלת בפלוגת המפקדה ברגישות ובמסירות אין קץ... אני לא אשכח שחיפשת לחיילת שלך אוכל בערב יום הזיכרון, כי היא שכחה שהכול נסגר מוקדם. כשהבנת שבאמת אין להשיג, הכנת לה אוכל אצלך בבית ונסעת יותר משעתיים כדי שלא תישאר רעבה.

"לקחת את מהות התפקיד שלך בשיא עוצמתו והטמעת אותו עמוק סביב כולנו... וכשאני לא הייתי בבסיס ידעתי שהחיילים שלי בידיים טובות. את כולם הכרת בשמותיהם ובסיפוריהם. כספים בלי סוף שהצלחת להשיג עבורם ואף אחד חוץ ממני וממך לא יודע עליהם. דאגת שלאף אחד לא יחסר כלום. שום דבר לא עניין אותך חוץ מלהעניק טוב לסביבה שלך".האחרי השחרור, עבדה וחסכה כסף, ונסעה לשלושה טיולים גדולים במזרח הרחוק, במרכז אמריקה ובדרום אמריקה. היא נהנתה לגלות עולם ולהכיר מקומות חדשים, וכהרגלה צירפה למעגל החברתי הרחב שלה שורה ארוכה של חברים נוספים.

כשחזרה לארץ, עברה לגור עם חברים בתל אביב והחלה ללמוד לתואר ראשון במדעי ההתנהגות ב"מכללה למינהל" בראשון לציון. רותם סיימה שנה ראשונה במכללה, מאוד אהבה את הלימודים ולא פחות חשוב, הכירה ועשתה עוד חברים חדשים. במקביל לכל עיסוקיה, הקפידה לתת מעצמה לקהילה והתנדבה בעמותה לסיוע לעיוורים.

רותם אהבה ים, מוזיקה, ריקודים וטיולים, הייתה חובבת גדולה של מתוקים וקינוחים ואהבה את חבריה אהבת אמת, אך מעל לכול, אהבה את משפחתה והייתה מחוברת מאוד להוריה ולאחיה.

בסתיו 2023 נסגרה מסעדת "שיינע" בה עבדה והיא החלה לעבוד במסעדת "מרלוזה" בשוק הכרמל. "היא הייתה בחורה מתוקה וחכמה, עם חיוך עדין, שובה לב ממש", סיפר דור, בעל המסעדה. "רצינית ואחראית, אבל גם קלילה, מגניבה ומלאה באנרגיה חיובית... לא קל למצוא אנשים שיתאימו למשפחה כל כך מגובשת ולצוות כל כך קטן. רותם התאימה לנו בול".

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ, חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

את ערב שמחת תורה חגגה רותם עם המשפחה במושב, ומאוחר יותר נסעה עם חברים לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה", שנערך סמוך לקיבוץ רעים.

מטח הרקטות קטע את המוזיקה שלצליליה רקדה לצד כ-3,000 מבלים נוספים. בחיפוש אחר מחסה קרוב, הגיעה למיגונית ברעים, ובשעה 7:00 בבוקר עדכנה את משפחתה על מיקומה. מאז נותק עמה הקשר. שלושה ימים לאחר מכן, התקבלה ההודעה כי נרצחה על ידי מחבלי החמאס.

באותו היום נרצחו מאות ממשתתפי הפסטיבל, ועשרות נוספים נחטפו.

רותם ניימן נרצחה במיגונית בקיבוץ רעים, סמוך למתחם פסטיבל המוזיקה "סופרנובה", ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בת 25 הייתה בהירצחה. הובאה למנוחות בבית העלמין תל מונד. הותירה אחריה הורים, שני אחים ומאות רבות של חברים אוהבים.

על מצבתה חקקה המשפחה את המילים: "מלאה בשמחת חיים וצחוק כובש, אוהבת ונאהבת, כנה ואמיתית. נתגעגע אל יופייך הפנימי והחיצוני, נלקחת לנו מוקדם מדי. רותם שלנו, לעולם תהיי בליבנו".

אביה, מיקי, כתב: "ערב לפני השביעי באוקטובר כולנו ישבנו לארוחת ערב אצלנו בבית ולקראת 22:00 כשאמרת שאת חוזרת לדירה בתל אביב, עומר ועדי סיפרו למעין ולך שהם בהריון. רותם שלי, לקח לך שנייה וחצי לבכות מאושר, לחבק ולקפוץ על הספה בבכי כל כך מרגש תוך כדי צעקות – 'יהיה לנו תינוק, יהיה לנו תינוק'.

"זה היה מטורף. זה כל כך את. האושר, ההתרגשות, האהבה, הפרגון, הכנות. כן, גם הבכי. 'יהיה לנו תינוק', לא להם יהיה תינוק. לנו יהיה, הוא של כולנו... הייתי ונשארתי האבא הכי גאה בך בעולם, רותם הבת המופלאה שלי".

"הנוכחות שלך הייתה שקטה אבל כל כך עוצמתית", כתבה שירן, חברתה, "לא אהבת למשוך תשומת לב אבל כולם רק רצו להיות קרובים אלייך כי את כזאת קרן שמש ענקית, אנרגיה שהיא מדבקת. זאת שתמיד תגיד את המילה המדויקת, זאת שתמיד תצחיק את כולם עד דמעות, זאת שתחבק מכל הלב".

"אהבת להזכיר לנו כמה אנחנו חשובים לך", כתב רז, חבר ילדות. "אהבת את המשפחה כל כך ואת החברים. כל פעם אמרת לי שאין על הבית ואין על המושב, הוא לא יהיה אותו דבר בלעדייך... בכל מקום בארץ ובעולם שהיינו מסתובבים, אנשים לא היו מבינים מאיפה נחתה עליהם בחורה כל כך מיוחדת ונדירה, הייתי מתפוצץ מגאווה שזאת החברה הכי טובה שלי ואנשים היו מסתכלים בקנאה באיך שאת מביטה בי, אני כבר מתגעגע לזה כל כך".