קורות חיים
עדי, בתם של דורית וזהר מרגלית, נולדה בתל אביב ביום כ"ט באדר תשנ"ט (17.03.1999). אחות תאומה של עמית ולשניהם אחות גדולה - בר.
כאשר הייתה בת חצי שנה עברה עם משפחתה למושב חניאל שבעמק חפר. למדה בבית החינוך האזורי "בית יצחק" ובתיכון "קריית חינוך ע"ש דוד בן גוריון".
עוד מילדותה עדי הפגינה "סטייל" אופנתי ייחודי, נפש אומנותית וכישרון ליצירה שבזכותו היטיבה לצייר ולפסל.
לאחר סיום לימודיה התגייסה לצבא ושירתה כמפעילת האמר קרבי בבסיס צאלים – תפקיד מאתגר בו חשה סיפוק רב. בצבא, כמו בכל מקום שאליו הגיעה, הייתה מוערכת ואהובה ורכשה עוד חברים לחיים.
לאחר שחרורה מהצבא השתלבה בעבודות זמניות: בפיצרייה "שבתאי" בכפר ויתקין עבדה כשנה, וכהרגלה יצרה חברויות משמעותיות; ובהמשך ניהלה עגלת קפה בעמק חפר ושוב יצרה קשרי ידידות וחברות טובים עם הלקוחות.
בשנת 2021 עדי טסה לדרום אמריקה עם חברה טובה מהמושב. הן טיילו במשך חמישה חודשים. עדי נהנתה, כייפה ובילתה. בתור חובבת מסיבות שאליהן נהגה להגיע בתחפושות ואביזרים צבעוניים, גם בטיול זה חגגה במסיבות רבות.
מדרום אמריקה שבה לארץ על מנת לנהל את ההכנות לחתונת אחותה בר. כהרגלה, ארגנה למופת את הלוגיסטיקה תוך שהיא יורדת לרזולוציות הכי קטנות, ותרמה להצלחת האירוע.
באוקטובר 2022 התחילה עדי בלימודי הנדסאי אדריכלות ועיצוב פנים ב"מכללת הנדסאים תל אביב", הסמוכה לבית סבתה ורדה, אצלה התגוררה.
אחת המרצות שיתפה כי עדי הייתה סטודנטית משמעותית בכיתה ובלטה בנוכחותה, ביכולותיה הוורבליות המצוינות, בסגנונה המיוחד ובאנרגיות הטובות שלה. במיוחד עם מספר חברות קרובות ללימודים, איתן נהגה לבצע פרויקטים משותפים ולבלות.
במקביל, הקפידה להגיע לחניאל לאימונים אצל עמית, אחיה התאום, העובד כמאמן כושר. למרות השוני באופיים, מאז ילדותם היו קרובים, ובתקופה זו הייתה להם הזדמנות מצוינת להעמיק יותר את הקשר ביניהם.
במקביל ללימודים ולאימונים עדי עבדה ב"ברשל", בר יין ברמת אביב, וגם שם יצרה סביבה מעגל משמעותי ורחב של חברים.
בערב שמחת תורה תשפ"ד, 6.10.2023, עדי השתתפה בסעודת החג המשפחתית בבית הוריה. מכר שלה, מצוות המארגנים של מסיבת ה"נובה" שנערכה סמוך לקיבוץ רעים, סידר לה שם עבודה, ומיד אחרי הארוחה יצאה לדרכה. הוריה נפרדו ממנה בחיבוק וביקשו ממנה שתשמור על עצמה.
בסביבות שש וחצי בבוקר סבתא ורדה ביקשה לבדוק מה קורה עם עדי "כי יש בלגן בדרום". זהר אביה דיבר איתה, כשבאותו זמן תמונת המצב עדיין לא הייתה ברורה. בהמשך, עדי התכתבה עם הוריה ועדכנה אותם שיורים עליהם, ואחר כך כתבה להם שהיא אוהבת אותם. לאחר זמן מה כתבה שנורתה ברגלה ומסתתרת במיגונית בבארי, ומאז נותק הקשר עימה.
במסיבת ה"נובה" ליד קיבוץ רעים נרצחו למעלה מ-380 איש.
רק לאחר שלושה ימים הודיעו למשפחה רשמית שעדי נרצחה על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בת עשרים וארבע בהירצחה. הובאה למנוחות בבית העלמין בחניאל.
עדי הותירה אחריה הורים, דורית וזהר, אחות גדולה - בר ואח תאום - עמית.
על המצבה שלה נכתב בין היתר: "החברה הכי טובה שלי" – כי כך חש כל אחד מחבריה של עדי.
משפחתה כתבה: "עדי טרפה את החיים באנרגיות אין-סופיות של עשייה, יצירתיות ונתינה. לכל מקום שאליו הגיעה הפיצה שמחה וצחוק וסחפה רבים אחריה... עדי תמיד ידעה להשיג מבוקשה בחן ובחוכמה. דעתנות ורדיפת צדק היו ממורשתה של עדי עוד מילדותה ולעיתים אף הכניסו אותה לצרות. אנחנו מתנחמים בכך שחייה הקצרים היו מלאים".
במהלך ה"שבעה" הגיעו לבית המשפחה גם חברות ששירתו עם עדי בצבא וסיפרו שהוקמה פלוגת מילואים על שמה.
בטקס סיום הקורס של מפעילות האמר שנערך זמן קצר אחרי מותה של עדי, הוקראו מילים לזכרה.
ב"מכללת הנדסאים תל אביב" שבה למדה, הוקמה פינת הנצחה לעדי ושלוש מחברותיה הקרובות הקדישו לה את פרויקט הגמר השנתי - עיצוב מתחם מגורים ופנאי בתל אביב, הכולל בר יין וסטודיו לפילטיס, בהשראת עדי וחיי היומיום שלה.
הן כתבו עליה: "דידי שלנו, הצלע הרביעית בחבורה. הפכת להיות כל עולמנו ועכשיו נלקחת מאיתנו ואיתך נלקח כל מה שטוב. היית האור, האהבה, האנרגיה המחברת. מאז השבעה באוקטובר, מהרגע שניתקת איתנו קשר בשעה 7:43 בבוקר, חרדנו לגורלך וטיפסנו על הקירות. מאז הבשורה הארורה אנחנו כואבות ובוכות ונזכרות ומספרות וצוחקות ושוב בוכות, אבל בחיים לא נשלים עם לכתך. את חרוטה בליבנו לעד".
בהתאם למורשתה של עדי המשפחה בחרה להמשיך בחיים ולהנציח את שמחת חייה ואת אהבת האדם.
על המצבה של עדי כתבו אוהביה: "החברה הכי טובה שלי! רקדת באהבה את החיים. חיוכך הרחב נגע בכולנו, ויאיר לעולם".